הדו"ח, אשר יוצא כחלק מפרויקט "הסנאט" המביא מידי שבוע לחברי הכנסת מידע חיוני לפעילותם הפרלמנטארית, נכתב על ידי צוות הכלכלנים הבכיר של מרכז מאקרו לכלכלה מדינית, רובי נתנזון, מנכ"ל מרכז מאקרו, הגר צמרת-קרצ'ר, מנהלת המחקר, וזיו רובין. הדו"ח סוקר את צעדי המדיניות העיקריים והשינויים העיקריים בתקציב המדינה ובמצרפי התקציב לשנת 2011-2012. בנוסף, בוחן הדו"ח את תהליך קבלת החלטות התקציביות, בהתבסס על השוואת מסמך מדיניות התקציב הראשוני שפורסם על ידי משרד האוצר למסמך ההחלטה הסופית שהוגש היום לכנסת.
מהדו"ח עולה כי שיעור הסעיפים ב"תוכנית הכלכלית לשנים 2011-2012" שלהם משמעות תקציבית ישירה עומד על כשליש בלבד מסך הסעיפים. לדברי ד"ר רובי נתנזון "לא ניתן לקרוא למסמך בשם מדיניות כלכלית, שכן מדובר בקביעת המדיניות הכללית בריבוי תחומים חברתיים, אזרחיים ומדיניים".
חמישה סעיפים, למשל, נוגעים לרגולציה ולהגברת התחרות בתחום, בעיקר בנושא הסלולר, הטלוויזיה והאינטרנט – החלטות שאמורות להגיע בהצעות לחוקים או תקנות של משרד התקשורת. סעיפים רבים אחרים כוללים החלטות מדיניות שונות בתחומים מגוונים, משינויים ברשות השופטת ועד סוגיית גיוס תלמידי הישיבות – תחומים שבהם השיקול התקציבי הוא שולי, ואף זניח, ושקביעת המדיניות בהם אינה אמורה להיות בסמכותו ובאחריותו של משרד האוצר.
פרט לכך, לא ברור מהי העילה להמשיך במתכונת של תקציב דו-שנתי, כאשר בעולם כולו מקובל להחליט על התקציב כל שנה. מתכונת כזו מגבילה את יכולת הממשלה לקבל החלטות דינמיות ולהתאים את מדיניותה למציאות המשתנה משנה לשנה, וכן מטילה מגבלה נוספת על יכולתם של השרים לבצע את מדיניותם כראות עיניהם.
מהדו"ח עולה, כי למרות מצבה המידרדר של מערכת החינוך הישראלית לפי מבחנים בינלאומיים, לא התקבלו בהצעת התקציב כל החלטות על הקצאת משאבים חדשים למערכת החינוך, ולהיפך – החלטות קודמות, כמו יישום יום חינוך ארוך ולימודי העשרה, נדחו או בוטלו.
עוד עולה מהדו"ח כי בסתירה למדיניותה המוצהרת של הממשלה בנושא העובדים הזרים, בתקציב 2011-2012 מוצע לדחות בעוד שנה את ההפחתות במכסות העובדים הזרים בענפי הבניין והחקלאות.
גם בכל הנוגע להתמודדות עם בעיות העוני ואי השוויון לא מציע התקציב כל בשורה. למרות הנתונים החמורים, נמשכת מגמת שחיקת הקצבאות. הצעת התקציב הנוכחית כוללת 14 סעיפים שונים בנושא התעסוקה, בהם החזרת תוכנית מהל"ב (ויסקונסין) המקורית. "כל הצעדים ממשיכים להפנות את האצבע המאשימה אל העובדים, ולהתעלם מבעיות בצד היצע המשרות, רמת השכר הנמוכה ואכיפת תנאי העבודה", מסביר ד"ר נתנזון.
בתחום הדיור לא הוקצו משאבים תקציביים משמעותיים למאבק במחירי הדיור הגואים בעקבות היצע הדיור הנמוך. לעומת זאת הוחלט על שינוי תמ"א 35 על מנת להפשיר עוד קרקעות לבנייה למגורים, "צעד נמהר ומסוכן מאוד", לדברי ד"ר נתנזון.
בתחום המיסוי התקבלו מספר החלטות בעלות משמעות תקציבית משמעותית, שעיקרן הוא השארת שיעור המע"מ על 16% והעלאת הבלו על הדלק, העלאת השתתפות המעסיקים והעלאת תקרת הגבייה בביטוח הלאומי וביטוח הבריאות. סך העלאת נטל המס בישראל בתקציב עומד על כ-5.3 מיליארד שקל בשנה.
בתחום הביטחון וביטחון הפנים הוחלט על קיצוץ של כ-1.7 מיליארד שקל בשנה בתקציב הביטחון, לאחר שברוב העשור נהנתה מערכת הביטחון ממספר תוספות תקציב חד פעמיות.
רובי נתנזון, מנכ"ל מרכז מאקרו לכלכלה מדינית: "התקציב הדו-שנתי החדש אינו מביא בשורות חדשות. המשרד חולש על תקציב המדינה ולכן יכולתו להשפיע על החלטות ותפקוד כלל משרדי הממשלה היא גדולה מאוד. כמו כן, אין עוד משרד לו יש נציגים בכל המשרדים והאגפים, החשבים במשרדים השונים, שכפופים מקצועית ישירות לאוצר ויכולים להשפיע על כל החלטה על הוצאה שמתקבלת בכל משרד. אולם, בשנים האחרונות מתגברת תופעה אותה אנו מכנים "האקטיביזם התקציבי" של משרד האוצר, המשרד מנסה להשתמש בכוחו הרב כדי להשפיע על תהליכים כלכליים, חברתיים ואפילו תרבותיים במדינה. עיקר ניסיון ההשפעה הזה מתבצע דרך חוק התקציב (חוק ההסדרים במשק). השתלטות המדיניות התקציבית על שאר התחומים גורמת להפיכת שרי הממשלה לחסרי אונים, השרים אינם יכולים להתוות כל מדיניות במשרדיהם בעקבות ההגמוניה אותה משליט משרד האוצר".
