שורות שורות של אנשים, הנדמות בתחילה כגדרות תיל הנעות ברוח, יוצרות רובד, שכבה או מסך וטוענות אותו בתחושות זרות וניכור. על גבי הרובד הראשוני מניחה האמנית שתי דמויות, המקיימות ביניהן דיאלוג – דיאלוג לא רציף, שנקטע מדי פעם כאשר אחת הדמויות קופאת על מקומה או נעצרת בזמן ומפסיקה לתקשר.
"החיבור בין עבודת הווידיאו של רובנר לבין בניין המכס יוצר סוג של שיתוף פעולה; העבודה אינה כופה את עצמה על הבניין או מוחקת את זהותו הקודמת אלא עובדת בשילוב איתו, עם המימדים שלו, המרקם והמטען ההסטורי. היא יוצרת תנועה בבניין ומאפשרת לתוכני המציאות להשתלב בתוכני העבודה. השילוב מעלה אמירות טעונות ורוויות על המקום הנוכחי ועל זמן הווה. על אף שהעבודה לא נוצרה במקור מתוך היכרות עם הבניין שעליו היא מוקרנת, כבר ברגע הראשון של הקרנתה על הבניין נוצר אותו קסם, הוצת אותו ניצוץ שגורם לה להיראות כאילו נועדה להיות מוצגת במיקום המסוים הזה" אומרת יפעת גוריון, אוצרת יריד צבע טרי.
