כלים

בתחילת השבוע שעבר, ועדת השרים לחקיקה אישרה ברוב של 9 שרים כנגד 3 את הצעת החוק של משרד האוצר להגברת התחרות בענף כרטיסי האשראי, החוק המכונה "חוק ישראכרט"

erez4

תחילה ההסבר על פשר החוק: במערכת כרטיסי אשראי קיים ספק המספק תשתית פיננסית למחזיקי כרטיסי האשראי ולבתי העסק. במערכת זו, הלקוח רוכש מוצרים בבתי עסק באמצעות כרטיסי האשראי, בית העסק מקבל את התשלום באמצעות חברת סליקה תמורת עמלת בית עסק. מן הצד השני, התשלום של הלקוח מועבר לסולק; ודרכו לבית העסק באמצעות מנפיקת הכרטיס. הסולק מעביר לידי המנפיק עמלת הנפקה או עמלה צולבת תמורת שירותיה.

בהיעדר פיקוח רגולטורי והתערבות ממשלתית, במערכת כלכלית שכזו, היווצרותן של חברות גדולות אשר מסרבות לעבוד האחת עם השנייה, מאיימת תמיד להתרחש. זאת לנוכח העדפת כל חברה מנפיקה -לעבוד רק עם מערכת הסליקה שלה. העדפה שתביא לבסוף להדברת התחרות בשוק, ביסוס השוק על חברות גדולות בלבד ובתוך כך גבייה של עמלה צולבת גבוהה.

כאן לא מסתיימות הצרות. מנפיקי כרטיס האשראי הינם בעלי נתח שוק גדול ומאפשר התניה של שיתוף פעולה עם חברת האשראי ע"י שלילת סליקה של כרטיסי אשראי ממנפיקים אחרים. כך, גדל מחסום הכניסה של יצרנים אחרים לשוק ונמנעת הצמיחה של מנפיקים קטנים יותר.

היתרון שבגודל ככשל שוק

המצב תואר נכוחה בתקשורת כ"כשל שוק". על פי התיאוריה הכלכלית, ישנה יעילות משמעותית לטובת החברה, כאשר היא פועלת תחת בעלות משותפת שחולשת על שני ענפים. הכנסות והרווחים יכולים לעלות יחד עם מיזוג והשיתופים בענף, לכן זהו רק מהלך טבעי בעולם העסקי, כאשר חברת האשראי עוסקות הן בהנפקת כרטיסי אשראי והן בסליקה. אך לרוב, הנגזרת של המיזוג העסקי היא תחרות מועטה. כך הגענו למצב שבו שוק כרטיסי האשראי בישראל הינו בעל רמת ריכוזיות גבוהה בהשוואה בינלאומית. המתחרה המוביל, ישראכרט, נוטל כ-40% מהשוק ושני המתחרים המובילים נוטלים מעל 72% מהשוק (ויזה כאל ולאומי קארד).

בנובמבר האחרון ישראכרט פרסמה את דוחות הכספיים שלה לרבעון השלישי של 2010. באותן דוחות צוין על גידול של 13% בהכנסות לסכום נאה של 419 מיליון שקל (לעומת 372 ברבעון המקביל אשתקד). בתוך כך הרווח הנקי גדל לסכום של 60 מיליון שקלים (לעומת 55 ברבעון המקביל אשתקד).

תחרות מועטה תגרור לעלייה בהכנסות המונופול משום העלייה במחירים, שבתורה תביא לצמצום שוק הצריכה וירידה ברווחה הצרכנית שהייתה יכולה להיות נגישה יותר בשוק תחרותי. לראייה, השימוש בכרטיסי אשראי בישראל- הינו אחד הנמוכים באירופה. למעשה רק בגרמניה משתמשים בצורה מינורית יותר בכרטיסי אשראי כאמצעי תשלום.

פגיעה ברווחה חברתית היא בעיה שעל הרגולאטור לתת עליה את הדעת. כאשר הבעיה פוגעת במגזרים החשובים ביותר אך בה בשעה החלשים ביותר, הבעיה הופכת לבעלת חשיבות מכרעת.

מן הצעת החוק עולה כי הנפגעים העיקריים מן המונופול שנוצר בשוק כרטיסי האשראי ועלותן הגבוהה של העמלות הצולבות, הם בעלי העסקים הקטנים בפריפריה. במחקר שנעשה בטרם הצעת החוק (מאי 2010), על שוק הכרטיסים המקומי ולבסוף הוגש לוועדת המשנה לעסקים קטנים ובינוניים בוועדת הכלכלה, תוארו בעלי העסקים הקטנים כאחד מאבני יסוד של הכלכלה. לדעת כותב שורות אלו, כינוי האחרונים בצורה שכזו, היא נקיטה בלשון המעטה.

אמירה אמריקאית טוענת " שהניצחון אינו הכל- הוא הדבר היחידי". בתוך כך, ניתן לומר שהעסקים הקטנים והחדשים בכלכלה, אינם הכל בנוגע לצמיחה בשוק התעסוקה- הם הדבר היחידי.

מחקר חדש של מכון כלכלי בארה"ב (Kauffman Foundation), יצא לאור השנה וטען כי בזמנים המאופיינים בקיפאון של צמיחת עסקים חדשים וקטנים, לא תיתכן צמיחה בשוק התעסוקה האמריקאי. עובדה שהייתה נכונה באמריקה בממוצע משנת 1977 ונפסלה רק בשבעה מדגמים שנתיים מתוך 33.

לכן בעוד בעולם הגלובאלי, ניתן להניח שחברות הגדולות ותאגידי הענק, אחראיות לא פעם לדילול שוק התעסוקה המקומי (ראה מאבק העובדים במכתשים אגן- אוקטובר 10), החברות הקטנות מפצות על כך ביצירת מקומות עבודה חדשים.

באותו נושא ניתן להזכיר את דאגתם של קברניטי המשק בארה"ב, בכל הנוגע לנתוני האבטלה האחרונים. כאשר אלו דווחו באוקטובר, הנתון המעודד היה שגבול ה10% טרם נחצה ועמד על 9.6% אבטלה במשק האמריקאי. הנתון המעודד פחות הוא שהעסקים הקטנים ממשיכים בקיפאון היחסי מאז המשבר של שנת 2008. אלא לא דיווחו בינתיים על עלייה משמעותית בגיוסי עובדים, גם לא בנובמבר האחרון.

עובדה ידועה היא כי הכלכלה ושוק העבודה בישראל לא נפגעו משמעותית מן המשבר של 2008. אך אם המחוקק מבקש לשמר את הצמיחה הגבוהה במשק ואת האבטלה הנמוכה, אנו חייבים להמשיך לראות התחזקות בקרב העסקים הקטנים וחשוב אף יותר בעסקים הפריפאליים.

אשראי אינו יכול ולא צריך להיחשב כ"עוד מוצר צריכה". אשראי הוא השמן שמניע את גלגלי הכלכלה הלאה קדימה. כדרך עולם, חברות גדולות ומרכזיות נהנות מן אשראי זול. חברות קטנות ופריפריאליות סובלות מאשראי יקר אם בכלל.

אם נצרף את שני הנתונים האחרונים לרעיון אחד, נבין כי פרט לפעולה ישירה בה נוקטת הממשלה לעידוד העסקים הקטנים, מוטלת עליה החובה לפעול גם בצורה עקיפה. פירוק האוליגופול שנוצר בענף כרטיסי האשראי, על ידי הרשות להגבלים עסקיים, הוא דוגמה מצוינת לפעולה מן הסוג הנ"ל.

המערכה הראשונה במאבק לאשראי זול יותר, הסתיימה בשבוע שעבר, עם האישור להצעת החוק. כעת, צפויה ההצעה לעבור לדיון בוועדת הכלכלה. סביר להניח שחברת ישראכרט לא תחדל ממאמציה למנוע תרחיש שבו החוק לעידוד תחרות בענף כרטיסי האשראי יקרום עור וגידים. על נוסח החוק הקיים:" כל מנפיק שמחזיק ב-10% או יותר מכרטיסי האשראי בישראל יחויב לאפשר לסולקים אחרים לסלוק עסקות שבוצעו באמצעות הכרטיסים שלו. "- התנגדו רק מספר מועט של מצביעים בוועדה ואחד נמנע.

בואו נקווה שגם אותם מתנגדים ישתכנעו בנחיצותו של החוק, עד להצבעה המכריעה בכנסת.

הכותב הוא רו"ח ארז זלצמן - מנכ"ל ומנהל סיכונים ראשי בבית ההשקעות – kzi

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS