כלים

שלום לכל מי שטורח לקרוא את מה שאני כותב לכם כאן. לי קוראים אשר. נעים מאד. אשר דוגרי. למה אני מה שנקרא-בנ'אדם שחושב ישר ומדבר דוגרי. אני לא איזה גנרל או איזה פוליטיקאי משופשף, אני בן אדם פשוט. נהג מונית סך הכל. עובד קשה להביא פרנסה הביתה. אבל בתור נהג מונית, תדעו לכם, אני רואה ושומע הרבה אנשים , ואפשר להגיד שאני מכיר טוב מאד, ומרגיש טוב מאד , את איך שהעם חושב ומרגיש

אפשר אפילו לקרוא לי "מדד הרגשות של העם".

אני רוצה לדבר איתכם על משהו שעושה לי עצוב בלב, שאתם לא מתארים לכם בכלל. הקיצר, אני מדבר על החייל החטוף – גלעד שליט.

בוא'נה , המסכן הזה, מוחזק שמה, אצל החארות האלה ,כבר חמש שנים, ואנחנו, הצבא הכי חזק במזרח התיכון, עאלק, לא עושים כלום. פשוט בושה וחרפה. בושה! אז כל הפוליטיקאים והגדולים שמה בכנסת , אומרים שזה לא פשוט, וכל מיני דברים כאלה, אבל אם זה היה פשוט אז כל אחד היה יכול לפתור את זה, לא?! בגלל זה בחרנו אותם. כי הם אמרו שהם יכולים להנהיג. ולהנהיג , מה לעשות, זה באמת לא פשוט.

הבעייה האמיתית שלהם זה לא מה להחליט, אלא איך להגיד את זה. כי מה לעשות? אי אפשר להחזיר חייל אחד במחיר של אלף רוצחים, שיהרגו לנו למחרת עשרות חיילים. כי אז זה יהיה כאילו הצלנו את גלעד ,וגרמנו למוות של עשרות חיילים אחרים, ואולי גם אזרחים. אז למה שנעשה את זה? מה ההגיון?

אבל לאף אחד שמה אין את הביצים להגיד את זה ככה פשוט לעם, ולהורים של גלעד, המסכנים, חוץ מהגרוזינית הזאתי, החברת כנסת הצעירה הזאתי חוטובלי. אבל השתיקו אותה מהר. הבעייה היא, שכשלא אומרים שום דבר ברור, אז גם הבעייה לא נפתרת , וגם ההורים שלו נשארים מתוסכלים. כאן צריך לחתוך. חד וחלק. ולהבטיח שזה לא ייקרה עוד הפעם. למה אם ניכנע , יהיו עוד מלא גלעד שליטים.

צריך לתת לחמאס אולטימטום, שתוך 12 שעות אנחנו רוצים את גלעד בבית. בלי תנאים בכלל. רוצים- סבבה. לא רוצים- חכו תראו מה יהיה. ואז לעשות . להוריד אותם אחד אחד. לנתק חשמל, מים, לסגור מעברים עד שיחזור. למרר להם שמה את החיים. קולקטיבי. כן , זה לא מילה גסה. למה מה? אנחנו כאן לא אוכלים אותה קולקטיבי?

שהם יאכלו את עצמם שמה, עד שיתפסו הגיון. להראות להם שאיתנו לא מתעסקים. אני אתן לכם דוגמא:

יש לי איזה מכר, חקלאי, שגר איך שאומרים על קו התפר. הבנאדם גבר גבר. היה בסיירת גולני. פייטר חבל על הזמן. עכשיו, כל הזמן היו נכנסים לו לשטח פלסטינים ,מעבר לגבול, וגונבים לו פרות וכבשים, ועושים לו הפסדים כואבים לאללה. פוגעים לבן אדם בפרנסה. וכל פעם היו מתקשרים ואומרים לו שאם הוא רוצה את הפרות והכבשים בחזרה ,אז שישלם –והרבה.

ההוא לא היה מוכן לשמוע, והם היו שולחים בסוף את הבקר לשחיטה, ונגמר. עד שלהוא נמאס. לקח איזה עשרים חבר'ה ,מהיחידה שלו, לקחו נבוטים, ונכנסו לכפר של הגנבים. באו למשפחה , שהוא ידע מי אלה, וקרעו אותם מכות רצח. חירבו להם את הבית, ואשפזו איזה עשרים איש בבית חולים. אז נכון, הוא הציל רק חלק מהבקר, אבל ההם הפסיקו לגנוב אצלו מאז.

אז נכון, לא צריך להשוות בקר לבן אדם. אבל העיקרון, אותו העיקרון. מי שנלחם בכח על מה ששלו, ולא מתחבא מאחורי מילים גבוהות, ושליחים, ושיקולים קטנים ופחדניים - משיג תוצאות.

עכשיו, חלק מכם בטח קוראים, ואומרים שאני סתם נהג מונית אהבל שמתלהם, אבל איזה באסה יהיה לכם להבין בסוף , שדוקא הנהג צדק.

מתפלל לשלומו של גלעד ושל כל החיילים הגיבורים שלנו.

שלכם – אשר דוגרי.

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS