"יום השואה" מאחורינו. הטכסים כבר תמו. המשלחות מפולין כבר חזרו, ובשנה הבאה שוב יהיה לנו "יום שואה" חדש. אני יודע...אני יודע.. "לא רק שואה, גם גבורה". המורים שוב יספרו, המחנכים שוב יחנכו, ושוב תצאנה המשלחות לפולין המתקראת "בית הקברות הגדול ביותר של העם היהודי". שוב נוכל לראות את "הילדה התורנית" בוכייה, שוב נראה אותה נופלת ומתייפחת על כתפיה של המחנכת או של היועצת בתום הטכס המרגש, ושוב נצקצק אז בלשוננו, ואחרי שנשיר בקול נוגה את "אלי אלי שלא ייגמר לעולם" נשאל את עצמו בהבעת יגון מרצינה: איך דבר כזה היה יכול לקרות? תשובה על כך, לא נקבל