היום (ד', 5.10.11) ערכה אנונימוס, עמותה לזכויות בעלי-חיים, הפגנה בשוק התקווה בתל אביב נגד קיום טקס ה"כפרות" בתרנגולים. עשרות מפגינים, בהם תרנגולת ענק בגובה 2 מטרים, קראו להעדיף מתן צדקה על פני פגיעה מיותרת בעופות. המפגינים הסבירו לעוברים והשבים כי מנהג הכפרות הוא רק סופו של סבל מתמשך שעובר על מיליוני תרנגולים, שראשיתו במדגרות ולולים תעשייתיים צפופים ומזוהמים שרק ההלעטה באנטיביוטיקה מאפשרת לשרוד בהם
בתגובה, נתקלו המפגינים בקללות ובאלימות שהחלה בשפיכת מים עכורים מצד עורכי ה"כפרות" לעבר המפגינים, והמשיכה בהשלכת שני חזיזים שהתפוצצו על גופם. אחת המפגינות נפצעה בבטנה קלות מהשלכת אחד החזיזים. נהג מלגזה שהוביל עופות למקום אף הטיח בחוזקה שני עופות בקרקע כדי להמחיש את אדישותו לסבל העופות. וגם: ארגון חרדי חדש מפרסם הסתייגות מכפרות בתרנגולים.
רונן בר, ממארגני ההפגנה: " נהג מלגזה שהוביל עופות למקום אף הטיח בחוזקה שני עופות בקרקע, וגרם להם פגיעה קשה רק כדי להמחיש את אדישותו לסבלם. בזה הוא חשף גם את אדישות העוסקים בכפרות לגרימת שברים בתרנגולים, שהיו אמורים לפסול אותם לשחיטה. בהתנהגות זו עורכי הכפרות רק המחישו שאטימות לסבל בעלי-חיים ופגיעה בבני אדם הולכים ביחד. היהדות היא דת של חמלה, ולא של אלימות וטקסי-אליל. צריך להדגיש כי סבל התרנגולים רק נגמר במנהג הכפרות. הוא מתחיל במדגרות, שם נולדים האפרוחים, וממשיך בלולים צפופים עד אפס מקום, בהם מולעטים מיליוני בעלי חיים באנטיביוטיקה וזרזי גדילה".
המחאה. המפגינים התייצבו הבוקר (ד', 5.10.11, בשעה 11:30) מול עורכי הכפרות בעופות חיים בשוק התקווה, חילקו עלונים תחת הכותרת "הצלת נפשות ולא נפש תחת נפש", וקראו "כסף לעניים – לא לעינויים" ו"הצלת נפשות, לא נפש תחת נפש". ההפגנה חתמה חודש פעילות אינטנסיבי של מתנדבי אנונימוס בניסיון לצמצם ולמנוע את השימוש בתרנגולים למנהג ה"כפרות". בשבועות האחרונים, עשרות המתנדבים תלו וחילקו בבתי כנסת ברחבי הארץ אלפי עלונים וכרזות, בהם מצוטטים מחשובי פוסקי ההלכה בכל הזמנים, אשר התנגדו בחריפות למנהג הכפרות, בשל צער בעלי-חיים הכרוך בו, ובשל דמיונו לעבודת אלילים ("דרכי האמורי").
סבל העופות. מנהג הכפרות כיום, משמעותו גרימת סבל קשה לעשרות אלפי תרנגולים. רבים מהעופות המשמשים למנהג הכפרות מורעבים ומוצמאים משך שעות רבות ומוצבים בשמש ללא מחסה, לעיתים משך יותר מיממה. טקס ה"כפרות" עצמו כולל טלטול העופות סביב הראש ושחיטתם. אך סבלם לא מתמצה בכך, אלא מתחיל כבר בתנאי גידולם: העופות מגיעים מלולים תעשייתיים, שם נשללים מהם מרבית צורכיהם ומחלות וכאבים נגרמים להם מהצפיפות הרבה, מההפרשות בהן הם מתבוססים ומהעיוות הגנטי של גופם למטרות מסחריות. מצוקתם נמשכת עם הובלתם לשווקים. בסוף התהליך, מרבית העופות מוחזקים במשך שעות וימים בכלובים דחוסים, ממתינים ללא כל מים או מזון לשחיטתם.
התנגדות הלכתית למנהג הכפרות בתרנגולים. ההתנגדות לאכזריות טקס הכפרות לא צצה מהעולם החילוני: כמה מחשובי הפוסקים בכל הזמנים (כמו הרשב"א והרמב"ן) ראו במנהג ה"כפרות" בתרנגולים מעשה פסול, הגורם צער בעלי-חיים ללא כל הצדקה. כך למשל קובע ר' יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, החלטית: "מה שנוהגים לעשות כפרות בערב יום כיפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים יש למנוע המנהג" (שו"ע, או"ח ס' תר"ה). מבין הפוסקים בני דורנו שהתנגדו למנהג הכפרות בתרנגולים ניתן להזכיר את הרב חיים דוד הלוי, שהאריך בדברים נגד המנהג ("עשה לך רב", חלק ג', עמ' ס"ב-ס"ח), ובין השאר כתב: "ולמה צריכים אנו דוקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי-חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלקים חיים" (שם, עמ' ס"ז). בנוסף, רבנים ראו ב'כפרות' שריד לעבודת אלילים. כך, למשל, הרב פנחס זביחי: "כל עיקר ענין הכפרות בעיו"כ אין לו שורש בש"ס, ופוסקים ראשונים ואחרונים צעקו מרה על מנהג זה דנראה כעין דרכי האמורי". בשנה שעברה הביע גם הרב שלמה אבינר תמיכה במתן צדקה במקום שחיטת התרנגולות.
ד"ר יעל שמש, מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן ופעילה באנונימוס, שערכה את עלוני המידע: "סבל תרנגולי הכפרות ראשיתו בתנאי גידולם, המשכו בהובלתם לשווקים בכלובים קטנים ובהמתנה הממושכת בתנאים אלו, וסופו בהקפות סביב ראשו של מבקש הכפרה ובשחיטה עצמה. לעומת שחיטת התרנגולים קיים מנהג של שימוש בכסף ונתינתו כצדקה לעניים, פדיון כפרות. אנו מאמינים, שאת יום הכיפורים, יום שבו אדם עושה חשבון נפש ומבקש להרבות בזכויות, לא ראוי לציין במעשה שיש בו התאכזרות כלפי בעלי-חיים".
בתוך כך, גם הארגון החרדי הצעיר "בחמלה" (חרדים מתנדבים למען החיות) פרסם הסתייגות מהאופן בו מתקיים מנהג הכפרות כיום. יהודה שיין יו"ר "בחמלה" כותב: "לא יתכן שיהודים יראי שמים ישתפו פעולה עם כל מיני 'מאכערים' שמביאים את התרנגולות באופן חסר אחריות תוך הרעבה והתעללות בחיות הנמצאות שעות רבות בצפיפות נוראה, ללא שתייה וללא תנאים מינימליים. התורה אסרה כל סוג של צער בעלי חיים ויש חיוב גמור מן התורה למנוע צער מכל בעל חיים – גם זה שאינו שלך. האיסור גם נפסק במפורש בשולחן ערוך ואין חולק עליו".
