השגריר רנדי התרגש מאוד למראה המקבת עליה חרוט המשפט: "לנשיא המוערך, היועץ המסחרי, מר סימון רנדי, לרגל חנוכת בית הלשכה, שנתרם על ידו. מסדר עצמאי בני ברית, 5 בינואר 1930, מאת אחיות הלשכה, גראץ", שהובאה למוזיאון ליהדות דוברת גרמנית על ידי ארגון "הלל" בחיפה לאחר שנסגר, מאחר ואין כבר מספיק "ייקים" בחיפה שיכלו לשמר את הארגון.
המקבת ניתנה לסימון רנדי (1942-1864), יליד נובה מסטו (היום בסלובקיה), שהיה "איש עסקים">איש עסקים מצליח והבעלים של בית מסחר לטקסטיל, מהגדולים במדינה. רנדי כיהן כנשיא הקהילה היהודית בגרץ אוסטריה בשנים 1912-1922 ונשיא ארגון "הלל".
בשנת 1930, קיבל את המקבת כהוקרה מארגון בני ברית, ובשנים 1928-1933 אף הקים לארגון משרדים חדשים. הנאצים שהשתלטו על אוסטריה ב- 1938, העלילו "על סימון">על סימון רנדי עלילות שווא בעיתונם דר-שטירמר ובית המסחר שלו עבר אריזאציה. סימון רנדי הצליח לברוח לזגרב, אבל לימים נתפס ונשלח למחנה יאסנובאץ בקרואטיה, וב- 1942 נרצח שם על ידי הנאצים. אוטו רנדי, בן אחיו של סימון, חמק מהנאצים לארה"ב. הוא חזר אחרי המלחמה לגראץ ומימש את זכותו על בית המסחר של דודו ואף המשיך לנהל אותו. לאחר מותו העבירה אלמנתו של אוטו רנדי את מקבת הכסף ליוסף לוטר נוירט בן דודו של אוטו. ב- 1990 העניק יוסף לוטר נוירט את המקבת לנשיא לשכת "הילל", בחיפה מר היינץ הרמן לאחר שנסגר ארגון "הילל" החליטה המשפחה בשיתוף הנשיאה האחרונה של "הילל", עדנה זיסקינד, להעביר את המקבת למוזיאון ליהדות דוברת גרמנית "- מרכז">- מרכז מורשת הייקים.
