ההסטוריה מהתלת בנו וכיום קיים למעשה מצב אבסורדי, שדוקא על חבלי האבות, מרכזה וליבה של ארץ-ישראל, טרם הוחלה הריבונות הישראלית. הריבונות מוחלת על תל-אביב ועל אילת, שאמנם ערי-קודש הן, אבל לפי רבים משיטות פוסקי ההלכה במרוצת הדורות, מקומות אלו לא התקדשו כלל בקדושת כיבוש בית שני ולדעתם אין חייבים כלל להפריש תרומות ומעשרות על תבואה ופירות הצומחים שם. והנה דוקא בשכם חברון ובית-אל, המקומות בהם התגוררו האבות ואשר שם הובטחו על הארץ כולה, דוקא עליהם טרם הוחלה הריבונות המלאה של מדינת ישראל

כלים

במשך הגלות בת 1900 השנים לא פסקו היהודים מלהתפלל לשובם לירושלים ולחבלי האבות, לארץ-ישראל. רבים מן העם היהודי ניסו, ומעטים אף הצליחו, לשוב לארץ השוממה הזאת. די אם נציין מהאלף השנים האחרונות את עליות רבי יהודה הלוי, הרמב"ם, הרמב"ן, רבנו יחיאל מפריז, רבי יהודה החסיד ותלמידיו, תלמידי הגר"א והבעל-שם-טוב, תלמידי החת"ם סופר, חובבי ציון החרדים לדבר ד', וכלה בעליות המתעצמות עִם קום התנועה הציונית.

בע"ה בעוד 6 שנים נציין 100 שנים להצהרת שר המושבות הבריטי הלורד בלפור אשר פרסם מסמך מלכותי המכיר בזכותו של עם ישראל על ארצו התנ"כית, כמובן משני עברי הירדן, בנחלת 12 שבטי ישראל. כעבור שנה ומחצה אישררו אומות העולם בועידת "סן רמו" את הצהרת בלפור ואת זכותו של העם היהודי להקים בית לאומי בכל ארצו. לדאבון הלב, נסוגו הבריטים מהבטחתם, וכך בשנת תרפ"ב (1922) נלקח מאתנו בכפייה עבר הירדן המזרחי.

העם היהודי, בעיקר דרך התנועה הציונית, פעל לממש את הצהרת בלפור להקמת בית לאומי במה שנשאר בידינו: ארץ-ישראל שממערב לירדן. הערבים כדרכם המסורתית דחו את הצעות החלוקה השונות בתוך ארץ-ישראל המערבית, שהציעו אומות העולם. הם דרשו הכל לעצמם וביקשו את גירושו של העם היהודי מארץ-ישראל. עצם הדיון בהצעות החלוקה השונות, אף שכאמור מעולם לא התקבלו ע"י הערבים, גרם למחלוקות קשות בין היהודים עצמם.

בין כך ובין כך, עם סילוקם של הבריטים מהארץ, פרצה מלחמת השחרור ולפי יכולות הלחימה המוגבלות – גם אם הניסיות – של המחתרות, נקבעו גבולותיה הזמניים של מדינת ישראל על פני חלקה המערבי של ארץ-ישראל המערבית, כשאפילו העיר העליונה של ירושלים, מקום בית המקדש, נפל בידי הערבים.

שלא בטובתה של מדינת ישראל, פרצה מלחמת ששת הימים אחרי שבמשך 19 שנים התנכלו ליהודי מדינת ישראל ושפכו את דמם. אפילו את קברי ישראל בהר הזיתים הם ניתצו.

במלחמת הניסים, מלחמת ששת הימים, שוחררו רמת הגולן, מדבר סיני, יהודה, שומרון, בנימין, בקעת הירדן וכמובן לב ליבה של ירושלים. ממשלת ישראל השכילה להחיל את הריבונות הישראלית על ירושלים סמוך אחרי המלחמה. בשנת תשמ"א (1981) החילה ממשלת ישראל את הריבונות גם על רמת הגולן.

מזה 44 שנה שחזרנו ליישב את חבלי האבות המשוחררים וכיום ב"ה מתגוררים ביו"ש כ-350 אלף יהודים, בנוסף לכ-300 אלף היהודים המתגוררים במזרחה של ירושלים ו20 אלף היהודים המתגוררים ברמת הגולן.

על כן נכון עשה ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני 3 שנים, בהיותו יו"ר האופוזיציה, כאשר צירף חתימתו להצעת החוק הזו ממש, אותה הגיש ידידי השר לשעבר הרב בני אלון. יפה עשו שאר 51 הח"כים שחתמו על הצעת החוק.

סבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, המטיף הציוני ומקורבו של מרן הרב קוק, הרב נתן מליקובסקי-נתניהו, אשר לא זכה לראות בתקומתה של מדינת ישראל, כותב בספרו "עם ומדינה" לפני 85 שנה, בבקשו להסביר ליהודי אמריקה את הערך והחשיבות שיש בהחלת ריבונות ישראלית בארץ-ישראל:

"רואים אתם, חברי היקרים, ערים בנינו! ובכל העולם יש ערים, כרכים, בכל מקום שיהודים חיים, שיש לנו בהם אזורי מחיה ומגורים שווים, שיהודים בנו אותם. למשל באמריקה, יהודים בנו כרך גדול אחד אחרי השני. ובאמריקה יש גם ערים יהודיות, אבל הן אפילו אינן טובות לרפואה (כלומר, אין בזה ערך שיש בן יהודים, כי הן לא שלהם)".

ואולי בכל זאת הן נקראות "יהודיות"? – שואל סבו של ראש הממשלה נתניהו - והוא גם משיב: "חלילה, שם הכל תחת שלטונה של ארצות הברית של אמריקה. יש רק מקום אחד בעולם שיהודים בנו, נטעו ויצרו, והוא שייך ליהודים בלבד, ע"י יהודים ובשביל יהודים. זה רק מקום שכתוב בתנ"ך, עם ד', ארץ ד', ארץ יהודה, ארץ העברים, ארץ-ישראל. גם השם של הארץ עתיק והסטורי".

אף שהחוק הישראלי חל על אזרחי ישראל המתגוררים ביישובי יו"ש, אין למדינת ישראל עדיין ריבונות במרחבי היישובים. מסיבה זו בפועל מופלים התושבים לרעה. זכויות יסוד נשללות בכל עת. עומק השפל בזכויות היסוד של חלוצי יו"ש, - סולתה ושמנה של האומה הזו, - היו דוקא בחסות ממשלה זו בראשות בנימין נתניהו, - תוך שתיקתה של הקואליציה שלמעשה מאפשרת זאת, - אשר הקפיאה בצו שמאלני את זכויות היסוד לבניה והתפתחות של היישובים.

נזכיר שראש הממשלה וכמה מחבריו בליכוד אף ביקשו להוציא זו שמאלני נוסף להקפאת החיים של תושבי יו"ש. פעולת ניוון זו לא נעשתה לבסוף רק בגלל שרוה"מ לא השיג לה רוב. צו נוראי זה אשר ייזכר לדיראון עולם וכבר נזכר לדיראון עולם בספרי תולדות האומה, לא יכול היה להיגזר לוּ היתה מוחלת הריבונות הישראלית ביישובים.

בכתב הסובלנות ליהודי מרכז אירופה אשר נחקק בשנת ה'תקמ"ב (1781) נקבע: "...שמנו לנו, כאחת ממטרותינו החשובות, שכל נתינינו, ללא הבדל אומה ודת, לאחר שהם מתקבלים ונסבלים במדינותינו, יקחו חלק במשותף באושר הציבורי אשר אנו דואגים להגדילו, ייהנו מחירות בהתאם לחוק ולא ייתקלו בשום מניעה להשגת קיומם ולהגדלת חריצותם הכללית בכל דרך מכובדת...".

הצעת החוק להחלת הריבונות הישראלית אשר ראש הממשלה נתניהו הטיף להכנסתה לספר החוקים וצירף חתימתו אליה לפני 3 שנים בלבד, באה בין היתר להעניק בחזרה את זכויות היסוד המגיעות גם לחלוצי יו"ש, לפחות את אלו שהוענקו ליהודי אירופה "בכתב הסובלנות" לפני 230 שנה.

הכותב הוא ח"כ יעקב כץ (כצל'ה), יו"ר האיחוד הלאומי

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS