עשרות פעילי אנונימוס ברחבי הארץ פועלים בשבועות האחרונים בניסיון לצמצם ולמנוע את השימוש בתרנגולים למנהג ה"כפרות". המנהג כרוך כיום בגרימת צער רב לעופות, כגון הרעבתם והצמאתם במשך שעות רבות בשמש והובלתם צפיפות ודוחק שגורמים לשברים בעצמות ואף למוות. הפעילים מבקשים מהמתפללים להעדיף לקיים את מנהג הכפרות על-ידי מתן צדקה לעניים, ולא על-ידי פגיעה מיותרת בעופות
וגם: הארגון החרדי החדש "בחמלה" מפרסם הסתייגות בעניין: "לא יתכן שיהודים יראי שמים ישתפו פעולה עם כל מיני 'מאעכרים' שמביאים את התרנגולות תוך הרעבה והתעללות בחיות הנמצאות שעות רבות בצפיפות נוראה, ללא שתייה וללא תנאים מינימאליים"
פעילי עמותת "אנונימוס" מפיצים בבתי כנסת ברחבי הארץ אלפי עלונים וכרזות תחת הכותרות "הצלת נפשות, ולא נפש תחת נפש" ו"היהדות – דת של חמלה ולא של אכזריות". בכרזות ובעלונים מצוטטים רבים מחשובי פוסקי ההלכה בכל הזמנים שהתנגדו בחריפות למנהג הכפרות, הן בשל צער בעלי-חיים הכרוך בו, והן בשל העובדה שהמנהג נראה בעיניהם כמזכיר עבודת אלילים ('דרכי האמורי'). לקבלת פרטים נוספים על פעילות העמותה בקשר לכפרות בירושלים, ניתן לפנות לעומר גינצבורג, פעיל שטח, בטלפון 050-3305006
סבל העופות. מנהג הכפרות כיום, משמעותו גרימת סבל קשה לעשרות אלפי תרנגולים. טקס ה"כפרות" עצמו כולל לטול העופות סביב הראש ומסירתם לשחיטה. אך סבלם לא מתמצה בכך, אלא מתחיל כבר בתנאי גידולם: העופות מגיעים מלולים תעשייתיים, שם נשללים מהם מרבית צורכיהם ומחלות וכאבים נגרמים להם מהצפיפות הרבה, מההפרשות בהן הם מתבוססים ומהעיוות הגנטי של גופם למטרות מסחריות. מצוקתם נמשכת עם הובלתם לשווקים. בסוף התהליך, מרבית העופות מוחזקים במשך שעות וימים בכלובים דחוסים, ממתינים ללא כל מים או מזון לשחיטתם.
התנגדות הלכתית למנהג הכפרות בתרנגולים. ההתנגדות לשימוש בתרנגולים למנהג הכפרות לא צצה מהעולם החילוני: כמה מחשובי הפוסקים בכל הזמנים (כמו הרשב"א והרמב"ן) ראו במנהג ה"כפרות" בתרנגולים מעשה פסול, הגורם צער בעלי-חיים ללא כל הצדקה. כך למשל קובע ר' יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, החלטית: "מה שנוהגים לעשות כפרות בערב יום כיפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים יש למנוע המנהג" (שו"ע, או"ח ס' תר"ה). מבין הפוסקים בני דורנו שהתנגדו למנהג הכפרות בתרנגולים ניתן להזכיר את הרב חיים דוד הלוי, שהאריך בדברים נגד המנהג ("עשה לך רב", חלק ג', עמ' ס"ב-ס"ח), ובין השאר כתב: "ולמה צריכים אנו דוקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי-חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלקים חיים" (שם, עמ' ס"ז). בנוסף, רבנים ראו ב'כפרות' שריד לעבודת אלילים. כך, למשל, הרב פנחס זביחי: "כל עיקר ענין הכפרות בעיו"כ אין לו שורש בש"ס, ופוסקים ראשונים ואחרונים צעקו מרה על מנהג זה דנראה כעין דרכי האמורי". בשנה שעברה הביע גם הרב שלמה אבינר תמיכה במתן צדקה במקום שחיטת התרנגולות.
ד"ר יעל שמש, מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן ופעילה באנונימוס, שערכה את עלוני המידע: "סבל תרנגולי הכפרות ראשיתו בתנאי גידולם, המשכו בהובלתם לשווקים בכלובים קטנים ובהמתנה הממושכת בתנאים אלו, וסופו בהקפות סביב ראשו של מבקש הכפרה ובשחיטה עצמה. לעומת שחיטת התרנגולים קיים מנהג של שימוש בכסף ונתינתו כצדקה לעניים, פדיון כפרות. אנו מאמינים, שאת יום הכיפורים, יום שבו אדם עושה חשבון נפש ומבקש להרבות בזכויות, לא ראוי לציין במעשה שיש בו התאכזרות כלפי בעלי-חיים".
בתוך כך, גם הארגון החרדי הצעיר "בחמלה" (חרדים מתנדבים למען החיות) פרסם הסתייגות מהאופן בו מתקיים מנהג הכפרות כיום. יהודה שיין יו"ר "בחמלה" כותב: "לא יתכן שיהודים יראי שמים ישתפו פעולה עם כל מיני 'מאעכרים' שמביאים את התרנגולות באופן חסר אחריות תוך הרעבה והתעללות בחיות הנמצאות שעות רבות בצפיפות נוראה, ללא שתייה וללא תנאים מינימליים. התורה אסרה כל סוג של צער בעלי חיים
ויש חיוב גמור מן התורה למנוע צער מכל בעל חיים – גם זה שאינו שלך. האיסור גם נפסק במפורש בשולחן ערוך ואין חולק עליו. לכן לא יתכן ש'בשם מנהג' יבואו ח"ו לאיסור חמור מן התורה ויסייעו בידי עוברי עבירה במסווה של 'מצווה', ובנוסף יש בכך גם עבירת חילול השם שגם יוה"כ אינו מכפר. חובתנו למנוע ככל שביכולתנו כל סוג של צער מבע"ח גם בתעשיות המזון. על כן, מי שרוצה לקיים המנהג, שילך למקום בו התרנגולות חיות, כמו במושבים וכדומה, ובכל אופן שיהיה באופן הכי מועט של גרימת צער לבעלי החיים ח"ו. מי שקשה לו הדבר, אין ספק שעדיף אלפי מונים לקיים המנהג בכסף לצדקה ולא לעבור על איסור דאורייתא החמור או לסייע בידי עוברי עבירה. וע"ז נאמר 'ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת'".
