Rise and Fall ו-Corporate Identity הן שתי סדרות של תצלומים גדולי מידות אותן תציג האמנית הברזילאית, רוז קלבין (Rose Klabin), בתערוכתה הראשונה בארץ. התערוכה הוצגה לאחרונה בהצלחה רבה בלונדון (גלריה Tristan Hoare) ובסאו-פאולו, ברזיל.
אמנות
סטודנטים מהמחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר יצאו ל"מסע בלשי" בעקבות תכשיטי זהב מהעולם העתיק
סטודנטים מהמחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר יצאו ל"מסע בלשי" בעקבות תכשיטי זהב מהעולם העתיק ויציגו את עבודותיהם בתערוכה במוזיאון ארצות המקרא בירושלים. שיתוף פעולה ייחודי עם המוזיאון אפשר לסטודנטים לבחון מקרוב את הפריטים הנדירים ולשחזר אותם במדויק, תוך בנייה ושימוש בכלי עבודה שאפיינו את התקופה
הצייר הירושלמי הוותיק דוד רקיע הלך לעולמו
דוד רקיע נולד ב1928 בווינה. עלה לארץ בשנת 1938, החל את לימודיו אצל הצייר מרדכי ארדון ולאחר מכן ב "בצלאל ". בשנת 1955 סיים את לימודי הציור בבצלאל ונסע לפריז, שם למד באקדמיה "beaux arts" לאמנויות יפות והיה תלמידו של ז'אן סוברבי עד שנת 1960. עם שובו ארצה ב 1960, החל בסדרת ציורים בהם תופסת האות העברית מקום מרכזי . שנה לאחר מכן, ב 1961, נערכה לרקיע תערוכת יחיד מקיפה במוזיאון תל אביב. בשנת 1962 הוא הציג בגלריה נורה בירושלים. אחרי מלחמת ששת הימים ב-1967, ציוריו הפכו ציוניים מתמיד והוא צייר את ירושלים כעיר מלכותית, עירו של דוד המלך, עם תפאורות גותיות ולהבות אש. ירושלים הפכה בציוריו יותר טרנסצנדנטלית, מיסטית ורוחנית. ב-1968 השתתף רקיע בתערוכת הביאנלה לגרפיקה בפירנצה איטליה . בשנות ה-70 צייר רקיע ארבעה ציורי קיר בחמישה מוסדות ירושלמים שונים. ב-1972 הציג שתי תערוכות יחיד של ציורי ירושלים, האחת בבית האמנים בירושלים והשנייה במוזיאון פתח תקווה לאמנות. זמן קצר אחר כך, בעקבות מלחמת יום הכיפורים, הפכו ציוריו למלנכוליים יותר, רובם בפורמטים אינטימיים ובמרכזם מעין סוס בדמות כינור או צ'לו. בעולמו של רקיע, הסוס כיצור חי, חם וארצי, הפך לסמל לערגה, להרמוניה ולהגשמה בעולם רוחני גבוה יותר.
שיר המעלות, דוד רקיע ז"ל
בשנת 1976, חזרה ירושלים לתפוס מקום מרכזי ביצירותיו. בשלב זה, יצירותיו עטורות סימבוליזם לטריסטי. הוא הדפיס תגזירי עץ, לינוליאום, גזרי בד, קרטון, כשהוא נעזר בשיטת ההדפסה שפיתח מירון סימה. (במרוצת שנים עבד רקיע גם כעוזר הדפסה של שטיינהרדט ולאחר מכן גם של לואיז ש"ץ ושל מירון סימה). בנוסף יצר כמאתיים הדפסים בטכניקת המונו-פרינט, אשר היו עתירים בגוני אדום וצהוב לוהטים עם דימויי פיגורות מיסטיות מופשטות ואותיות שאיבדו זהותן. יצירותיו מהשנים 1979-82 נענו למינימליזם הגאומטרי של מונדריאן ושל קנדינסקי. אלו הורכבו מצורות זוויתיות שטוחות שבתוכן מתרחשים אירועים סמי-מופשטים ולטריסטיים. ציוריו הפכו ל"קבליים". בתערוכתו בבית האמנים בירושלים ב-1994, ציוריו ביטאו את הקונפליקט שבין הקיים והאבולוציה. בארבע השנים הבאות הציג רקיע שלוש תערוכות חשובות במוזיאון היהודי בווינה.
ממִפנה שנות האלפיים, כשרקיע היה בשנות השבעים לחייו, הוא היה מוכן לטבילה בעולם שכולו אותיות טהורות, ללא שום דימויים מלווים. מרבית ציורים אלו הם מונוכרומטיים כשהאותיות אינן מחוברות למילים במכוון, למרות שמדי פעם הן מצטרפות כמו-באקראי למילים כגון "כבוד" או "מרסל" (מנדלסון). רקיע של שנות האלפיים קרוב ליהדות-קבלה כפי שלא התקרב מעולם ומבחינתו "האות היא סימבול". דווקא ברגעי שיא אלו ביצירתו, נחלשה ידו של רקיע כתוצאה ממחלת הפרקינסון שתקפה אותו. חוסר השליטה המלא במכחול, הפך את ציורי האותיות לקווי-צבע זורמים בזרימה קליגרפית. ציורים אלו קרובים להפשטה אקספרסיוניסטית ברוח ג'קסון פולוק. בשנת 2009 יצא לאור ספרו של ד"ר גדעון עפרת 'אותות', המהווה מונוגרפיה על האמן-סיכום הפרקים החשובים ביצירתו של דוד רקיע. הספר לווה בתערוכה. כותב עפרת בפתיח לספר: "עם הגיעי לירושלים ב- 1970, תל-אביבי צעיר בן 25, לא יכולתי להחמיץ את דמותו המיוחדת של דוד רקיע. האיש הצנום הזה, שיערו המקורזל מתנפנף באגפי קדקודו המקריח מעל לאף יהודי ממושקף ושפם עבות, היה דמות בולטת ודינאמית בבית-האמנים המקומי. ציורי הַלל לירושלים של מעלה, שאותם צייר אז בסגנון סוריאליסטי, נראו לי כאנכרוניזם גמור למהלכים מסעירים באמנות הישראלית הצעירה דאז, שהדיה הגיעו אף לבירה. אך, קשה היה שלא להתרשם ממסירותו המוחלטת של רקיע לאמנותו, הפיכתה לשליחות קדושה, והוא השליח ואיש הקודש. תוך זמן קצר, גם עמדתי על רצינותו ועומקו של האדם הזה, שלא נהנה מאשראי מצד דוברי האוונגרד המקומיים. בה בשעה, נועם-הליכות, יושר וליבראליות יוצאת דופן הקנו לו ידידים רבים בסצנה. שיאה של ידידות זו בתערוכה קטנה של דיוקנאות ד.רקיע, שצוירו בידי שלושים וחמישה אמנים ושמבחר ממנה הוצג ב- 1977 במוזיאון ישראל. כאן תמצת יהושע נוישטיין את פניו של רקיע בצורת מגן-דוד לאומי, יוסי שטרן רשם את רקיע מנגן בנבל לרקע ירושלים – כמו היה דוד המלך – ועוד". ומסכם ד"ר עפרת את מאמרו בספר: ..."אלא, שדווקא ברגע שיא זה ביצירתו של דוד רקיע באה היחלשות היד מחמת המחלה שתקפה את האמן. וכך, בדין שליטה פחותה בתנועת המכחול, שהפכה בחלקה אי-רצונית, הפכו ציורי האותיות שמאז 2004 למופשטים יותר ויותר: האותיות הפכו לקו זורם של טפטופי צבע הזורם בזרימה קליגרפית. הציורים, מרביתם על נייר ובפורמטים קטנים מאד, התקרבו, בעל כורחם, להפשטה אקספרסיוניסטית ברוח ג'קסון פולוק, ו"חוטי" הצבע הנוזלי התפתלו ונשפכו על הנייר כיובלים חסרי מנוח. עין בוחנת תאתר שרידי דימויים של פיגורות ניצבות או מרחפות, או רימון, או שי"ן, ואולי גם ראש או גוף אישה ועוד. "מאבק", קרא הצייר לציורים בסדרה זו, בהתכוונו למאבקו הנפשי כנגד הזרוע והיד המתמרדות. לסדרה כולה קרא "מאבק האאורה", ופעם נוספת, ביקש לנסוק מאתגר הגוף לאתגר הרוח.
חלום משה, דוד רקיע ז"ל
זהו השלב בו נכתבת מונוגרפיה זו, המוצאת את האמן במאבק קשה ואמיץ להבראה, מאבק הנסמך לא במעט על תמיכתה האינטנסיבית של הרעיה, לאה. זוהי תקופה – שלהי 2007 – בה ממעט מאד רקיע ביצירה ובה מייחלים ידידיו לנס. זה הרגע לחזור על המשפט שהשמיע באוזני המחבר ושהובא בפתח המונוגרפיה: "אני רוצה לחיות לפחות עוד שנה וחצי; לעבור את גיל שמונים. ... אלוהים נתן לנו את המוות, תודה לאל." " יהי זכרו ברוך. לאתר האמן - לחץ כאן
<p>"פָּנים" תערוכה חדשה לזוקי קריסטל גלריית בית העיתונאים ע"ש נ. סוקולוב</p>
"פָּנים" תערוכה חדשה לזוקי קריסטל גלריית בית העיתונאים ע"ש נ. סוקולוב פתיחה: יום ו' 21.12.12 , בשעה 12:00
צילום: אילן עמיחי
תערוכתה של זוקי קריסטל "פנים", בה תציג כ-40 דיוקנאות, ציורי שמן על בד, מזוניט ודיקט, אשר צוירו על ידה במהלך שלוש השנים האחרונות, תיפתח בגלריית בית העיתונאים ע"ש נ. סוקולוב, ביום ו' 21.12.12 , בשעה 12:00. התערוכה תוצג עד יום ד' 9.1.2013. אוצרת: מירי קרימולובסקי. " 'פנים בשבילי הם לא רק פנים אלא עולם ומלואו, דרך הפנים מתגלה היקום כולו' כך התבטא פעם האמן האקספרסיוניסט הרוסי איש תנועת "הפרש הכחול", אלכסי פון יבלנסקי בנושא הדיוקן. יבלנסקי הקפיד שהדיוקנאות שלו ימלאו את כל משטח התמונה ויצוירו במשיכות מכחול חופשיות שעקבותיהן נראות היטב. הצבעים היו מנותקים מן המציאות ובעלי עוצמה רבה. צבעוניות זו הייתה בהשראת האמנים הפוביסטים ובראשם אנרי מאטיס וקייס ואן דונגן. צבעוניות שרירותית שנבעה מתחושותיו של האמן לגבי הדמות הניבטת מולו". כותבת קרימולובסקי בדברי הפתיח שלה למאמר התערוכה.
צילום: אילן עמיחי
כך גם זוקי, מציירת את פניה של הדמות על פני הבד כולו ומאפשרת לה להשתלט על הציור בנוכחותה. ציוריה של זוקי מצטיינים בצבעוניות עזה, הבאה לידי ביטוי במשטחי צבע חריפים וקונטרסטיים ובקומפוזיציות המסוגננות של דמויותיה. "סגנון ציורה נוטה לאקספרסיבי ואפילו מנייריסטי לעיתים, התוצאה, קריאה אחרת ובלתי צפויה של הדמות הניצבת מולנו. הסגנון המיוחד הזה ניכר בדיוקן בתה נעמה, רקדנית, ודמות סוערת ורבת פנים. לפנינו ניבטת בחורה שחומת שיער וירוקת עיניים על רקע תכול. עוצמתו של הדיוקן בא לידי ביטוי באופן בו מגלה זוקי את תכול הרקע מתוך פניה של בתה נעמה. היא מקיפה את עיניה, אפה וקו סנטרה בקו תכול מודגש וכך יוצרת דמות זוהרת באופן יוצא דופן כיאה לדמותה של הבת המצוירת. כמו יבלנסקי יוצרת זוקי דיוקנאות בצבעים עזים וסוערים. בעזרת הבזקי הצבע יוצאי הדופן והבלתי צפויים, נוצר מבט אחר על הדמות הניבטת לפנינו". מוסיפה קרימולובסקי, במאמרה. זוקי קריסטל הייתה שנים רבות מורה לתנועה בבית הספר לאמנויות הבמה, בית צבי, ברמת גן וכוריאוגרפית פעילה בתיאטראות ישראל. אין ספור שחקנים וזמרים עברו תחת שרביטה כמורה לתנועה וככוריאוגרפית. אנשים מעניינים, בעלי חזות והבעה יוצאי דופן, אובייקטים מסקרנים לאדם העוסק בציור. כשהחלה זוקי לצייר דיוקנאות, היה ברור שרובם הגדול יהיו מעולם התיאטרון. אלא שזוקי אינה מושיבה את מושאי ציוריה אל מול כן הציור שלה, היא מעדיפה לציירם מתוך צילומים שהיא מוצאת. הצילום מהווה את ההשראה הראשונה והמשך הציור נעשה כבר על פי התרשמותה האישית מן הדמות המצוירת. כמו יבלונסקי, גם זוקי מביטה על הדמויות שלה במבט קרוב. אין זה מבט ריאליסטי אלא רצון להיכנס ולהבין את מהותה של הדמות. זוקי מביאה את הפענוח האישי שלה לדמות ומודה שלעיתים צילום טוב הוא המניע את הכל, כמו בצילומיו של השחקן קלינט איסטווד שהיוו השראה לציור דמותו.
צילום: אילן עמיחי
אחת הדמויות המוכרות והידועות ביותר באוסף ציוריה של זוקי (המכיל כ- 40 דיוקנאות), היא דמותו של מי שהיה המנהל המיתולוגי של "בית צבי" וידיד של זוקי- גרי בילו. שלושה דיוקנאות של בילו ציירה זוקי. באחד מהם, אולי הנוקב מכולם, ניבט בילו על רקע שחור דרמטי. איש במשקפים ועיניים כחולות במבט חד, זקנקן וצווארון כחול המהווה הד לעיניו הכחולות. דיוקן המצליח ללא ספק להעביר את כוחה של הדמות הסמכותית הזאת. מעניין להביט בדיוקן זה בהשוואה לדיוקן אחר של בילו - דיוקן בכתום". כאן מצויר בילו בזוג משקפיים כתומים, אל מול רקע ירוק עז. חולצתו הכתומה מתחברת אל הרקע החריף וכתום המשקפיים והתוצאה המתקבלת היא דמות נועזת מאד אך שונה מזו בדיוקן הכחול-שחור. זוקי בחרה לצייר שחקנים ויוצרים שהכירה במהלך הקריירה ארוכת השנים שלה, כמורה בבית צבי וככוריאוגרפית בתיאטרונים הרבים בהם עבדה. ביניהם ניתן לציין את: עלמה זק, נירו לוי, שמרית אור, יהושוע סובול, חני פירסטנברג , ציפי פינס, ליאורה רבלין, נתי קלוגר, חנה לסלו, דפנה רכטר ואחרים.
צילום: אילן עמיחי
בדומה לציירים הפוביסטים (הפראיים) והאקספרסיוניסטים, נוטה זוקי לעיתים לביטוי מעוות ולצבעים עזים המבטאים את הדמות שלפניה ביתר הבעה, מאשר בתיאור פיגורטיבי נטורליסטי. נדמה שגם זוקי מבקשת להגיע לעצמת ביטוי מרבית בצבע ובמשיחות המכחול. צילום הדמות מהווה כאמור רק נקודת מוצא ליצירה שכן זוקי מבקשת לבטא בעיקר ערכים רגשיים קיומיים של הדמות יותר מאשר ערכים מושגיים ריאליסטים. לכל דמות יש מניירה מסוימת, מוטיב מוביל המבקש להוציא את פנימיותה של הדמות אל החוץ. "כך יוצאת זוקי קריסטל לסוג של מסע אל נבכי נפשה של הדמות ומזמינה את הצופה לנסות ולהצטרף אף הוא למסע". מסכמת קרימולובסקי את מאמרה.
יצחק (איציק) מבורך בתערוכה חדשה: ’mevorah exports / עיצוב אביזרים’ במסגרת העונה הישראלית לעיצוב, חולון גלריית חנקין, קמפוס חנקין, חולון.
פתיחה: 25.10.2012, בשעה 19:30
הצייר והמעצב יצחק (איציק) מבורך יוצא בתערוכה חדשה ’mevorah exports / עיצוב אביזרים’, בה יציג אוסף של פריטים נבחרים, מהשלוש שנים האחרונות, בהן פעל ויצר בסטודיו שלו לעיצוב mevorahome’’, בשכונת פלורנטין, בתל אביב. הסטודיו, אשר זכה להצלחה רבה, שימש אותו גם כ"שואו רום" מרהיב ומפואר, במשך כ-4 שנים. התערוכה תיפתח במסגרת העונה הישראלית לעיצוב, חולון, בגלריית חנקין, קמפוס חנקין, חולון, ביום ה' 25.10.12, בשעה ,19:30 ותוצג עד לתאריך 8.12.2012.
אומר מבורך: "הרציונל שעומד מאחורי הבחירה שלי הוא יצירת פריטי עיצוב ואביזרים מחומרים נגישים, זמינים, לא יקרים, גם כאלו המשמשים לצרכים אחרים בתעשייה. חומרים אותם בחרתי בקפידה, מתעשיית הטקסטיל, כמו גם מתעשיית המתכת, הפלסטיק והעץ. השימושים שבחרתי לעשות בחומרים אלו הם לא שגרתיים וגם לא צפויים בעיני, כמו לדוגמא, בדי טקסטיל המשמשים ליצירת מעילים, שימשו אותי ליצירת בדי ריפוד לכורסא. ההשראה ליצירותיי באה מעולם האופנה –סוגי בדים, מתעשיית הרכב- פח וצבע למכוניות. כמו גם, חומרים מן התעשייה הצבאית והימית- גומי וחומרי גלם לבגדי צלילה. מתכות המיועדות לעולם התעופה משמשות אותי ליצירת רהיטים ואביזרים לבית.
הסטודיו mevorahome’’, אותו ניהלו במשותף האחים מבורך- איציק ויוני, כאשר איציק משמש בו כמעצב הבית, זכה להצלחה ולהתעניינות רבה של קונים ומבקרים. במהלך שנות פעילותו פקדו אותו רבים, ביניהם היו גם אנשי 'האלפיון העליון'. מבורך היטיב לשלב בין עיצוב מקורי וחדשני של פריטים לאוכלוסיית בעלי הממון, לבין פריטים לקהל צעיר, שלא משופע באמצעים, להם עיצב פריטים לבית מחומרים חדשים ולא שגרתיים ובמחירים סבירים. בין היתר עיצב מבורך גם חללים ציבוריים וחללי תצוגה, כמו זה של חברת המכוניות 'אלפא רומיאו' ואחרים. מוסיף מבורך: "בעידן בו הטכנולוגיה, התעשייה הדיגיטאלית ותקשורת ההמונים משנים פנים. בעת שכמויות אדירות של מידע זמין ונגיש מצוי בשפע באינטרנט, מיידע שמלווה כמעט תמיד בוויזואליה צבעונית חריפה, בעולם דינאמי המשתנה ללא הרף, לובש ופושט צורה, נשאלת השאלה מה תפקידו של העיצוב ומהי תרומתו לשיח הבלתי נלאה הזה ???". אומר מבורך: "בעידן בו כל אחד משכיל לעצב לעצמו את סביבתו ואת עולמו הווירטואלי, דבר הבא לידי ביטוי באתרים החברתיים, כמו פייסבוק, או יוטיוב, ניתן להבחין בגישות שונות לאסתטיקה ועיצוב. ריבוי אמצעי הביטוי והאפשרויות הבלתי מוגבלות יוצרים זרימה חופשית של מיידע, כמו גם טעמים ותפיסות אסתטיות מגוונות". ריבוי האמצעים, גורס מבורך, "בא, לא אחת, על חשבון האיכות, כמו גם ע"ח החוויה האמנותית-אסתטית. האנרכיה הנוצרת כיום ברשת, מבטלת היררכיה וסדר קיימים. אין יותר גבוה ונמוך, איבדנו את קנה המידה השיפוטי עליו גדלנו והתחנכנו. התחושה היא שההתייחסות לתולדות האמנות כבר אינה מחייבת. מה שנכון הוא מה שנוצר ומתקיים כאן ועכשיו."
ביצירותיו מנסה מבורך ליצור עולם חדש. מחד, להסתמך, מתוך תחושת כבוד והערכה, על המסורת רבת השנים של עולם העיצוב ומאידך, לאפשר לעצמו לבקר, לשנות ולחדש בעיצוביו. "בכך", אומר מבורך, "ניתן להבחין בנקל איזהו היוצר הקשוב לתולדות האמנות וליוצרים שפרצו דרך ותודעה לפניו". "בשל העובדה שאמנות ויצירתיות באים לידי ביטוי כמעט בכל חפץ, או אביזר יומיומי, ההבדלה והקיטלוג בין תחומי יצירה הופכים לארכאיים וללא רלוונטיים!". טוען מבורך. "לנוכח תובנה זו", מוסיף מבורך, "ניתן להבחין בפריטים המוצגים בתערוכה ובניסיון שלי להמחיש את החיבור בין אמנות דו מימדית (ציור) לאמנות תלת מימדית (עיצוב-פיסול), ולהביאם לכדי שילוב המאפשר את קיומה של 'האמנות השימושית' המבטלת את תפיסת "הגבולות", שנעלמים ומתמוססים אל תוך מסכי העידן הדיגיטאלי". מסכם מבורך את משנתו העיצובית. כיום נמצא מבורך במשא ומתן על הקמת חלל תצוגה בפלורידה, ארה"ב, בשיתוף עם איש עסקים יהודי- אמריקאי עמיד, המלווה את פעילותו כבר זמן רב. התערוכה ’mevorah exports / עיצוב אביזרים’, תוצג בגלריית חנקין, קמפוס חנקין, חולון. רח' חנקין 109, חולון. טל': 03-5590021, בין התאריכים: 25.10.2012 -8.12.2012 .
צילום: אילן עמיחי
זוקי קריסטל, מוכרת יותר מכל כמורה המיתולוגית לתנועה ב"בית צבי", אשר מאחוריה קרוב ל-40 שנות עשייה ויצירה בבית הספר למשחק "בית צבי", ברמת גן, בהן הכשירה מאות רבות של שחקנים הפועלים ויוצרים בתיאטרון, בתעשיות הקולנוע והטלוויזיה, כבר שנים רבות. במקביל, יצרה כוריאוגרפיות להצגות רבות, בכל התיאטרונים בארץ. מראשית שנות ה- 60 ואילך עבדה עם מיטב הבמאים והיוצרים, אשר פעלו ופועלים בארץ והטביעה את חותמה, הן ככוריאוגרפית בתיאטרון והן כיוצרת עצמאית, אשר העלתה את יצירותיה בבתי הספר בהם לימדה, (בית צבי, תלמה ילין ובלונדון) ובמסגרות עצמאיות (תיאטרון נווה צדק,בימת צוותא). באמצע שנות ה- 90 החלה לצייר, לאחר שחיפשה שדה נוסף בו תוכל לבטא את פרץ יצירתה. היא למדה ציור בבית הספר מימד, עם המורים: מרים כבסה ודלית שרון ולאחר מכן בסדנאות האמנות של מוזיאון תל אביב עם המורים: מיכל גולדמן, מוטי פן ומירי נשרי. תערוכתה הראשונה "חתולים", הוצגה בגלריה שורשים, בנובמבר 2008. תערוכתה של זוקי קריסטל "פנים" , תוצג בגלריית בית העיתונאים ע"ש נ. סוקולוב, רח' קפלן 4, תל אביב. טלפון: 03-6956141, בין התאריכים: 21.12.2012- 9.1.2013 שעות הפתיחה: בימים א' עד ה' 08:30-18:00 ובימי שישי 08:30-13:00.
יצחק (איציק) מבורך - mevorah exports / עיצוב אביזרים
אומר מבורך: "הרציונל שעומד מאחורי הבחירה שלי הוא יצירת פריטי עיצוב ואביזרים מחומרים נגישים, זמינים, לא יקרים, גם כאלו המשמשים לצרכים אחרים בתעשייה. חומרים אותם בחרתי בקפידה, מתעשיית הטקסטיל, כמו גם מתעשיית המתכת, הפלסטיק והעץ. השימושים שבחרתי לעשות בחומרים אלו הם לא שגרתיים וגם לא צפויים בעיני, כמו לדוגמא, בדי טקסטיל המשמשים ליצירת מעילים, שימשו אותי ליצירת בדי ריפוד לכורסא. ההשראה ליצירותיי באה מעולם האופנה –סוגי בדים, מתעשיית הרכב- פח וצבע למכוניות. כמו גם, חומרים מן התעשייה הצבאית והימית- גומי וחומרי גלם לבגדי צלילה. מתכות המיועדות לעולם התעופה משמשות אותי ליצירת רהיטים ואביזרים לבית.
הסטודיו mevorahome’’, אותו ניהלו במשותף האחים מבורך- איציק ויוני, כאשר איציק משמש בו כמעצב הבית, זכה להצלחה ולהתעניינות רבה של קונים ומבקרים. במהלך שנות פעילותו פקדו אותו רבים, ביניהם היו גם אנשי 'האלפיון העליון'. מבורך היטיב לשלב בין עיצוב מקורי וחדשני של פריטים לאוכלוסיית בעלי הממון, לבין פריטים לקהל צעיר, שלא משופע באמצעים, להם עיצב פריטים לבית מחומרים חדשים ולא שגרתיים ובמחירים סבירים. בין היתר עיצב מבורך גם חללים ציבוריים וחללי תצוגה, כמו זה של חברת המכוניות 'אלפא רומיאו' ואחרים. מוסיף מבורך: "בעידן בו הטכנולוגיה, התעשייה הדיגיטאלית ותקשורת ההמונים משנים פנים. בעת שכמויות אדירות של מידע זמין ונגיש מצוי בשפע באינטרנט, מיידע שמלווה כמעט תמיד בוויזואליה צבעונית חריפה, בעולם דינאמי המשתנה ללא הרף, לובש ופושט צורה, נשאלת השאלה מה תפקידו של העיצוב ומהי תרומתו לשיח הבלתי נלאה הזה ???". אומר מבורך: "בעידן בו כל אחד משכיל לעצב לעצמו את סביבתו ואת עולמו הווירטואלי, דבר הבא לידי ביטוי באתרים החברתיים, כמו פייסבוק, או יוטיוב, ניתן להבחין בגישות שונות לאסתטיקה ועיצוב. ריבוי אמצעי הביטוי והאפשרויות הבלתי מוגבלות יוצרים זרימה חופשית של מיידע, כמו גם טעמים ותפיסות אסתטיות מגוונות". ריבוי האמצעים, גורס מבורך, "בא, לא אחת, על חשבון האיכות, כמו גם ע"ח החוויה האמנותית-אסתטית. האנרכיה הנוצרת כיום ברשת, מבטלת היררכיה וסדר קיימים. אין יותר גבוה ונמוך, איבדנו את קנה המידה השיפוטי עליו גדלנו והתחנכנו. התחושה היא שההתייחסות לתולדות האמנות כבר אינה מחייבת. מה שנכון הוא מה שנוצר ומתקיים כאן ועכשיו."
ביצירותיו מנסה מבורך ליצור עולם חדש. מחד, להסתמך, מתוך תחושת כבוד והערכה, על המסורת רבת השנים של עולם העיצוב ומאידך, לאפשר לעצמו לבקר, לשנות ולחדש בעיצוביו. "בכך", אומר מבורך, "ניתן להבחין בנקל איזהו היוצר הקשוב לתולדות האמנות וליוצרים שפרצו דרך ותודעה לפניו". "בשל העובדה שאמנות ויצירתיות באים לידי ביטוי כמעט בכל חפץ, או אביזר יומיומי, ההבדלה והקיטלוג בין תחומי יצירה הופכים לארכאיים וללא רלוונטיים!". טוען מבורך. "לנוכח תובנה זו", מוסיף מבורך, "ניתן להבחין בפריטים המוצגים בתערוכה ובניסיון שלי להמחיש את החיבור בין אמנות דו מימדית (ציור) לאמנות תלת מימדית (עיצוב-פיסול), ולהביאם לכדי שילוב המאפשר את קיומה של 'האמנות השימושית' המבטלת את תפיסת "הגבולות", שנעלמים ומתמוססים אל תוך מסכי העידן הדיגיטאלי". מסכם מבורך את משנתו העיצובית. כיום נמצא מבורך במשא ומתן על הקמת חלל תצוגה בפלורידה, ארה"ב, בשיתוף עם איש עסקים יהודי- אמריקאי עמיד, המלווה את פעילותו כבר זמן רב. התערוכה ’mevorah exports / עיצוב אביזרים’, תוצג בגלריית חנקין, קמפוס חנקין, חולון. רח' חנקין 109, חולון. טל': 03-5590021, בין התאריכים: 25.10.2012 -8.12.2012 .
איציק מבורך פרטים ביוגרפיים: יצחק (איציק) מבורך (40) , יליד תל אביב. החל לעסוק בציור ובעיצוב, כבר בגיל 10, מאז איבד את אביו, שנפצע במלחמת יום כיפור, במהלך שירותו הצבאי. פציעה מימנה נפטר, לאחר מספר שנים. עוד בהיותו ילד עיצב את ה"לובי" של בית מגוריו, שעה שצייר עליו את תרשימיו ועיצב ספסל לחבריו. עם השנים הבין מבורך כי תחום האמנות, על שלל גווניה, הוא התחום, אשר לו הוא רוצה להקדיש את חייו. הוא נרשם ללימודי אמנות, במכון אבני, בתל-אביב. 1994-1999: לימודי אמנות ועיצוב - "מכון אבני" הקמפוס לאמנות ועיצוב. התמחות: ציור, פיסול, צילום ועיצוב רב תחומי. 1997-2012: ניהול סטודיו עצמאי המתמחה בתחומים מגוונים: אמנות רב תחומית (ציור, עיצוב פנים, רהוט, תפאורה, מוצרי צריכה ופיסול.) במסגרת עבודתו הקים בשיתוף עם אחיו את בית העיצוב- mevorahome’’. במהלך 16 שנות יצירה צבר מבורך קהל לקוחות גדול ומכובד, ביניהם: שרי אריסון, אשר רכשה מיצירותיו, שנתרמו על ידו לאגודה למלחמה בסרטן. בנוסף, נרכשו עבודותיו על ידי: מנכ"ל חברת טבע אירופה, רשות שדות התעופה (לה יצר יצירת אמנות בגודל של 50 מטר שהוצגה לעיניהם של היוצאים את טרמינל 3), ומלון שרתון, תל-אביב, אשר רכש מימנו 80 יצירות אמנות. תערוכות יחיד: 2010: בית mevorahome "עיצוב טוטאלי עד האמנות" 2006: המשכן לאומנות ע"ש "מאירוב", חולון-"אנטרפטציה גיאומטרית" 2003: פלורנטין 17, תל-אביב-"אפותיאוזה" 2000: קפה גלריה ויטל, תל-אביב-"דימויים" 1996: הגלריה מכון אבני-"פוספורטים". 1996: מכון אבני, תל-אביב-"אנליטי אמוציונאלי" תערוכות קבוצתיות: 1996-2012- השתתף בכ- 15 תערוכות קבוצתיות. מבחר פרויקטים בהם לקח חלק: 2011: עיצוב וביצוע חלל קומת ההנהלה "שידורי קשת" 2009: עיצוב אולם התצוגה של חברת המכוניות "אלפא רומיאו" 2007: בית ספר גולדה מאיר- ציור קיר חזית מבנה" מופשט גיאומטרי" 2006: מלון שרתון תל-אביב- "olive leaf" 2006: אמנות בחדרים – מלון שרתון תל-אביב 2006: פסל ברונזה לתחרות הפרסום של ישראל –בחסות חברת הפרסום baram 2006: פרויקט אמנות לאולם קונגרסים-מלון שרתון 2004: פרויקט אמנות לתערוכת פתיחת טרמינל 3 נתב"ג-"השתקפות לשלום" 2004: חברת "פייזר" הבינלאומית-"אישוני הצנצנות" 2004: החברה הכלכלית לישראל-"עתיד כשניתן" 2004 פריים-"כאוס אופטימי" 2003: benchart-tel-aviv ספסל מפוקסל: " Motorola" מוזיאון תל-אביב. פרטים נוספים על עבודותיו ניתן למצוא באתר: www.mevorahome.com
צריך שתיים לטנגו - תערוכה משותפת לג'ואל יסעור ורונית יניצקי
'צריך שתיים לטנגו'תערוכה משותפת לג'ואל יסעור ורונית יניצקיIT TAKES TWO TO TANGORonit Yanizki – Joel Yasurגלריה שורשים, תל אביבפתיחה: 15.11.12, בשעה :19:00
אוצרת: ד"ר קציעה עלוןמנהלת פרויקט: קסיה לאומי
בתערוכתן המשותפת: 'צריך שתיים לטנגו', מציגות ג'ואל יסעור ורונית יניצקי מקבץ עבודות עתירות צבע וחושניות ה"מתפוצצות מרב שמחת חיים", כותבת ד"ר קציעה עלון, אוצרת התערוכה, במאמרה לקטלוג. התערוכה תיפתח במשכנה החדש של גלריה שורשים, בתל אביב, ביום ה' 15.11.12, בשעה 19:00 ותוצג עד 5.12.12.
"הטנגו המשותף של רונית יניצקי וג'ואל יסעור הוא טנגו שמח, צבעוני מלהיב, קורא לצפות בו. יצירותיהן של השתיים הן יצירות עתירות צבע, שופעות חושניות, "מתפוצצות" מרב שמחת חיים. רונית יניצקי מציגה גלגלים מסתובבים, עטורים עשרות פיסות זעירות של צבע, מנצנצות, זוהרות וציורים רחבים, גדולי מימדים, רפיטטיבים. ג'ואל יסעור מציגה ציור בפורמט מסורתי יותר, במבנה ריבועי או מלבני, במשיחות מכחול רחבות. המכלול הצבעי הוא האלמנט הבולט לעין אצל שתיהן". כותבת ד"ר עלון.
ביצירות נוספות, של השתיים, הן עושות שימוש באייקון הברבי, הדמות הבובתית הפופולארית המושלמת של ייצוג הנשיות ומשתמשות בה בכדי לייצג זוגיות אלטרנטיבית. ה"טנגו" של יניצקי ויסעור נקרא בכמה רמות ומישורים: ראשית - הדיאלוג היצירתי בין שתי אמניות. אולם גם המדיום המשפחתי משתבר בתערוכה: במישור הביוגרפי, הזוגיות האישית שיש לכל אחת מהן עם בנות זוג, מקבלת סוג מסוים של ייצוג אמנותי. "יניצקי ויסעור מציגות עולם אמנותי ואישי אלטרנטיבי, פתוח, השובר חוקים ומוסכמות ומתנגד לחומרה קפדנית", מוסיפה האוצרת.
הטנגו האמנותי של יניצקי ויסעור יוצר חלל סוער, עתיר וגדוש. מצויים בו מוטיבים ערבסקיים ומילים בערבית, צילומים לצד עבודות שמן, חרוזים וחומרים אחרים.אומץ הלב האישי שהפגינו השתיים לאורך השנים משתקף גם בעמידתן הנחרצת על יצירת אמנות ככוח מניע בחייהן העכשוויים. יסעור הציגה עד כה חמש תערוכות יחיד, ויניצקי - תשע.
ג'ואל יסעור המגדירה עצמה כ"אמנית אורבאנית, תל אביבית", נמשכת לאותם חלקים דרמטיים של העיר הנמצאים על הסף, בין הפנים והחוץ, בין הפרטיות המגוננת לבין המוחצנות של המרחב העירוני. יסעור מביטה על ההוויה התל אביבית, תבנית נוף הולדתה, במבט בוחן וחוקר, היא רואה בעיר התוססת אספקלריה לנפשה.
מוסיפה יסעור: "ביצירות של אני בעצם יוצרת חיים בעלי משמעות שמובילים אותי כול חיי במסעותיי ובמחקרי לגילוי האני הפנימי שלי. האמנות נותנת לי מרחבים שבהם אני יכולה להתקרב או להתרחק מהעולם הפרגמאטי ולחוות ריגושים ומשמעויות, ל"ספר" סיפורים על הבד חלקם אמת וחלקם בדיה ואין לאיש את היכולת לדעת מהי המציאות, או מהו הדמיון.זהו תהליך סיזיפי של חקירה פנימית נפשית להבין ולבטא רעיוניות ותוך כדי להתכתב עם האמנות שלי כתפיסת חיים" ביצירתה מזמינה יסעור את הצופה לחיפוש, חקירה, תשאול, נבירה והתבוננות פנימית וחיצונית. אלה נופים פנימיים חלומיים, שאינם מחויבים לציית לתכתיבים תרבותיים שרירותיים.
על משטחי העבודה, מורחת יניצקי צבעי אקריליק וצבעי טוליפ מתנפחים ומכסה את המשטח בהדבקות של חרוזים, בובות, חיות, צעצועים ושאר פריטים, אותם היא מלקטת ואוספת. אובייקטים אלה, שהיא בוחרת בקפידה, היא מתאימה ומשלבת בדיוק רב בעבודותיה ויוצרת באמצעותם שפת הבעה עשירה ומרובדת. מדובר בעבודה סיזיפית של הדבקת פריטים וחפצים קטנים וצירופם יחדיו לכדי הגד ברור ונוקב. מלאכתה הדקדקנית של יניצקי מקבלת ביטוי טכסי, מעין פולחן פרטי ומתמשך. זהו תהליך ארוך העוסק בפרטים הקטנים, בחפצים הנאספים ונאגרים בסטודיו של האמנית, אשר רק צירופם יחדיו מעניק להם משמעות וביטוי חדשים.
מוסיפה רונית יניצקי על עבודותיה:"העבודה ״אמא, אני בתך ואני אוהבת בנות״ נוצרה מתוך מחאה על הקיפוח המשולש שחוות נשים, לסביות בחברה הערבית. ראשית, הן מופלות בעצם היותן נשים, שנית, הן גם נחותות ומושפלות, אם הן נחשפות בנטייתן המינית, ובנוסף, הן גם צריכות להתמודד עם העובדה שהן נשים ערביות בחברה הישראלית, הגזענית, המיליטנטית והכובשת.העבודה ״הולכות על זה״ הרבה יותר אופטימית. מי שיראה אותה לא יוכל שלא להבחין - בנשים, בכל הצבעים ומכל הסוגים, 'הולכות על זה'. הן מנסות, נכשלות, מצליחות, ובעיקר מעזות. מבחינתי זו עבודה מעצימה, מפרגנת ותומכת.את ״אורגזמה״ קודם ציירתי, ואחר כך נתתי לה את השם. השילוב של הצורה והפיצוצים הקטנים מסביב, נראה לי פתאום כמו אורגזמה, וזו התרומה שלי לחשיפה של המיניות הנשית".
ג'ואל יסעור-נולדה בתל אביב (1958) למשפחה דתית. עד גיל 9 גדלה בנווה צדק. בשנת 1966-7 עברו הוריה לקריית שלום ושם חייתה 8 שנים נוספות, עד גיל 18. היא לא שירתה בצבא, בגלל היותה בחורה דתית והתנגדות הוריה. כפיצוי על כך שלא שרתה בצבא הצטרפה לקבוצת צעירים שהקימה את קיבוץ אורטל, ברמת הגולן ועברה לגור עימם בקיבוץ במשך שנה וחצי.
כיום, עוסקת ג'ואל באמנות ובהנחיית סדנאות לטיפול פרטני במכלול שיטות. היא מעניקה טיפולים מוכוונים ומעצימים לחיזוק הגוף והנפש.ג'ואל בעלת תואר PHD בפסיכותרפיה הוליסטית, מאוני' קליפורניה, לוס אנג'לס. היא עוסקת בתחום הטיפולי קרוב ל-20 שנה. במשך 6 שנים ניהלה חב' כוח אדם, למתן עזרה לקשיש, ו-6 שנים לאחר מכן ניהלה בית אבות סיעודי מורכב, בתל אביב.ג'ואל החלה לצייר בבי"ס היסודי והמשיכה את לימודי האמנות בתיכון עירוני טו', בו למדה.
בשנת 1993 הציגה את תערוכתה הראשונה "זמנים משתנים" בתיאטרון הפרינג', בירושלים.התערוכה עסקה בתהליכים האישיים אותם עברה באותה עת, במעבר שלה 'מדתיות לחילוניות', ו'מגברים לנשים'. בגיל 37 הכירה את בת זוגה הנוכחית ווי (צלמת קולנוע וסטילס) ומאז (1995) הן חיות יחדיו ומגדלות 3 ילדים משותפים.
רונית יניצקינולדה בקיבוץ גן שמואל. בגיל 5 עברה עם משפחתה לאיטליה, שם התחנכה בגן קתולי ולאחר מכן בבית ספר יהודי. כשהייתה בת 8 חזרה לארץ, החלה לשחק כדורסל, ובמשך 20 שנה שיחקה בליגת העל ובנבחרות ישראל לנערות ולנשים.
ב-1985, החלה לעסוק בתפקידי הפקה שונים במופעי מוסיקה ושירה ישראלית. היא עיצבה והפעילה את התאורה בהצגה "מה אתה זוכר יונתן" בפסטיבל עכו ואת המופע של קורין אלאל, במועדון המילקיווי באמסטרדם. לאחר מכן הפיקה ערבי רוק שחשפו להקות רוק צעירות, וכן מופעים שונים בהשתתפות: ערן צור, ענבל פרלמוטר, קורין אלאל, לאה שבת, דודי לוי, מירה עוואד ואחרים. כמו כן ניהלה את המופעים של גלי עטרי, ריקי גל, רונית שחר ולאה שבת, לה שימשה גם מנהלת אישית.
ב-2003, עברו יניצקי ובת זוגה לחיים - ד"ר אסנת רזיאל (רופאה, מומחית בעלת שם לקיצורי קיבה) למיניאפוליס, מינסוטה, שם התפנתה לראשונה לעסוק באמנות. יניצקי לא רכשה מעולם השכלה אמנותית מסודרת, היא יוצרת אינטואיטיבית, אוטודידקטית במהותה. את תערוכתה הראשונה הציגה במיניאפוליס, לאחר שנה ששהתה שם. במהלך שהותה במקום הציגה 6 תערוכות נוספות. זמן קצר לאחר שובה ארצה הציגה יניצקי את תערוכתה הראשונה בישראל, "שלום כיתה א'", ולאחר מכן היא פותחת את הסטודיו שלה בקיבוץ גבעת השלושה, בו הציגה עד היום שלוש תערוכות יחיד.
התערוכה "צריך שתיים לטנגו", תוצג בגלריה שורשים, רח' ריינס 6, תל אביב,טל': 03-6202685, בין התאריכים: 15.11-5.12.12
ימים ושעות הגלריה:בימים: א', ב', ה': 11:00-17:00, יום ו': 10:30-13:30.
שיח גלריה בהשתתפות האוצרת והאמניות יתקיים ביום ה' 29.11.12, בשעה 19:00.הקהל מוזמן, הכניסה חופשית.
פרטים נוספים על התערוכה ניתן למצוא באתר קריסטל אמנות ותקשורת
http://tinyurl.com/c8gf8xq
גלריה ג'ינא לאמנות נאיבית בתערוכה חדשה: "ספר לי סיפור: מנעד הנאיביות"
התערוכה החדשה "ספר לי סיפור: מנעד הנאיביות", הפותחת, ב-18.10.12, את עונת התערוכות בגלריה ג'ינא לאמנות נאיבית בינלאומית, בוחנת את אמנות הסיפור, כפי שהוא נראה ובא לידי ביטוי ביצירותיהם של אמנים נאיביים מרחבי העולם. הסיפורים הרבים והמגוונים שנוצרו בידי אמנים נאיביים ממדינות רבות ושונות, באים לידי ביטוי במגוון טכניקות ואמצעי הבעה. היכולת לספר סיפור באמצעות ציור מחייבת מיומנות גבוהה וכשרון רב. העבודות המוצגות בתערוכה מבטאות מנעד רחב של נושאים, הנעים בין תיאור עידן זהב אידילי לבין תיאור קסמם של חיי היומיום.
בתערוכה יוצגו כשמונים עבודות נאיביות, חדשות, של מיטב האמנים הנאיביים: מישראל, איטליה, פינלנד, צרפת, ארה"ב, ארגנטינה, בלגיה, יוון, צרפת, אל סלוודור וספרד. חלק מהאמנים המשתתפים בתערוכה מציגים לראשונה בישראל.
להלן תיאור של מספר עבודות, מתוך המבחר שיוצג בתערוכה:
בציור "טוסקה - מערכה ראשונה", מזמינה אותנו האמנית היווניה סופיה מאזארקי קאלוירופולו (שהייתה זמרת אופרה בעברה) להשתתף בתשוקה שלה לאופרה וליכולת לספר סיפור במדיומים שונים: אנו נשאבים לתוך האופרה המפורסמת של ג'קומו פוצ'יני, שאת דיוקנו אנו יכולים למצוא בציור – וניתנת לנו האפשרות לקחת חלק בציור, מתוך נקודת מבטם של השחקנים, הזמרים, המוזיקאים, והצופים עצמם.
ב"ארץ השפע", טריפטיך של האמנית הברזילאית לוסיה בוצ'יני, מתואר, לפרטי פרטים, יום אידיאלי בחיי הקהילה, בכפר קטן, החל מרחצת הילדים באגם ועד לקציר הירק השופע.
האמן האיטלקי ג'ובאני גאלי נזכר, באמצעות מכחולו, בנוף הכפר בו גדל. בתוך הציור ניתן להבחין בדימוי "איש עם חבילות חיטה", המצויר בצורה חזקה ובולטת כל כך, שהוא מצליח להגביר את רשמיו על הבד באמצעים ויזואליים, כגון הברקה והשתקפות של הנוף עצמו, כאשר הצופה חווה זאת כאילו הוא המתבונן במראה קסומה.
אחד ממאפייני הסיפור בציור הנאיבי הוא היכולת להעלות זיכרונות מאירועים חשובים, חלקם נשכחים בחיינו, דוגמה טובה לכך היא העבודה "חתונה באולמי מזל" של האמנית הישראלית רחל רובין. רובין, מיטיבה לתאר בציורה הנאיבי המקסים בפשטותו, חתונה ישראלית טיפוסית, זהו סיפור המעורר הזדהות אינטימית בצופה.
הציור "סיפורי הרפאים של סבא", של האמן הפיני איימו קאטאניאן, מעורר בנו בנימתו ההומוריסטית, חוויית ילדות מוכרת, שרובינו חווינו בילדותינו: סיפור מפחיד ששמענו בשעת לילה מאוחרת מסביב למדורה.
ג'ניס פרייס, ציירת נאיבית מארה"ב, שרבים נוטים להשוות את עבודותיה ליצירותיה של הציירת האמריקאית הנודעת "סבתא מוזס", בוחנת בציורה "ביקור אצל סבא וסבתא" את נושא זיכרון הילדות. היא עושה זאת באמצעות תיאור של סצנה משפחתית קלאסית, בה נראים הנכדים מגיעים לביתם של סבא וסבתא, כדי לבלות בו את חופשתם. האותנטיות של האירוע באה לידי ביטוי בריבוי הפרטים בהם משתמשת פרייס בציור, הממחישים, בדיוק רב, את הווי החיים האמריקאי.
הפנטסיה של חיי היומיום מוצאת את ביטויה גם ביצירות עדינות ומצחיקות כמו "הנסיכה והאפונה" של האמנית ההולנדית אנקה ליינקמפ טרויין, שם, במקום האגדה המוכרת, המצוינת בכותרת הציור, מגלים הצופים סוג שונה לגמרי של נסיכה ...
את רעיון העבר האידיאלי אנו מוצאים לפעמים גם בטכניקת הציור עצמה. דניס מוריס קורט, גם היא ציירת אמריקאית, מציירת בטכניקות קלאסיות ובאמצעות צבעים טבעיים, על גבי כלי נגינה עתיקים מעץ (כינור, צ'לו וכו').
התערוכה "ספר לי סיפור: מנעד הנאיביות ", תוצג בגלריה ג'ינא לאמנות נאיבית בינלאומית, רח' דיזנגוף 255 , תל אביב, טלפון: 03-5444150,
בין התאריכים: 14.12.2012 - 18.10.2012
שעות פתיחה:
שני – חמישי : 21:00 - 12:00
שישי וערבי חג: 14:00 - 10:00
כתובת אתר האינטרנט של גלריה ג'ינא: www.ginagallery.com
פרטים על התערוכה ניתן למצוא באתר קריסטל אמנות ותקשורת
