אחוז נפגעי הנפש בישראל דומה לזה שבמדינות המערב, אולם החלק היחסי בעוגת התקציב עבור אותה אוכלוסיה נמוך בהרבה – בדיוק חצי. ממשלת ישראל חוקקה בשנת 2000 את חוק "שיקום נכי הנפש בקהילה". מדובר בחוק מצויין הומאני ומתקדם אך בישראל כמו בישראל לשון החוק היא אחת ויישומו אחר לגמרי. על פי החוק יש " לשקם ולשלב את נכי הנפש בקהילה כדי לאפשר להם להשיג דרגה מרבית אפשרית של עצמאות תפקודית ואיכות חיים, תוך שמירה על כבודם ברוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו". כך לשון החוק. בפועל העדר תשומת הלב לאוכלוסיה זו שהיא פגועה וחלשה, הותירה אותה פצועה בשדה הקרב שלא לאמר נטושה

כלים

החוק מחייב, כמו בשאר מדינות המערב, את בתי החולים לסיים את אישפוזם של פגועי הנפש מהר ככל הניתן ולעבור לשיקום מקצועי בקהילה תומכת. המטופל שעוזב את מסגרת האשפוז המקצועית והחממתית אמור להגיע לתשלובת שיקומית בקהילה הכוללת הוסטל, מסגרת העסקה מותאמת ומרפאה מקצועית בעלת הכשרה פסיכיאטרית רלוונטית.

התמיכה המקצועית בפגוע הנפש נועדה לכך שהחלמתו תאפשר לו להתנהל באופן עצמאי ובריא ללא תלות או צורך במסגרות השיקומיות בקהילה אותן צרך קודם לכן. חשיבות רבה ניתנת לכך שמדובר ב"תשלובת שיקומית", קרי חיבור עמוק בין המסגרות השונות המסונכרנות זו עם זו ומאפשרות למטופל מינימום של בירוקרטיה ומקסימום של תחושת ביטחון, השגחה ושיקום.

בפועל תשלובות שיקומיות אינן קיימות, מרפאות קופות החולים פועלות בהעדר תאום עם ההוסטלים ועם התעסוקה הנתמכת, שהיא היא שגרת יומו של המטופל המשתקם.

בדו"ח מבקר המדינה משנת 2009 בדק משרד המבקר את תחום בריאות הנפש והעלה ממצאים מדאיגים ביותר באשר לאופן בו מיושם החוק. כך למשל מצא המבקר כי פגוע הנפש בקהילה ממתין לטיפול משך זמן ארוך שיכול להגיע עד לשנה וחצי. זאת למרות " שזמן המתנה ארוך לטיפול עלול לגרום לנזקים ואף למנוע את הפנייה לקבלת טיפול" (כך לשון דו"ח המבקר). כלומר לא רק שהדבר מדרדר את מצבו הנפשי של פגוע הנפש הוא גם מוצא עצמו מיואש מכדי לחזור ולבקש טיפול. המבקר גם מעיר כי הפיזור הגיאוגרפי של השירות בקהילה מפלה את המגזר הערבי והחרדי (כמה מפתיע).

צלילה אל תוך חוק השיקום והשתמעויותיו מגלה שגיאות לוגיות רבות ההופכות אותו מכזה הבא לברך לכזה ש"מקלל" בפועל. המסגרות השיקומיות בקהילה, שקמו בעקבות החוק החדש, אמורות היו להוות כתובת שיקומית לפגועי נפש שאינם נדרשים לאישפוז. המדינה הכניסה לסל התרופות שלה תרופה חדשה ומתקדמת בשם Risperdal Consta שניתנת רק לכאלו שעברו אישפוז בעברם. כלומר פגוע נפש שלא אושפז, אלא רק קיבל טיפול בקהילה זוכה לתרופה מהדור קודם, שלה תופעות לוואי רבות ומתמשכות.

המדינה היתה אמורה לעודד טיפול בקהילה ולא את האישפוז בבית חולים פסיכיאטרי, אך מדיניות סל התרופות פועלת בהגיון הפוך.

ביטוי נוסף למציאות האבסורדית של פגועי הנפש בישראל של 2012 תמצאו אם תבקשו מקום בדרום הארץ למכרה קרובה שלכם הסובלת מהפרעות אכילה קשות. אם אכן תחפשו מקום כזה תגלו שבכל המרחב העצום, המכסה את רב שטחה של מדינת ישראל, קיימים מקומות ספורים בלבד, פחות מאלו שתוכלו למנות על כף יד אחת.

נתניהו הרחיב את הקואליציה שלו להיקף חסר תקדים בן 94 חברים. זו קואליציה המסוגלת לחולל בשנה וחצי, שנותרו לה עד הבחירות, רפורמות מרחיקות לכת בכל תחום בו תבחר.

אז לפני שמשנים את שיטת המשטר ומנסים לגייס אחרי 64 שנים את כל החרדים לצה"ל כדאי אולי למנות שר בריאות במשרה מלאה ולא רק ממלא מקום. ובעיקר, כדאי לפתור אחת ולתמיד מצוקה נוראית של אוכלוסיה שאין לה פה כדי לזעוק את זעקתה.

הכותבות הן נעם בוחניק, אפרת לבר, ויובל ברנע