התגברות החשיפה של הילדים לארועי קיצון אלימים בתוך המשפחה כפי שאנו עדים להם בתקופה האחרונה, מחייבת אותנו ההורים לתפקוד אקטיבי, נוכח וקיים. לא ניתן לקיים את ההורות בשלט רחוק, אך ניתן להפוך את אותם מקרים מזוויעים שמתחשים לאחרונה להזדמנות משמעותית לפיתוח תקשורת זורמת ומיטיבה ולהפיכת שעות המשפחה יחד לבעלות משמעות.
דווקא בבית, המקום שאמור להיות המגונן והבטוח ביותר הילדים נחשפים לתמונות וארועים שהיינו רוצים למנוע ולחסוך מהם. הטלוויזיה דולקת שעות רבות ומשמשת כאחד הגורמים המשפיעים ביותר על ההוויה המשפחתית כולה. הילדים, גם אם נראה כי הם עסוקים בדברים אחרים נמצאים, לידנו ורואים וקולטים את תגובותינו ולעיתים הסיפורים הקשים פוגשים אותם גם אם לא התכוונו ורצינו בכך. כתגובה לאירוע שבו ילד פוגש סיפור קשה של "מפלצתיות "במשפחה הוא יכול לחשוש שמא גם הוריו, אם יכעסו מאד או אם הוא ירגיז אותם יהפכו לרעים ויפגעו בו.
בקרב ילדים שנחשפים באמצעות הטלוויזיה לאירועי אלימות קיצוניים בתוך המשפחה עלולה להווצר חרדה גדולה, כשהשאלות שיכולות לצוף הן: "האם גם אמא ואבא שלי מסוגלים ברגעים של כעס גדול להתייחס אליי באכזריות". אצל ילדים צעירים קיים בלבול רב בין דמיון למציאות, והחיבור בין הסיפור הקשה שנחשפו אליו בטלוויזיה ובין מה שעלול לקרות אצלם בבית יכול להפוך לסיפור אחד שלם שמגביר אצלם חרדות ופחדים.
ילדים שיבחרו להעלות בפני הוריהם שאלות הנוגעות למקרה האלימות שפורסם בטלוויזיה יספקו חלק מהפתרון ויבהירו כי הם אכן מצויים בחרדה. הורים שממלאים את תפקידם ההורי יעצרו ויבררו עם הילד מה מציק לו, יתנו מקום לחששותיו ולפחדים שמציפים אותו וכמובן ירגיעו אותו בהבטחה שתמיד יאהבו אותו ויגוננו עליו בכל מחיר. הורים שירדמו בשמירה ולא ימלאו את תפקידם ההורי, ידחו את פניית הילדים בביטול או בתשובה קצרה: "עזוב שטויות, אצלנו זה לא יכול לקרות" יותירו בו תחושות קשות של חוסר ביטחון ועם החשש שנשאר לנטישה הורית.
אותם ילדים שרגילים להדחות על ידי הוריהם בתשובות קצרות ולא מספקות, עלולים לפתח תגובות התנהגותיות רגרסיביות שיביאו לידי ביטוי את פחדיהם, זאת תוך חזרה להתנהגויות שכבר נגמלו מהם. מדובר בהתנהגויות חריגות שיבואו לידי ביטוי בהרטבה בלילה, בקשיי פרידה מההורה בכניסה לגן וביציאה מהבית, בהצמדות בלתי פוסקת לאמא ובסירוב לעזוב אותו אפילו לרגע במהלך השהות בבית, בחזרה לתירוצים שימרחו את הזמן עד כניסתם למיטה, בקשיי הרדמות, בהתעוררות מחלומות מפחידים ועוד.
כדי למנוע מילדינו חשיפה לא רצויה לתכנים שעלולים לנטוע בהם תחושות חרדה ונטישה כדאי לשמור על מספר כללים: חשוב להגביל את שעות הצפייה של הילדים ולשים לב לאלו סוגי תכנים אנחנו חושפים אותם. גם אם נראה לנו שהילדים עוסקים בענייניהם בעוד אנחנו רואים חדשות, העובדה היא שהם נחשפים וקולטים באותה עת מידע שלעיתים קרובות קשור לפגיעה אכזרית של הורים בילדים בגילם.
במידה וילדכם נחשף לאירוע קשה שבו מעורבים הורים שפגעו בילדיהם, עליכם לברר מה עובר בראשו, מהן תחושותיו הפנימיות ולהבהיר לו בקול את אהבתכם הגדולה אליו, ושתמיד תשמשו לו כמשענת תומכת ומגוננת ושתאהבו אותו בכל מחיר.
חשוב מאוד כהורים להכיל את מגוון הרגשות של ילדיכם מבלי לדחות אותו בתשובות קצרות ובלתי משמעותיות. ילד המסתובב עם פחדים וחששות לא יסתפק בתשובה קצרה ומעודדת של "אצלנו זה לא יכול לקרות" אלא רוצה לקבל מאמא הסברים ומילות עידוד והבטחה מפורטים יותר. במקרה ואתם לא זוכים לפנייה ישירה של הילד עליכם להיות עירניים לשינוי בתגובות ובהתנהגויות ולהיות רגישים לכך באופן אקטיבי.
הכותבת, צאלה מיינרט, היא ראש המרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים
