נייר עמדה של מכון ירושלים לחקר שווקים אשר פורסם היום, קובע ש"הניצולים אשר מקבלים את קצבאותיהם ישירות ממשלת גרמניה זוכים לתנאים נדיבים יותר ביחס לאלה המטופלים על ידי מדינת ישראל". הנייר נערך ע"י בועז ארד, מנתח מדיניות במכון. המכון קובע כי בניגוד לרציונל שביסוד הפיצויים אשר נועד ראשית כל לפצות את הקורבנות ויורשיהם על בסיס זכות ולא חסד, ניתבה מדינת ישראל את הסדר הפיצויים עם ממשלת גרמניה למימון תוכניות הממשלה על חשבון הניצולים, בהעמידה אותם כעניים בפתח הנדרשים לחסדי הרשויות

כלים
לפי המחקר, רשויות אלו מצידן לא עשו את הנדרש על מנת לתקן עיוות זה ובמקרים רבים פועלות על מנת להתיש את הפונים אליהם ולהאריך את מסלול המכשולים הניצב בפניהם. התוצאה הטראגית של התנהלות זאת היא ששני שליש מן הניצולים לא קיבלו פיצויי נכות אישיים בגין מאורעות השואה, כיוון שנפטרו בעוד הם ממתינים לפיצוי. בשנת 2000 עמד מספר מקבלי הקצבאות מאוצר המדינה במסגרת הלשכה לשיקום נכים (ובשמה החדש כיום: הרשות לזכויות ניצולי השואה...) על כ-40 אלף איש בלבד, בעוד מספר הניצולים שחיו בישראל במועד זה נאמד בבין 240 ל-300 אלף איש.

במחקר קובע כי הנכים שזכו לקבל קצבה בתיווך מדינת ישראל ניזוקו בהיקף של 7.8 מיליארד ש"ח ביחס לקצבה שהייתה מוענקת להם אם היו מקבלים אותה ישירות מגרמניה, ובחישוב ממוצע, כ-1.6 מיליון ש"ח לנכה. מדינת ישראל הפכה את האוכלוסייה החלשה ביותר מבין קורבנות השואה לתלויים בשירותי הסעד והסיוע, שגם אותם הם מתקשים לקבל. מצב זה ניכר מהיותם של ניצולי השואה רוב בין הסובלים מעוני בגילאים שמגיל 70 ומעלה.

מדינת ישראל ממשיכה לדרוש תמיכה מוועידת התביעות על מנת לממן פרויקטים ציבוריים (כגון בתי חולים ומוסדות אחרים) מכספם של ניצולי השואה. בכך נמשכת ההתנהלות הרואה בכספים שיועדו להטיב עם הניצולים ולהשיב רכוש לבעלים - כספים זמינים למטרת הקלת לחצים תקציביים של מדיניות הממשלה.

מעל 61 מיליארד ש"ח ששולמו על ידי ממשלת גרמניה למדינת ישראל במסגרת הסכם השילומים ומיליארדים רבים נוספים נצברו ברכוש והשקעות אשר נותבו למטרות שונות, אך רק חלק מסכום זה, כ-53% , הועבר לניצולים במסגרת חוק נכי רדיפות הנאצים.

נכסי נספים וניצולים הנמצאים בידי מדינת ישראל שווים יותר מ-800 מיליון ש"ח, אך מדינת ישראל מתייחסת למשימת ניהול הרכוש והחזרתו ברשלנות ובעצלתיים. במשך השנתיים הראשונות לפעולתה, "החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה" האמורה לאתר יורשים ולהחזיר נכסים הצליחה להחזיר נכסים בסך 5.5 מיליון ₪ בלבד לכ-10 יורשים מתוך 110 יורשים ובעלים מוכחים. היא כשלה מלטפל במהירות בפניות של יורשים ובעלים. מחיר התפעול של החברה בשנתיים אלו היה יותר מ-20 מיליון ש"ח. עד היום מוגבלת הגישה למידע אודות הנכסים שנחשפו ומנועי החיפוש המפוזרים במגוון אתרים אינם חושפים את מלא התמונה למבקשי המידע.

בועז ארד כותב ש"במדינת ישראל מעולם לא בוצעה סקירה מלאה או רישום ומעקב אודות ניצולי השואה החיים בתחומה. לא ננקטו צעדים נדרשים להשבת רכוש, להעברת הפיצויים שנתקבלו בשמם של הניצולים ולא הוענק סיוע לרבים מן הניצולים".

מרבית הקשישים העניים ביותר במדינת ישראל הם ניצולי שואה ופליטיה. מתוך העניים: 87% מבני 80 ומעלה, 56% מבני הגילאים 75-80, ו-55% מבני הגילאים 70-75 – הם ניצולי שואה.

פחות ממחצית מניצולי השואה, כ-110 אלף איש, קיבלו בשנת 2001 תשלומי קצבה חודשית מאחד מן הגורמים הבאים: הלשכה לשיקום נכים במשרד האוצר (כ-40 אלף קצבאות), או ממשלת גרמניה (כ-40 אלף קצבאות) או ועידת התביעות ("קרן סעיף 2" המשלמת כ-39 אלף קצבאות בישראל).

הלשכה לשיקום נכים במשרד האוצר נושאת באחריות לעובדה שניצולים רבים אינם מודעים לזכאותם לפיצויים או הטבות, כפי שנראה כעת. ניצולים רבים אינם יודעים על זכויותיהם הכוללות החזרים חלקיים של מס קניה ומע"מ, הלוואות ומענקים מיוחדים, פטורים מתשלום אגרות כגון אגרת רשות השידור, ועוד - והלשכה לא יזמה פנייה אליהם על מנת ליידעם בכך.

אחת הזכויות המוקנות בחוק הינה קבלת תרופות בחינם. זכות זו לא הובאה לידיעת הניצולים למרות שניתן היה ליידעם בקלות בדיוור דרך מאגרי המידע של הביטוח הלאומי, על פי מקומות לידה ותאריכי לידה.

החברה לאיתור והשבת נכסים

החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה כחברה עצמאית הפועלת כמלכ"ר, שמניותיה מוחזקות על ידי המדינה. היא אמורה לאתר נכסים של נספי שואה וניצולים על מנת להשיב את הנכסים ואת שווים ההוגן לבעלי הזכויות. הגדרת ייעוד הכספים כסעד ורווחה ותמיכה בגופים ומוסדות אינה עולה בקנה אחד עם המטרת הכללית של איתור הכספים על מנת להשיבם לבעליהם. בנוסף, מימון החברה על ידי מימוש 2% מן הנכסים שהיא מחזיקה והשלמות תקציב מהעברות תקציביות מתגמל את החברה עבור החזקת הנכסים ואינו תורם להגברת קצב החזרת הנכסים לבעלים וליורשים.

התקציב התפעולי של החברה בשנתה הראשונה היה 24 מיליון ש"ח. באותה שנה היא הוציאה כ-3.7 מיליון ש"ח עבור ריהוט, מחשבים ושיפורים במשרדי החברה. בשנת 2008 שולמו משכורות לעובדים בסך של כ-7 מיליון ש"ח, ובסך הכול הוצאו לטובת תפעול המנגנון כ-16.5 מיליון ש"ח.

עד 31 בדצמבר 2008 הועברו לחברה נכסים בשווי של כ-220 מיליון ש"ח ברכוש שוטף ועוד כ-648 מיליון ש"ח במניות אוצר ההתיישבות היהודית וכן בקרקעות ודירות. נכסים ורכוש אלו הניבו בשנת 2008 הכנסות מהשכרת מבנים של יותר ממיליון ש"ח.

במהלך שנתיים של פעילות, עד סוף שנת 2008, הושבו ליורשים ובעלים נכסים בסך 5.5 מיליון ש"ח בלבד. עיקר פעולת החברה היה תשלום של כ-69 מיליון ש"ח במסגרת מענקי סיוע ללא קשר להשבת רכוש.

עד יולי 2008, יותר משנה לאחר מועד הקמת החברה, הוגשו לחברה מעל ל-6,600 בקשות להשבת רכוש. מתוכן אושרו כ-110 בעלי נכסים שהוכרו כזכאים להחזרת רכושם. מתוכם ביצעה החברה את ההחזר ל-10 בלבד (ויש הטוענים כי אף פחות).

בניגוד למטרה המוצהרת של החברה, שהיא כדברי מנכ"ל החברה, "עשיית צדק עם הנספים בשואה ותיקון העוול ההיסטורי שנגרם ליורשים", בפועל מוחמצת המטרה של איתור יורשים והחזרת הנכסים. החברה עוסקת בעיקר בתמיכה בתקציב הציבורי, במטרות פילנטרופיות ובהענקת תרומות למוסדות ציבור.

המלצות המחקר קובעות כי:

על מדינת ישראל לבצע מיידית סקר לאיתור ורישום ניצולי השואה החיים בתחומה ולהשיג לראשונה מידע אחוד ומדויק על מצבם, צרכיהם, הרכוש שהיה בידם ערב השואה והאובדן שחוו. יש לבצע זאת במהלך של חודש תוך הפעלת וגיוס כל ארגוני המתנדבים, הרשויות הציבוריות והזרועות הממשלתיות הנוגעות בדבר.

על מדינת ישראל להכיר בזכות הרכוש של הניצולים ויורשיהם, לחשוף את כל המידע אודות רכוש, בחלקות קרקע, מניות, פיקדונות, יצירות אמנות ועוד, באופן נגיש ומרוכז, ולהעביר אותו לידיהם בהליך מזורז. כבר במהלך הסקר יש ליידע את הניצולים ובני משפחותיהם על זכויותיהם.

יש להעביר כל תכולת החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה למסגרת הטיפול של איל"ר (הארגון היהודי העולמי להשבת רכוש), המטפל גם הוא בהשבת הרכוש היהודי. הסכום שייחסך יאפשר את יישום רוב ההמלצות של ועדת דורנר בקשר לאספקה של צרכי קיום, בריאות, סעד נפשי, צרכים חברתיים וכן צרכים בתחום הביטחון, הפנאי והתרבות.

יש לתבוע מן החברה לפרסם במלואן את רשימות הנכסים ושווים על מנת ליצור תמריץ לאיתור יורשים. פרסום שווי כל נכס יאפשר לעורכי דין המתמחים בנושא לאתר יורשים ולפעול להשבת הנכסים כנגד עמלות שיסוכמו מול היורשים.

יש להפעיל מנגנון תשלום מיידי שיעביר לכל אחד מהניצולים שקופח לאורך השנים ו/או ליורשיהם את ההפרשים לתיקון העוול שנגרם להם, בסך כולל של כ-7.8 מיליארד ש"ח.

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS