לאלה שלא זוכרים (או לא יודעים) במה מדובר, אזכיר את העיקרים ואבני היסוד עליהם נשענה הקונספציה שזכתה לשם "כור ההיתוך": מטרתה העיקרית היתה לעצב "יהודי חדש" (ישראלי) שיהיה אנטיתזה לסטריאוטיפ של "היהודי הגלותי" שנודע לשמצה. הדרך להשיג את המטרה הזאת (יש שיאמרו שהיא מטרה ראויה) היתה באמצעות "עיקול" (וגם עיכול) של כל מאפיין המייחד פרט ו/או קהילה, וכך להצמיח את "הישראלי היפה" שיהיה הדמות לחיקוי לכל אדם שזה מקרוב בא לארץ. את התוצאה אנו יודעים: מדיניות "כור ההיתוך" לא צלחה.
לאחרונה נשאלתי באחד הראיונות "מהו ישראלי בעיניי?" ולא היתה בפי תשובה. האמת, גם עכשיו אינני יודע להשיב. די להעיף מבט במציאות הנתונה כדי להיווכח עד כמה קשה להשיב על שאלה זו. החברה היהודית בישראל (בכוונה אינני מתייחס למיעוטים), שסועה לאורכה ולרוחבה, עד כדי כך שסועה שאינני מוצא אפילו "מטרת על" אחת שתהיה מקובלת על כולם. אודה לקורא שירתם לסייע לי בחיפושיי, כי אני יגעתי, ולא מצאתי.
אני בעד פלורליזם חברתי. אני בעד התאגדותן של קבוצות בעלות אינטרסים ספציפיים. מדינה נאורה, לא זו בלבד שהיא צריכה לאפשר את זה, היא צריכה לעודד אותן ולזמן להן במות בהן תוכלנה לפעול, לקדם ולהשפיע (מפלגות, כנסת, תקשורת וכו'...). זוהי מהותו של משטר דמוקרטי, וזהו סוד הצלחתו. זאת בתנאי שקיימות מטרות על משותפות, אחת לפחות שעליה אין עוררין. בלי זה לא תיתכן לכידות חברתית, ובלי זה אין סיכוי שמשטר דמוקרטי יוכל להתקיים. לא רק משטר, גם לא חברה וגם לא מדינה. באין מטרת על משותפת, הטרוגניות חברתית לגיטימית ורצויה, בהכרח תעבור טרנספורמציה שתפתח פתח לצמיחתם של "עממים" שונים בתוך העם שהוא חסר מטרה משותפת. זה יכול להסתיים בערגה ל"מנהיג חזק" שישלוט ביד חזקה (ואז אין דמוקרטיה, ראה מה שקרה לברה"מ) אבל זה יכול להסתיים בהתנפצותה של המדינה לרסיסים (ואז אין מדינה, ראה מה קרה ביוגוסלביה).
למזלנו, לא הגענו עדיין לשלב הזה. אני אומר "עדיין" משום שאנחנו בהחלט בדרך לשם. כאשר יש קבוצות שמערערות אפילו על זכות קיומה של "מדינה יהודית", לא כל שכן על "מדינה ציונית" (ושוב אינני מתייחס לבני המיעוטים), השסעים מעמיקים והמדרון חלקלק. כך צומחים "עמים" במקום קבוצות חברתיות לגיטימיות. הפלורליזם שעד אז היה מבורך הופך לאנטגוניזם ארור ומקולל, והיכולת ל"רב קיום" הולכת וקטנה. את התהליך הזה אנו יכולים לראות בעין בלתי מזוינת. אם לא יקרה משהו דרמטי, לא ירחק היום שבו "עם המזרחים" יקום על "עם האשכנזים" ולהיפך, "עם החרדים" על "עם החילוניים" ולהיפך. "עם המתנחלים" על "עם השמאלניים" ולהיפך. "עם האתיופים" על "עם הגזענים" ולהיפך. "עם המגדלים" (אקירוב כמשל) על "עם החצרות האחוריות" ולהיפך. וזו רק רשימה חלקית מתוך רשימה שאורכה כאורך אותה גלות ש"כור ההיתוך" לא הצליח להתיך.
זה המקום לשאול: "לו מדיניות "כור ההיתוך" היתה מצליחה, האם היא לא היתה יכולה למנוע את התהליך הזה? האם היא לא היתה מזמנת לחברה שלנו את אותה "מטרת על" משותפת אותה הגדרתי כתנאי הכרחי לקיומה של חברה פלורליסטית?". אם התשובה שלילית, כי אז אין טעם להכביר עוד במלים. חבל על הזמן שלכם וחבל גם על הזמן שלי. אבל, אם התשובה איננה שלילית מוחלטת של אפשרות הצלחתה של מדיניות "כור ההיתוך", כי אז עולה מייד השאלה: "מה הביא לכישלונה?". האם, כפי שרבים סבורים, הכישלון היה בלתי נמנע? האם לא היה ולו סיכוי קלוש שהיא תצליח? אפשר שזו התשובה ואין בלתה, אבל אפשר גם שלא. אני לכשעצמי סבור, שאפילו אם אכן הכישלון נבע ממופרכות הקונספציה, שווה לבדוק כיצד ההוגים ביקשו להוציאה לפועל. בנקודה זאת אני מלא ספקות: אינני בטוח שהתכוונו למה שהם אמרו ושהם לא אמרו למה הם מתכוונים. בעיניי, אחד בפה ואחד בלב, זהו תמיד שורש הרע.
"כור היתוך" הוא מטפורה ולפיכך אשתמש גם אני במשל: עקרת בית, בבואה להכין מרק משובח, אינה מדרגת את המרכיבים על פי חשיבותם. אין מרכיב שהוא טוב יותר או טוב פחות ממרכיב אחר. מה שחשוב בעיניה זה כיצד ייראה התמהיל והאם הוא יהיה טעים לחיך. אותה עקרת בית יוצאת מתוך הנחה שלכל מרכיב יש ייחוד משלו, ואם רק מקפידים על המינונים הנכונים, מובטח שהשלם יהיה טוב יותר מסכום מרכיביו. מבלי לדעת תמיד מהי סינרגיה, היא עושה סינרגיה? יוצא מתוך הנחה שכל המרכיבים נחוצים וכל אחד מוסיף משהו שהאחר לא יכול לתת. האם כך פעלו המוציאים לפועל של מדיניות "כור ההיתוך"?
התשובה היא לא. הם לא הבינו ש"קינמון אינו טוב או יותר או טוב פחות מהכוסברה". הם דירגו על פי מה שנראה בעיניהם כחשוב יותר או חשוב פחות. לו היו עושים כמעשיה של אותה עקרת בית, אפשר ש"התבשיל" שהיו מגישים לנו היה ערב לחיך ולא גורם לכאבי בטן (תרתי משמע). לצערי הם לא נהגו כך, ומי שהיה צריך "לפשוט את כל בגדיו" היה הנקלט שנדרש לסגל לעצמו את הנרטיב של הקולט. באך הוא קלאסיקה, וגם "קטיושקה שיצאה לשוח" היא קלאסיקה. אומ-כולתום או עאבד-אל-ואהב, הס מלהזכיר. הם רצו "יהודי חדש" אבל התכוונו שהוא יהיה מעוצב בדמותם ובצלמם. את זה לא כולם אהבו, ובצדק. "המזרחים" (שכאמור רובם באו מהמערב) לא אהבו את זה, אבל לא רק הם לא אהבו את זה. גם ניצולי השואה שרובם באו ממזרח אירופה לא אהבו את זה. מי מאתנו אוהב להתבייש ולהסתיר את עברו?
לסיכום: ייתכן שקונצפציית "כור ההיתוך" לקתה בחסר והיא נועדה מראש לכישלון גם אם פיהם ולבם של המבצעים היו שווים (תרתי משמע). מאידך, ייתכן שהאשם אינו בקונצפציה אלא במעצביה ובמבצעיה. רקדן טוב יכול להחליק אם הרצפה באמת עקומה, וזה בסדר גמור. רקדן רע שמחליק ומאשים את הרצפה, זה לא בסדר. בין אם היה כך או היה אחרת, זו היתה החמצה, ואני מייחל לכך שלא תעלה לחברה שלנו במחיר שיהיה בלתי נסבל.
הכותב הוא שאול אלבז, מנהל כפר הנוער מאיר שפיה
