אני מודע לכך שאני צועד היישר אל תוך שדה קוצים, שלא לאמר שדה מוקשים של ממש. כי הפעם אני הולך לדבר על תקשורת ופוליטיקה, נכון יותר, על אתיקה בתקשורת ופוליטיקה. כי בפוליטיקה עצמה, אני מודה שאינני מבין דבר וחצי דבר (תמיד התרחקתי ממנה כמו מאש). גם במערכות צבא אינני מבין, ופליאה היא בעיניי כיצד בכלל קרה שבשלהי שירותי הצבאי, זכיתי לעלות לדרגת רב"ט. הייתי אז בטוח ש"שרביט הרמטכ"ל" כבר מונח בתרמילי, ועם מאמץ קטן אני עוד עשוי להיות "הרמטכ"ל המרוקאי" הראשון, אף כי בן גוריון עצמו העדיף משום מה דווקא "רמטכ"ל תימני" ולא מרוקאי. אבל צחוק בצד, אני באמת לא מבין לא בזה ולא בזה. יש שיאמרו שזאת מעלה ויש שיאמרו שזו מגרעת. אני לכשעצמי סבור שזו אינה בהכרח מגרעת

כלים

אז אם בצבא ופוליטיקה אינני מבין, ביחסי אנוש אני כן מבין. אני גם מבין באזרחות, וליתר דיוק, באזרחות טובה. כאזרח טוב (במלא הצניעות אני מחשיב את עצמי ככזה), אני מתהלך לאחרונה בתחושה מוזרה שמיום ליום הולכת ומתגברת. תשאלו על שום מה? על שום העובדה שבמקרה או שלא במקרה, מי שהוחזק כ"חייל המעוטר ביותר בצה"ל" וגם היה ראש ממשלה בישראל, הפך במחוזותינו לדמות המושמצת והשנואה ביותר (להוציא את ח"כ זועבי שנהנית מזה בכל רגע כי זה משרת את האינטרסים שלה).

באשר לברק, חידה היא אותה אני לא מצליח לפצח. אומרים שהוא "לא נחמד" ואני אף נוטה להסכים עמם, אבל ממתי "נחמדות" היא תנאי הכרחי למנהיגות? אומרים עליו שהוא מתנשא, ויש שמרחיקים לכת ומכנים אותו סוציומט. יכול להיות שהם צודקים. אני, אינני פסיכולוג ולא יכול לאמר מי סוציומט ומי לא. מה עוד אומרים על ברק? שהוא אמיד ושיש לו החוצפה להתגורר ב"מגדלי אקירוב" בעוד שהם, עלובי החיים, צריכים להסתפק באוהלים ובצריפים מפח. וזה באמת לא בסדר. לאחרונה הוא אף עמד בעין הסערה כאשר התברר שרעייתו העסיקה (שומו שמיים!!) עוזרת פיליפינית העונה לשם וירז'יניה, אותה הצליחה לאתר "הכתבת שלנו לענייני צבא" במבצע "הרואי" מאין כמותו. מובן שהארץ געשה, ובוז'י וברוורמן החליטו שזה הקש ששבר את גב הגמל, ושברק לא מותיר להם ברירה אלא להפוך לראשי ממשלה בעצמם. בינתיים הם יוכלו להמשיך להתרפק על כיסאותיהם המרופדים אותם הם חבים במידה רבה לאותו ברק עצמו. כך הפך ברק שלא בטובתו, מ"טפלון" שאבק לא דבק בו ל"שואב האבק" הגדול ביותר ולשק החבטות של כולם.

ברק אינו זקוק להגנתי ואין לי כוונה לאמר דבר וחצי דבר לזכותו (אף כי יש לו זכויות לא מעט). ברק הוא פוליטיקאי, וככזה הוא חשוף לביקורת, תהיה זו נשכנית ככל שתהא. הוא בחר לעסוק בפוליטיקה, ולפיכך הביקורת עליו היא לא רק לגיטימית, היא אף רצויה. ביקורת כן, דה- לגיטימציה ורצח אופי, לא. זה מה שעושים לאיש בקמפיין שנראה מתוזמר ושבו שותפים פוליטיקאים, יועצים, "מקורבים", אנשי צבא בכירים, וגם תקשורת. הדברים הגיעו לידי כך שמי שמעז היום להגיד על ברק מלה טובה, מוחזק אוטומטית כ"עוכר ישראל".

אז אני שם נפשי בכפי ואני מוכן להיקרא "עוכר ישראל", חרף העובדה שאינני מכיר את האיש כלל (למעט מה שאני יודע מהעיתונות) ושהאיש עצמו אינו יודע דבר וחצי דבר על קיומי. אמנם לא אומר דברים לזכותו, אבל לחובת משמיציו אומר גם אומר. את אלה אני שואל: תאמרו ביושר: איך הפך ברק ל"שק החבטות" של כולכם? האם הוא מנהיג גרוע מכל אותם מנהיגים שסובבו אותנו בכחש ואף ישבו על כס ראשות הממשלה? האם הוא הכי טיפש מבין כל המנהיגים שהיו לנו? האם הוא הכי פחדן ("אהוד ברח")? האם הוא הכי עשיר (ואם כן, אז מה?)? האם הוא הכי מושחת? מי שרוצה להשיב ביושר וביושרה יהיה חייב להודות שהתשובה לכל השאלות האלו שלילית.

אז למה הוא כל כך שנוא? נכון שיש רבים שנפגעו מיחסו "הלא נחמד". אלה לא יחמיצו הזדמנות לנגח אותו ואני מבין אותם. אני מבין את עמיר פרץ, את איתן כבל ואולי יש עוד כמה, אבל מה עם כל האחרים? בוז'י למשל, או ברוורמן ש"חולם בספרדית" להיות ראש ממשלה עם 23 מנדטים בעודו יושב, דבוק לכיסא אותו קיבל לא מעט בחסדו ובזכותו של ברק? לכל אלה לא מפריע להזיל דמעות תנין על מצבה של מפלגתם המרוסקת והמצחיקה, והם שוכחים שלא מעט באשמתם היא הפכה לכזו. אלא שעמיר פרץ, ובוז'י, וברוורמן הם פוליטיקאים בעלי יצרים, ומה לנו כי נלין עליהם? נעזוב אותם אם כן לנפשותיהם המיוסרות, ונשאל על התקשורת שהפכה שותפה פעילה בקמפיין המתוזמר? ו"מקורבי הרמטכ"ל", אלה שנתגלו בכל קלונם, האם לא נבוא אתם חשבון על ה"מעין פוטש" שזממו לבצע?

בכתבה מאירת עיניים, כותב ארי שביט ("הארץ") בדחילו ורחימו:

"חקירת המשטרה בפרשת מסמך הרפז-גלנט העלתה כי בסביבתו הקרובה של הרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי, חיפשו חומרים מכפישים על שר הביטחון, אהוד ברק. כמו כן, חיפשו מקורביו של אשכנזי חומרים מכפישים על הרמטכ"ל המיועד, האלוף יואב גלנט, אשר כיהן באותה תקופה כאלוף פיקוד הדרום...."

בהמשך הכתבה, יש יותר מרמז על מעורבותם של הרמטכ"ל ורעייתו רונית. הדברים נכתבו שחור על גבי לבן והארץ לא רעשה. איך זה קרה? איך קורה שכולם מגמגמים, ומתלחשים, וזורקים האחד לשני את "תפוח האדמה הלוהט" ולא מוצאים שום "כתבת לענייני צבא" שבמבצע "הרואי" תסיר מעלינו את העננה? אולי זה עוד יקרה כשהחקירה תסתיים. אולי אז יתברר לכולנו שאשר יגורנו בא, ושלא הכל נקי "בממלכת אשכנזי". אני כמובן מקווה שמדובר רק ב"מקורבים" ושהרמטכ"ל עצמו נקי מכל חשד. אם יתברר חלילה שלא כך הם פני הדברים, כי אז הסכנה הנשקפת לדמוקרטיה השברירית גדולה לא פחות מאשר רצח ראש ממשלה. אין לך דבר גרוע יותר מאשר כשהצבא יוצא "מהקסרקטינים" ומנסה לכפות על הדרג המדיני את רצונותיו. נסו לחשוב לרגע מה היה קורה אילו שביט היה כותב ש"חקירת המשטרה בפרשת מסמך הרפז-גלנט העלתה כי בסביבתו הקרובה של שר הביטחון אהוד ברק, חיפשו חומרים מכפישים על הרמטכ"ל גבי אשכנזי.....". הארץ הייתה אז רוגשת, ואת ברק היו לבטח סוקלים באבנים.

"למזלו" של ברק, לא נותרו לו "מקורבים" שימשכו בחוטים בשבילו. כולם הלכו ממנו ונצמדו ל"טפלון" החדש, לרמטכ"ל אשכנזי הנחמד. עליו לא יאמרו מילה רעה, וגם כשיהיו מוכרחים, אם יאמרו זאת בגמגום ובלחש. נותרה לי רק תקווה אחת קטנה: "כתבתנו לענייני צבא" שתגלה יושר ויושרה ותצדיק את מיליון השקל שקיבלה לא מזמן על אלה הדברים עצמם. בהצלחה כרמלה.

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS