העיר העתיקה של ירושלים שכל גודלה הוא קילומטר מרובע אחד, מכילה בתוכה מקומות קדושים רבים בעלי משמעות דתית עצומה לשלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות. הכותל המערבי – שריד מהמקדש החרב של בית שני, מסגד עומר וכיפת הסלע – המקום השלישי בחשיבותו הדתית בעיני המוסלמים. וקבר ישו הנוצרי – מקום קדוש בעל משמעות צליינית עצומה לכל העולם הנוצרי, על כיתותיו ופלגיו

כלים

הריכוז בשטח כה מצומצם של מקומות קדושים בעלי מעלה ראשונה למיליארדים רבים של בני אדם מחייב את ישראל, שהיא הריבון בשטח עכשיו, לנהוג בזהירות רבה בעיר העתיקה של ירושלים ולהעניק לה מעמד מדיני שונה מהמעמד הפוליטי והמדיני שייקבע בשאר חלקי ירושלים. בעולם שבו הקנאות והחשיבות של סמלים דתיים גואים ומחריפים מיום ליום, יש סכנה שסכסוך דתי בעיר העתיקה של ירושלים יהווה עילה לשפיכות דמים מסוכנת ביותר.

מהו החזון שלי לגבי העיר העתיקה, חזון שהוא בעיני מסקנה מודרנית לנבואת ישעיהו פרק ב' "והלכו עמים רבים ואמרו - לכו ונעלה אל הר א-דוני אל בית א-לוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו".

העיר העתיקה חייבת לקבל מעמד הדומה למעמד הוותיקן ברומא. (אפשר לכנות זאת דתי-כאן). הווה אומר, לא שלטון פוליטי ומדינתי אלא חסות אדמיניסטרטיבית של שלוש הדתות הגדולות במשותף, שבה יכהנו בנוסף לישראלים ולפלשתינאים גם נציגים דתיים נכבדים מחוץ לישראל ולפלשתין, יהודים, מוסלמים ונוצרים שיהפכו את העיר העתיקה לשכיית חמדה צליינית למאמיני שלוש הדתות הגדולות.

אשר לבית המקדש עצמו. אמנם ישראל עלולה לסכן את עצם קיומה אם תשלח יד להזיז ולו אבן אחת ממתחם הר הבית - המסגד, כיפת הסלע והרחבה הגדולה ביניהם, אבל עדיין אין טעם שהמקום הקדוש ביותר ליהודים יישאר רק קיר אבנים חרב, שריד חיצוני של מקדש שחרב, מקום שעומד בצילו הגמור של המסגד המפואר. ובנחיתות בולטת לכנסיות נוצריות ססגוניות שנמצאות במרחק קטן ממנו. לכן צריך לחתור לכך שבמסגרת ההסדר הבין דתי החדש הזה יבנו היהודים הישראלים על גבי חורבות עיר דויד, מתוך שילוב אסתטי וארכיטקטוני עם השרידים הארכיאולוגיים מבנה מודרני נאה, מעין "מקדש מעט", שלא יהיה נחות הרבה בקומתו מהר הבית.

זה איננו מקדש שבו מקריבים קורבנות אלא מרכז בעל תוכן רוחני ובעל ייעוד. אולי יהיה בו גם אזור תפילה מצומצם אבל לא זה יהיה ייעודו המרכזי, אלא ספריה משובחת ועשירה של כתבי קודש המעמיקים בשאלות דתיות של כל הדתות המונותיאיסטיות בנוסף למוזיאון היסטורי מיוחד שמספר את תולדות המאבק המונותיאיסטי, על הישגיו וחולשותיו. במקום כזה יהיה מקום לפעילות רוחנית ולימודית על חשיבות ומשמעות האמונה בא-ל אוניברסאלי אחד; שהרי אמונה זו היא תרומתה המיוחדת והמקורית של הדת היהודית לכל העולם.

הכותל המערבי עצמו כמקום תפילה וכינוס יהיה משולב באופן ארכיטקטוני עם המרכז הזה, באופן שייצא מבידודו ועליבותו במיקומו הנמוך מתחת למתחם המפואר של הר הבית. וכך לא יהיה עוד רק כותל דמעות, שריד שתובע נקמה או חורבן של מבנה אחר. אלא אבן פינה וזיכרון לעבר מפואר וטראגי שמשתלב בתוך מבנה חדש המעיד על תחייתו המדינית והרוחנית של עם ששמר על דתו המקורית, תוך מאבק להתאים אותה לערכים אנושיים חדשים.

הכותב הוא א"ב יהושע – סופר ומחזאי, חבר הוועד למניעת הרס העתיקות בהר הבית. המאמר התפרסם בעיתון "מקור ראשון"

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS