דו"ח חדש של הוועד הציבורי נגד עינויים ורופאים לזכויות אדם המבוסס על למעלה ממאה תלונות חושף כי אנשי רפואה מעורבים בעינויים וחיפוי עליהם בניגוד לחובתם האתית. הדו"ח מפרט צורות שונות של מעורבות אנשי הרפואה, בהם העדר תיעוד רפואי של עינויים, העדר דיווח על חשד לעינויים, העברת מידע רפואי לחוקרים והחזרת קורבנות לחוקריהם

ארגוני זכויות האדם "הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל" ו"רופאים לזכויות אדם" מפרסמים דו"ח חדש וראשון מסוגו החושף מעורבות של אנשי רפואה בישראל בביצוע והסתרה של עינויים והתעללות בנחקרי שב"כ.

הדו"ח מבוסס על למעלה ממאה תיקי קורבנות עינויים והתעללות בהם טיפל הוועד מאז 2007, ועולה ממנו כי באופן תדיר אנשי רפואה מעורבים, באופן פעיל או סביל, בעינויים או בחיפוי עליהם. זאת, בניגוד לשורה של חובות אתיות וחוקתיות המוטלות עליהם, כמו גם בניגוד לחובה המוסרית שמשית עליהם מעמדם המיוחד, כאנשי רפואה.

באמצעות עדויות ודוגמאות מפרט הדו"ח אופנים שונים בהם אנשי רפואה במערכת הבריאות הכללית ובמערכות הבריאות של רשויות הביטחון, מעורבים בביצוע והסתרה של עינויים והתעללות בנחקרים.

בין האופנים המתוארים בדו"ח - העדר תיעוד רפואי הולם של פציעות ופגיעות מהם סובלים קורבנות עינויים הפונים לסיוע רפואי, העדר דיווח של אנשי רפואה לרשויות על חשד לביצוע עינויים כפי שעולה מדיווח של קורבנות או מסימנים גופניים ונפשיים, החזרת כלואים לידי חוקריהם גם במקרים בהם קיימת עדות ברורה לפגיעה בנחקר, העברת מידע רפואי לחוקרים ללא אישור של המטופל ותוך הפרת הסודיות הרפואית וחוק זכויות החולה והעדפת צרכי החקירה על פני טובת המטופל.

על פי הממצאים המוצגים בדו"ח, מערכות הבריאות הממשלתיות, הביטחוניות והציבוריות השונות מגבות באופן מלא התנהלות זו של אנשי רפואה בצורה אקטיבית ופסיבית. אנשי הרפואה השונים אשר כפופים למערך הרפואה של השב"ס, ולמשרד הבריאות, וחלקם חברים בהסתדרות הרפואית בישראל, לא מקבלים מגופים אלה את האמצעים וההגנות המתאימות לצורך מילוי החובה האתית של הגנה על קורבנות עינויים והתעללות.

מהדו"ח עולה שעבור אנשי הרפואה בישראל לא קיימים ערוצי דיווח מתאימים, ואין פיקוח וענישה הולמים או אמצעי הגנה על אנשי רפואה המעוניינים לפעול בצורה זו.

ההנחיות האתיות של ההסתדרות הרפואית למשל אינן חד משמעיות מבחינת מחויבות הרופא לטובת המטופל ומאפשרות לו להתפשר אל מול דרישות נציגי כוחות הביטחון.

לסיכום, הדו"ח מציג תמונת מצב קשה ומדאיגה על פיה אנשי רפואה הבאים במגע עם כלואים ונחקרים מהווים בפועל שכבת הגנה נוספת לאנשי שב"כ הנוקטים בשיטות של עינויים והתעללות, ולא מהווים כתובת אפקטיבית לקורבנות עינויים המנותקים גם כך מהעולם החיצון ולעיתים אנשי הרפואה הם המוצא האחרון והיחידי שלהם.

על רקע הנתונים לפיהם בעשור האחרון הוגשו ליועץ המשפטי לממשלה למעלה מ-700 תלונות על חשד לביצוע עינויים אך לא נפתחה ולו חקירה פלילית אחת, מעורבותן של מערכות הבריאות בביצוע והסתרת עינויים מהווה נדבך נוסף ומדאיג ביותר לחסינותו המוחלטת של השב"כ וגופי ביטחון אחרים.

ד"ר ישי מנוחין, מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, אמר היום: "אנו מצפים מרופאים להיות אנשים הגונים שיתמכו בחסרי ישע. להפתעתנו המרה, דווקא אל מול חסרי ישע המנותקים מכל העולם למעט חוקריהם, אנו מגלים חוסר הגינות בסיסית של רופאים המגבים באופן מוחלט את המענים".

ועדת האתיקה של עמותת רופאים לזכויות אדם בפנייתה בנוגע להעברת מידע מרופאים לחוקרים: "המציאות מאלצת רופאים העובדים במתקני כליאה לאזן ולשקלל אינטרסים של המעסיק, החברה והכלל מול אלה של המטופל הבודד וטובתו הפרטית. בהיעדר כללים ברורים וללא הנחיות קליניות שיטתיות הנגזרות מהאתיקה המקצועית, ימשיכו הרופאים לעמוד במצבים בלתי אפשריים הפוגעים ביושרתם האתית."

הועדה הוסיפה וציינה כי הכללים יהיו אפקטיבים רק אם יבואו ישירות ממשרד הבריאות, שמחויב להעניק תמיכה וסעד לרופאים הנמצאים במצב של דילמה תמידית.

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS