כנס במרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן מעורר מלחמה בין המינים, והתנצחויות בלתי פוסקות בין ארגוני הנשים, ארגוני הגברים, חברי כנסת, בכירים במשרד המשפטים ומשרד הרווחה, ואפילו תביעות משפטיות בארה"ב, בטקסס ובפנסילבניה שנפתחו ע"י אבות ישראלים בעלי אזרחות אמריקאית במטרה לאיים על התורמים לבר אילן. חברת הכנסת יוליה שמאלוב ברקוביץ פועלת לסגור את הכנס המוגדר כ"הסתה אכזרית נגד גברים, וניצול לימודי המגדר לשלילת זכותם של אבות לקשר עם ילדיהם ברמות שלא נראו עדיין בארץ"

ביום 3/1/2012 יערך באוניברסיטת בר אילן כנס בחסות מרכז רקמן: "הועידה השנתית ה 9 לענייני נשים, משפט ומשפחה בישראל". חלקו הראשון של הכנס "משמורת והחזקת ילדים: מחקרים עדכניים בינלאומיים והמציאות בשטח", הוא סגור לציבור, ומיועד לפקידות סעד של רשויות הרווחה. בחלק הסגור של הכנס יישאו דברים דר' דפנה הקר, השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, עו"ד גלי עציון ופרופ' ג'ניפר מקינטוש מאוסטרליה באמצעות וידאו.

לטענת ארגוני האבות הגרושים "כולן נשים ששמו לעצמן מטרה לנתק ילדים מאבותיהם, לרבות השופטת בדימוס, אשר בעצמה העלימה את ועדת המשנה לאחריות הורית וביטול חזקת הגיל הרך מסדר היום מהוועדה עליה הופקדה לזכויות הילד (1997-2003)".

במכתבים שנשלחו לפקידת הסעד הראשית סימונה שטיינמץ ממארגני מאבק האבות הגרושים הוצבה הדרישה " לבטל לאלתר השתתפות כל פקידת סעד ו/או מי שמקבל/ת משכורתו ממשרד הרווחה או כפוף למרות משרד הרווחה בכנס זה. משאין כנס מקביל לענייני "גברים, משפט ומשפחה בישראל", באותה רמת השקעה, ובאותה כמות מוזמנים, משרד הרווחה איננו רשאי לתפוש טרמפ על הכנס הנשי, ולעודד בכך את ההסתה וההפליה המגדרית. משרד הרווחה מחויב לשרת את כלל הציבור ללא משוא פנים, ללא העדפות, וללא נקיטת עמדה. השתתפות בכנס זה מהווה נקיטת עמדה לא ראויה ובלתי אחראית בסוגיה שבה ניצבים שלוש מחנות, (א) גברים, (ב) נשים, ו (ג) בוגרות החוגים למגדר. הקבוצה הראשונה מורכבת מנציגי אבות אותנטיים החווים באופן ישיר את עוולות משרד הרווחה, הקיפוח וההפליה המגולמים בחזקת הגיל הרך. הקבוצה השנייה של נשים אותנטיות המטופלות במשרד הרווחה, המתמודדות עם המצב בשטח, או הבאות במגע עם פקידות סעד, דוממת וקולה לא נשמע, מהסיבה שהמצב הקיים פשוט מעולה להן. הקבוצה השלישית, כאמור, מורכבת מנשים שאין בינן לבין משרד הרווחה או בית המשפט למשפחה כל מגע ישיר של "טיפול" או "היזקקות" או "התערבות טיפולית", והיא זו שחיברה את דעת המיעוט בוועדת שניט. אלו אינן נשים בגירושין או פרידה. מדובר בעסקניות בשכר (בדרך כלל נכבד ביותר) אשר מתפרנסות מהטפה מגדרית. למעט רוטלוי, משלמים להן משכורת והחזר הוצאות נסיעות על מנת לעלות לכנסת, להשתתף בוועדות, או כדי להגיע ולארגן כנסים מסוג כנס זה, שמטרתם זריעת איבה בין נשים לגברים והתססת השטח מתוך אידיאולוגיה מגדרית לוחמנית שעיקרה מלחמה בהגמוניה הגברית (המדומיינת), העצמת נשים על חשבון גברים, הטפה לפירוק תאים משפחתיים, ועידוד החד-הוריות כתחליף לחיי נישואין".

האבות טוענים להפליה בשל העדר משאבים. "מנגד האבות הפעילים בארגוני הגברים הם אנשים החווים את הסבל וההתעללות שהיא מנת חלקם בכל מגע עם פקידת סעד. קולם הוא הקול האמיתי הזועק מהשטח, ולגברים אין ארגונים, מתרימים, מכונים אוניברסיטאיים, ואף אחד לא משלם לגברים משכורות למחקרים מדעיים או סמי- מדעיים. הגברים פועלים גם בשם נשים הסובלות ממדיניות העצמת הניכור ההורי בישראל: אימהות האבות, אחיותיהם של האבות, האחייניות וכל המשפחה המורחבת, שכולם מנותקים, וסובלים. בפעם הראשונה שמכללה קטנה העיזה לקיים כנס המשמיע את זעקת הגברים (נתניה 2008), מרכז רקמן ושאר ארגוני הנשים ניהלו מלחמת חורמה להשתקת פיות נגד מכללת נתניה והפרופסורים המארגנים, תוך שימוש בלשון בוטה, ואף איימו בתלונה למועצה להשכלה גבוהה".

אמיר שיפרמן, נציג הקואליציה למען הילדים והמשפחה מסביר כי " כפי הנראה זו הפעם התשיעית בה מתכנסות פקידות סעד דווקא במרכז רקמן, ושם הן נחשפות לתיאוריות קיצוניות ורדיקליות שבמרכזן התעמרות בגברים, מניעת אבות ממימוש אבהותם בדרכים שונות, והן מצוידות שם בסיסמאות עדכניות כיצד לנמק ולהצדיק את היחס המחפיר לאבות, וכיצד להצדיק את מדיניות עידוד הניכור ההורי ושלילת האבהות. כל זאת נעשה במשך שמונה שנים מזווית של נשות חוגי המגדר, ומבלי שניתן פתחון פה לקורבנות הרדיפה וההפליה, הגברים, האבות, ומבלי שמוצגים המחקרים התומכים בגישה ההפוכה לזו של נשות החוגים למגדר. רות הלפרין קדרי היא נסיכת האירוע והיא המחליטה אילו תכני הסתה, רשע ובלע יטופטפו למוחותיהן של פקידות הסעד השנה. כנס זה, בפעם התשיעית מהווה דוגמא לחוסר האיזון הקיצוני, ולמגמתיות ולחד צדדיות של מרכז רקמן, והעומדת בראשו פרופ' רות הלפרין קדרי, אשר בעצמה הודיעה בציבור שיש להרחיב את חזקת הגיל הרך עד גיל 18.

בעברה, כאשר כיהנה בתת הועדה לאחריות הורית בוועדת רוטלוי (1997-2003), הצליחה לסכל את ביטול חזקת הגיל הרך במשך עשור. כמו כן למרכז רקמן היסטוריה ידועה של עיוות נתונים סטטיסטיים, סילוף מציאות והקצנת עמדות. לראייה, מרכז רקמן שטף את דעת הציבור ב"נתונים" פיקטיביים שישנם מעל 230,000 מסורבות גט בישראל, כאשר התברר שלהגדרה נכללו כל מי שדרשה דרישות כספיות מבעלה, ובעלה סירב להסכים לסחטנות. בסופו של דבר התברר שמכון רקמן פשוט ניפח נתונים שלא היו ולא נבראו".

בפניות למשרד הרווחה נטען שמארגני הכנס לוקחים כמובן מאליו כאילו האבות מסכימים עם דו"ח שניט, כאשר למעשה הדו"ח עצמו איננו מספק את האבות הגרושים "בגלל עיזים טרויאניות שהושחלו אליו", כפי שמסביר אלי דניאל, אחד הפעילים "מכיוון שהחלק הראשון מופנה אל פקידות סעד, הרי שהכוונה היא להשפיע על אופן פעולתן באופן מיידי, ולזהם את דרכי החשיבה של פקידות הסעד בהטיה והפלייה מגדרית שפעולתה תהיה מיידית. ועדת שניט המליצה על ביטול חזקת הגיל הרך, אולם ועדת שניט לא שמה דגש מספיק על חשיבות המשמורת המשותפת וקריטריון ההורה הידידותי לאחר, בשל פועלה של דפנה הקר, והניסיונות לרצותה.

מסקנות שניט עדיין אינן מיישרות קו עם הנורמה הבינלאומית, שהיא משמורת משותפת כברירת מחדל, ומשמורת דו-בייתית. בארה"ב קיימת חזקת משמורת משותפת ב 35 מדינות, ושאר המדינות נוקטות בניטרליות מגדרית. בבלגיה, צרפת, פינלנד, ספרד, דרום אפריקה, ומדינות רבות משמורת דו-בייתית היא הסטנדרט על פי החוק, בברזיל קיים חוק נגד ניכור הורי. גם כל המחקרים מכל המדינות פרט לאוסטרליה, ומומחים בעלי שם בעולם מדיסציפלינות אקדמיות מגוונות, ובהם תחום הפסיכולוגיה, העבודה הסוציאלית, ומשפטים מסכימים כי חוקי המשמורת חייבים להיות שוויוניים".

האבות טוענים שמרכז רקמן ומשרד הרווחה מבצעים הדרת גברים מהכנס ומשיח האקדמי. מפרט דניאל זר, שאף פנה לבג"ץ נגד משרד הרווחה במרץ 2011: "לכל אזרח באשר הוא, גבר או אישה, משרד הרווחה מחויב להעניק שירותים נקיים מהשפעות מגדריות. המארגנת פרופ' הלפרין קדרי בחרה בקפידה חמש דוברות שאינן מייצגות את הדיסציפלינות המדעיות, ואשר מה שמשותף לכולן הוא התנגדותן להמלצות ועדת שניט.

האוסטרלית פרופ' ג'ניפר מקינטוש שנויה במחלוקת בארץ מוצאה, ודעותיה שונות מהמקובל באוסטרליה על פי החוק שם (חזקת משמורת משותפת). הצגת הדברים כ"הניסיון האוסטרלי" מטעה ומסולפת. מקינטוש בדקה קבוצה זעירה ביותר של כ 130 זוגות בלבד, שנבחרו בקפידה מתוך 7% המקרים הקיצוניים ביותר שהגיעו לבתי המשפט שם. זהו איננו ה"ניסיון האוסטרלי", ואילו אינם נתונים כלל ארציים או כלל מערכתיים מאוסטרליה".

"קיום כנס במגרש הביתי של ארגוני הנשים, במכון הפמיניסטי אשר ידוע בדעותיו הרדיקליות והלוחמניות נגד גברים, בשיתוף פעולה עם מכון מקביל באוסטרליה, אשר הפרופ' ג'ניפר מקינטוש עומדת בראשו, מהווה נקיטת עמדה לטובת צד הנשים ונגד צד הגברים".

"על משרד הרווחה לחדול מיידית מקיום כנסים ל"השכלת הידע" של פקידות סעד, השכלתן, לימודן, או חינוכן בכל מוסד כלשהו המזוהה עם מגדר כלשהו, נשי או גברי".

הגברים מתלוננים כי מאז מונתה סימונה שטיינמץ "חלה החמרה והקשחה ביחס פקידות הסעד לגברים. מוקמים עוד ועוד מרכזי קשר. רק בשנת 2010 נוספו עוד 580 ילדים למעגל הניכור ההורי. הונהגה מדיניות "נתק כל ילד", והזרמת הון תועפות להקמת מרכזי קשר, אשר מוצגים בציניות, כמרכזים לרווחת המשפחה. כמו כן, מתברר כי פקידות הסעד חורגות מסמכותן, כאשר מתבקש מהן תסקיר לצורך חקירה בלבד, ובפועל הן רואות כל מקרה כ"קונפליקט עוצמתי" וכהזמנה ל"התערבות טיפולית", כאשר בית המשפט לא דרש ולא הסמיך את פקידות הסעד להתערבות טיפולית, ומעולם לא נקבעו ממצאים שהקונפליקט הוא עוצמתי. מדיניות הטיפול בכל מקרה של הזמנת תסקיר בכלים המיועדים לקונפליקט עוצמתי, היא כפי הנראה תוצאה של השפעתם של הכנסים הקודמים במרכז רקמן."

משתתף נוסף ממשרד המשפטים, עו"ד פרץ סגל השיב כי: "מיד כשראיתי את הרכב יום תוכנית העיון הודעתי על כך שאיני מעוניין להשתתף בו. אולם פרופ' הלפרין קדרי מסרה לי, כי תודיע לשופטת רוטלוי ולד"ר הקר שבהרצאתם עליהם להימנע מכל התייחסות לדוח שניט ובו רק הפאנל יעסוק".

תשובתו של פרופ' אריה רייך, רקטור בר אילן להאשמות בדבר משוא פנים אקדמי והסתה מגדרית במכתב המיועד לחברת הכנסת יוליה שמאלוב ברקוביץ': " אם גברתי מבקשת שאתייחס בכבוד הראוי לתוארך ותפקידך כחברת כנסת ישראל ולפניה שהערבת אלי, דבר שאעשה ברצון ובנפש חפצה, אני מבקש שגם גברתי תתייחס בכבוד הראוי לחברת הסגל שלי פרופ' רות הלפרין-קדרי, גם אם גבירתי חולקת על דעתה. אני אשמח לבדוק לעומק את הטענות השונות המועלות במכתבך כנגד הכנס הנדון, אך אעשה זאת רק אחרי שאקבל נוסח חדש של מכתבך שבו תהיה התייחסות מכובדת לפרופ' הלפרין-קדרי עם ציון תוארה האקדמי".

במכתב לארגוני האבות הוסיף הרקטור רייך: "בדקתי את תלונתך ולא מצאתי בה כל ממש. הן בכנס הסגור והן בכנס הפתוח המיועד לציבור העוסקים בתחומים הללו, מופיעים דוברים מכל קשת הדעות. כך למשל, בכנס הסגור ירצו ד"ר פרץ סגל, שהיה המזכיר של וועדת שניט – אותה וועדה שהמליצה לבטל את חזקת הגיל הרך, עמדה שאני מניח שאתם תומכים בה. אני חייב לומר שאני מתפלא על כך שאתה נזקק במכתבך לכל כך הרבה טענות שאין ביניהן לבין האמת ולא כלום. במצב הנוכחי אתם משדרים אלימות ואיומים שגורמים לנו לפחד מכם ולשקול את מניעת כניסתכם לכנס מתוך חשש שמא מחאתכם תגלוש לאלימות כלפי באי הכנס".

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS