מכובדי נשיא המדינה, ראובן ריבלין, אעשה כמצוותך ואומר "מכובדיי כולם", אבל בכל זאת אומר, משפחת בן-גוריון היקרה ועוד נוכחים, לבד מאלופי המטכ"ל ובכירי משטרת ישראל, עוד נוכחים שבאו השנה, לפחות יצא לי לפגוש אותם עכשיו, שעה לפני הטקס הזה, אלה צעירים וצעירות שהם במכינות הקדם-צבאיות, לרבות מכינת הנגב. ישבתי איתם, דיברנו, ישבנו על סלעים ואבנים פה, משקיפים אל הנחל הנפלא. הם שאלו אותי שאלות ואני שאלתי אותם שאלה אחת: 'כמה מכם רוצים להיכנס לחיים הציבוריים? כמה מכם רוצים להיות ראש ממשלה?' – והרבה הרימו ידיים.
במהלך שנות חייו, קיבל דוד בן-גוריון מתנות רבות ומגוונות. אבל מי שבאמת הכיר את האדם, יודע לספר שהמתנה שהוא הכי אהב לקבל היא דווקא ברכות ומכתבים. המילה הכתובה משכה וסקרנה את בן-גוריון הרבה יותר מכל מתנה אחרת, לא משנה עד כמה מקורית או יוקרתית היא הייתה.
אחד מעמודי התווך של העם היהודי הוא הזיכרון וחלק חשוב בעיצוב המורשת הלאומית של מדינת ישראל הוא ההנצחה. מי קובע מה זוכרים? כיצד נקבעים ביטויי ההנצחה ואופיים? כנס "אתיקה של תיעוד וזיכרון" של מרכז האתיקה בירושלים חשף סוגיות שונות לגבי דפוסי ההנצחה והזיכרון בישראל
