בכנס, שנערך באולם על שם לאה רבין, נאם יו"ר הכנסת ח"כ ראובן (רובי) ריבלין ולאחריו נערך רב שיח בהנחיית מר ירון דקל, ובהשתתפות: עו"ד אליקים העצני, מר יעקב פרי, הרב יובל שרלו, עו"ד טליה ששון.
יושבי האולם המלא, האזינו לדיון הדעות שכלל דיונים בנושאים: האם הדמוקרטיה הישראלית נמצאת תחת מתקפה? האם קולות קיצוניים מחלחלים אל מרכז השיח הציבורי הישראלי ואל ליבו של בית המחוקקים? מה חלקם של אנשי דת בהקצנה ומה חלקם בבלימתה? האם המתקפה על הדמוקרטיה היא מהמחנה הימני או השמאלי?
יו"ר הכנסת, ח"כ ראובן (רובי) ריבלין: "אנו עדים היום לשני מחנות יריבים המניפים שניהם את ה"סדין האדום" של "הדמוקרטיה המתגוננת". אלא שכל אחד מהם, רבותיי, מבין אחרת את המהות ואת הייעוד, של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, כל אחד מהם מבקש להתגונן מפני השקפתו של המחנה האחר.
כך ידרוש מחנה אחד להתגונן בפני ארגוני שמאל "עוינים" בעוד שהמחנה האחר ידרוש להתגונן בפני רבנים "גזענים". המחנה האחר יחרים את האומנים "המשתמטים", בעוד שהמחנה האחר יחרים תיאטראות של "מתנחלים". עצם העובדה ששני מחנות גדולים בקרבנו, פועלים בשם "הדמוקרטיה המתגוננת" אך בכיוונים מנוגדים, ובהקשרים סותרים, מעידה על כך שהחברה הישראלית הגיעה לנקודת רתיחה. נקודת הרתיחה הזאת היא שיאה של המחלוקת בדבר זהותה של מדינת ישראל, היהודית והדמוקרטית...
גלוי וידוע, כי החברה הישראלית היא חברה רב תרבותית, חברה מסובכת, המורכבת מקבוצות שפעמים נדמה שתהום פעורה ביניהן. הפתרון איננו מצוי בחרמות הדדיים או בקול קורא להתגוננות, הוא בוודאי לא מצוי בניסיון של "הרוב התורן", מימין או משמאל, לכפות בתורו אתוס לאומי וחברתי, על הצד השני של המתרס.
הדמוקרטיה הישראלית היום חייבת לעסוק בהתמודדות, ולא בהתגוננות. אין עוד מנוס מלהתמודד עם שאלות היסוד הבוערות המונחות לפתחינו. אין עוד מנוס מלקבע, את זכויותיהם של המיעוטים שבקרבנו (ולו על אפם וחמתם) משום שזוהי חובתו של הרוב.
אין עוד מנוס, מלהגדיר את גבולות הגזרה של המדינה היהודית והדמוקרטית שלנו, בחוקה."
יו"ר מרכז יצחק רבין, הגברת דליה רבין: "באחרונה נרשם מצבור מעורר דאגה של אירועים החותרים תחת יסודות הדמוקרטיה הישראלית ומעניקים לגיטמציה מסוכנת לשנאת האחר באשר הוא. קולות קיצוניים חילחלו אל מרכז השיח הציבורי הישראלי ואף אל ליבו של בית המחוקקים הגיעו...
האיום עלינו הוא איום פנימי לא פחות מהאיומים החיצוניים בהם אנו חוזרים ודנים. אל לנו לומר בשאננות כי הדמוקרטיה שלנו חזקה מספיק. הרוב הדומם, אותו רוב שדמם לפני הירצחו של יצחק רבין, חייב להציב את הקווים האדומים, ולעשות זאת כעת, עת קולות השטנה, הגזענות, ההסתה, הופכים אט אט חלק מהקונצנזוס.
כחלק מתפקידן הציבורי הייחודי של מרכז יצחק רבין לסייע בשמירה על הדמוקרטיה הישראלית ולהפצת לקחי הרצח, חלק מחזוננו הוא לשמש בית לדיאלוגים בחברה הישראלית, לליבון ולבירור הדעות והגישות השונות של הקבוצות המגוונות המרכיבות אותה. אני תקווה, שהדיון הערב יסייע למתוח קווים אדומים לשיח ולמעשה הציבורי בישראל, לשמור על יכולתה של הדמוקרטיה שלנו להתגונן מפני מהרסיה."
