אשפוזים קצרים מדי הם למעשה שם נרדף לאשפוזים חוזרים, כי החולים משוחררים לביתם בטרם החלימו ומשפחתם, שאין לה הכשרה לכך, אמורה לסעוד אותם בביתם בעת מחלתם, והם שבים לבית החולים בתוך זמן קצר. כך עולה ממחקר שנעשה לאחרונה על ידי ד"ר מיכל רסין מרכזת יחידת מחקר בסיעוד במרכז הרפואי "אסף הרופא" המחקר בדק לראשונה את סוגיית האשפוזים החוזרים וסיבותיהם מנקודות מבט מקיפות של החולים, האחיות ובני משפחות החולים. המחקר המלא יוצג ביום עיון של עמותת האחיות הפנימיות בישראל שייערך במרכז הרפואי "אסף הרופא" ביום רביעי 13.10.10.
בעשור האחרון עלה בשיעור ניכר מספר האשפוזים החוזרים במחלקות הפנימיות בכל העולם המערבי. גם בישראל מורגשת תופעה זו - מדובר בשיעור של כ-26% של אשפוזים חוזרים בתוך שלושה חודשים בקרב האוכלוסיה בגיל השלישי. אשפוז חוזר משפיע לרעה על איכות חיי החולה ומשפחתו, ומהווה נטל כלכלי על מערכת הבריאות (מדיווחים עולה כי- 24% מהוצאות חברות הביטוח בארה"ב הן עבור אשפוזים חוזרים, כשעלותם למערכת הרפואית מסתכמת לכדי- 14 ביליון דולר בשנה). ממצאי מחקרים בעולם מראים כי ניתן למנוע עד 48% מהאשפוזים החוזרים, שנבעו מסיבות שניתן למנוע: אבחון שגוי של בעיית החולה באשפוז הקודם, טיפול לא הולם, שחרור מוקדם טרם החלמה (קיצור ימי אשפוז), העדר תוכנית שחרור, תקשורת לקויה בין בתי החולים לרופא המשפחה וחוסר מעקב רפואי לאחר שחרור החולה מבית החולים.
במחקר שנערך ב"אסף הרופא" השתתפו 100 חולים שחזרו לאשפוז במחלקה הפנימית תוך שלושים יום ממועד שחרורם הקודם. בני 65 ומעלה (הגיל הממוצע היה 69 שנים). משתתפים בני שני המינים שניתן לתקשר עימם ושהאשפוז החוזר וזה שקדם לו היו במחלקה פנימית. בכל המקרים רואיינה גם האחות שטיפלה בחולה, וברוב המקרים בן משפחה של החולה. רוב הנשאלים סבלו ממחלות כרוניות, בעיקר מחלת לב וסוכרת.
בבדיקת הסיבות לאשפוז חוזר הדגימו ממצאי המחקר הבדלים בין עמדות החולה, בן משפחה ואחות המטפלת: החולים ובני משפחתם שמו את הדגש בסיבה לאשפוז החוזר על שחרור מהיר מדי, טרם החלמה והתאוששות. האחיות ייחסו את האשפוז החוזר בעיקר לאי הקפדה על לקיחת תרופות, מצב נפשי של מתח וחרדה, חוסר מעקב אצל הרופא בקהילה, והדרכה לא מספקת.
המחקר מציין עוד כי מחוזר מנהל הרפואה (משנת 2007), ניתן ללמוד כי במשך כל השנה מהווים משך האשפוז הממוצע במחלקות הפנימיות הינו כ- 4 ימים לכלל החולים, וכ- 7 ימים לגילאי ה- 65+, המהווים כ-36% מהמאושפזים. מאחר שמשך ההחלמה מתארך בגיל המבוגר, החולה משתחרר לא פעם מאשפוז עם מצב תפקודי ובריאותי ירוד - היבט שגורם לאשפוז חוזר. בתקופת החורף במיוחד עולים שיעורי האשפוז במחלקות הפנימיות לתפוסה גבוהה שמעל ל- 100%. חסר במיטות אשפוז יוצר אשפוזים קצרים יותר כדי לפנות מקום לחולים האקוטיים. גם האווירה בבתי החולים, שהפכה לכלכלית ועסקית יותר, גורמת לנטייה לאשפז פחות ימים מבעבר. היות והחולה אינו בשל לשחרור תוך זמן קצר הוא חוזר לאשפוז נוסף. אחת מסקנות המחקר, היא כי קיצור ימי האשפוז מתברר כצעד שפועל כנגד עצמו, ודורש בחינה מחודשת.
המלצות נוספות הן לוודא כי מצבו הבריאותי של החולה השתפר במידה כזו שהוא מאפשר שחרור מבית חולים הביתה. לפני שחרור יש לאמוד את יכולת החולה לטיפול עצמי בבית, ולבדוק שיש מי שמסוגל לטפל בחולה בבית. מומלץ כי בתהליך השחרור הצוות המטפל יעבוד על פי רשימה מאורגנת (check list), של הנחיות ונושאי מידע שיש לספק לחולה. אחות בית החולים תיצור קשר טלפוני עם אחות הקהילה, תיידע אותה בנוגע לשחרור, ותמסור מידע בע"פ ובכתב לגבי החולה. אחות הקהילה צריכה לבקר כל חולה לאחר שחרורו מבית חולים תוך 48 שעות. לבדוק את מצבו וצרכיו, התרופות הנדרשות, ומילוי אחר ההמלצות הרפואיות שניתנו לו במסגרת בית החולים.
על בסיס ממצאי המחקר, מומלץ עוד על בניית תפקיד של אחות מתאמת שחרורים, שתשפר את תהליך תכנון וביצוע השחרור, ותועיל בצמצום תופעת האשפוזים החוזרים.
