בניו יורק מדברים על הקלות בסנקציות, על נכסים מוקפאים ועל "מי ימצמץ ראשון". בבתי הכלא של משהד, זאהדאן ואספהאן מדברים בשפה אחרת לגמרי. 22 הוצאות להורג בתוך 13 ימים בתחילת ספטמבר, תליות שקטות של אזרחים זרים באשמת ריגול בלי שום הודעה רשמית, וגל מעצרים בשכונות הערביות של אחוואז. המשטר של מוג'תבא ח'אמנאי מאותת כלפי חוץ על נכונות להתפשר, ובתוך הבית הוא מהדק את האחיזה בכוח.
בתוך ארבעה ימים עברו אנקרה וירושלים מהתנצחות מילולית לחזית דיפלומטית מלאה: ארדואן כינה את עזה "מחנה ריכוז" מעל דוכן האו"ם, נתניהו השיב ב"עריץ" מאותו דוכן, ובאנקרה מדברים כבר בגלוי על הרתעה, על "הסכם מכה" ועל "המגן של אכילס" היווני-ישראלי. ניתוח מבט מאנקרה ומהעולם הערבי.
בראיון לעיתון הדיגיטלי הטורקי Politurco מסביר תום וגנר כיצד רואים ישראלים רבים את סוגיית הביטחון אחרי ה-7 באוקטובר, מגנה את אלימות המתנחלים וטוען כי עוצמה צבאית לבדה לא תייצב את האזור.
שר החוץ עבאס עראקצ'י הודיע שהמפתח למצר הורמוז נמצא בלשכת המנהיג העליון. את "תוכנית שבעת הימים" העבירה איראן דרך קטאר. טראמפ הודיע שהוא דוחה אותה, אבל ממשיך לרמוז על עסקה. יו"ר המג'לס קאליבאף מאיים על כל תשתית במפרץ. ובזמן שבטהרן סופרים את השעות עד התשובה האמריקנית, הריאל ממשיך לצלול.
בתוך שבוע אחד הכריז הדובר הצבאי של החות'ים, יחיא סריע, פעמיים על "מבצעים איכותיים" נגד "יעדים רגישים" בבירה הסעודית ריאד ונגד מתקני ארמקו בנמל ינבע שעל הים האדום. הקואליציה בהובלת סעודיה מדווחת על יירוט טילים בליסטיים וכטב"מים בדרכם לריאד ולח'מיס משיט, אזעקות נשמעות אפילו במכה, ושרי הצבא של סעודיה, טורקיה ופקיסטן מזכירים בקול שהתקפה על אחת מהן היא התקפה על כולן. הזירה התימנית, שבשנתיים האחרונות הייתה מזוהה בעיקר עם ספינות בים האדום ועם שיגורים לעבר ישראל, חזרה לנקודת המוצא שלה: מלחמה חזיתית בין צנעא לריאד.
דיאן דירי הגיעה לישראל כיועצת מיוחדת למשלחת סומלילנד. באמצע השיחה במפגש "בונים עתיד משותף" הפך ביקור רשמי לסיפור משפחתי שנמתח מספרד, דרך קרן אפריקה, ועד ירושלים.
מייסד התנועה האברהמית אומר ל-Faith & Freedom News כי הקו הביטחוני הנוקשה של ישראל נטוע בטראומה של השבעה באוקטובר ולא בהישרדותו הפוליטית של מנהיג כזה או אחר — ובה בעת מודה כי אלימות מתנחלים, הקיטוב הפנימי והביקורת הבינלאומית הגוברת הם מחיר אמיתי שישראל משלמת.
בראיון לרשת CBS בשולי העצרת הכללית של האו"ם, אישר נשיא איראן מסעוד פזשכיאן לראשונה בפומבי את מה שנלחש במסדרונות טהרן כבר חודשים: את המדינה, בזמן מלחמה ומשא ומתן, מנהלת ועדה מצומצמת של שישה אנשים. בתקשורת הפרסית פרצה מיד מלחמת ניחושים על זהות החברים. מאחורי הגילוי מסתתרת שאלה גדולה יותר: האם הרפובליקה האסלאמית עדיין מתנהלת סביב מנהיג עליון אחד, או שהיא הפכה בשקט להנהגה קולקטיבית של גנרלים, פוליטיקאים ומשפטנים?
