מכונת הדפוס של טהרן: הבסיס הכספי של איראן זינק בכמעט 90% בשנה

נהגי מוניות ממתינים לנוסעים ליד סניף של בנק מלי ברחוב בטהרן. מעמד העובדים השכירים והגמלאים הוא שסופג את עיקר המחיר של קריסת המטבע. | צילום: Evgeny Isaev / ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 2.0

פרשנות שטח | 14 בנובמבר 2026

המספר שהמשטר לא רצה שתראו

הבנק המרכזי של איראן הפסיק לפרסם את דוחות הכספים והבנקאות הסדירים שלו כבר בתחילת השנה הפרסית, ב-22 במרץ 2026, כמעט חודש אחרי שפרצה המלחמה עם ארצות הברית. אבל המספרים מוצאים את דרכם החוצה. לפי ניתוח של נתוני הכספים לחודש ספטמבר, שפורסם השבוע באתר הערבי של ארגון האופוזיציה מוג'אהדין-ח'לק, הבסיס הכספי, כלומר הכסף שהבנק המרכזי עצמו מייצר, צמח בכ-89.9% בתוך שנה אחת. זהו שיא מאז 2011.

הכסף הצר (M1), מזומנים ופיקדונות עו"ש, צמח ב-63.3%. הנזילות הכוללת עלתה ב-51.6%. בחצי השנה הראשונה של השנה הפרסית, מסוף מרץ עד סוף ספטמבר, הבסיס הכספי לבדו גדל ב-38.7%, והאינפלציה הרשמית באותה תקופה עמדה על 39.1%. המשמעות פשוטה: תוך שישה חודשים הכסף בכיס של האיראני איבד יותר משליש מכוח הקנייה שלו.

הניתוח מצביע על שלושה מנועים להדפסה: משיכות יתר של הבנקים המסחריים מקופת הבנק המרכזי, רכישות מט"ח של הבנק המרכזי שממומנות בריאלים חדשים בלי "עיקור" (ספיגה) של הכסף העודף, והחשוב מכולם, מימון הגירעון בתקציב הממשלה. במילים אחרות, כשהכנסות הנפט מתייבשות והוצאות המלחמה תופחות, טהרן חוזרת לכלי הישן ביותר שיש למשטר במצוקה: מכונת הדפוס.

צריך לזכור שהמקור הוא ארגון אופוזיציה עוין למשטר, אבל המספרים שהוא מצטט נשענים על נתוני הבנק המרכזי עצמו, והם תואמים את התמונה שמציגים כלי תקשורת ערביים ומערביים כבר חודשים.

מ-5,500 ל-240 אלף: שמונה שנים של התרסקות

כדי להבין את עומק הנפילה צריך לחזור לאחור. לפי סקירה שפרסם העיתון הלבנוני "א-נהאר" בסוף ספטמבר, כשהנשיא טראמפ החזיר את הסנקציות ב-2018, דולר אחד נסחר בטהרן בכ-5,500 טומאן. בפברואר 2025 הוא כבר עלה כ-89 אלף טומאן, בדצמבר 2025 כ-125 אלף, בינואר 2026 כ-150 אלף, וב-28 בספטמבר 2026 נרשם בשוק החופשי שער של כ-240 אלף טומאן, שהם 2.4 מיליון ריאל לדולר.

מדובר בעלייה של פי 43 בתוך שמונה שנים. הריאל איבד כ-98% מערכו. "א-נהאר" מביא דוגמה שממחישה זאת היטב: שטר 10 מיליון הריאל, השטר בעל הערך הגבוה ביותר שהונפק אי פעם באיראן, היה שווה כשבעה דולרים ביום שיצא לשוק. היום אפשר לקנות בו בקושי ארבעה דולרים.

העיתון הסעודי "אל-אקתצאדיה" תיעד את אחת מנקודות השבר: בסוף אפריל, שבועיים אחרי שארצות הברית הטילה מצור ימי על נמלי איראן (מ-12 באפריל) בתגובה לשיבוש התנועה במצר הורמוז, צנח הריאל ב-15% בתוך יומיים אל 1.8 מיליון לדולר. טראמפ טען אז שסגירת הורמוז עולה לאיראן 500 מיליון דולר ביום.

נפט ב-100 דולר, והקופה ריקה

הפרדוקס הגדול של הכלכלה האיראנית ב-2026 הוא שמחיר חבית נפט עולה על 100 דולר, ובכל זאת הקופה בטהרן מתרוקנת. לפי "א-נהאר", הסנקציות, המצור והמעקב אחר ערוצי התשלום חתכו את הכנסות הייצוא. הסחר עם סין, הלקוחה הגדולה של הנפט האיראני, ירד ב-50% ברבעון הראשון של השנה, ובמרץ לבדו בכ-80% לעומת השנה שעברה.

ניתוח נוסף שפרסם השבוע האתר הערבי של מוג'אהדין-ח'לק מתאר כיצד נסגרים גם נתיבי העקיפה. הנתיב היבשתי דרך עיראק נתון ללחץ אמריקני גובר על הממשלה בבגדאד, והנתיבים דרך הים הכספי, רוסיה ומרכז אסיה נמצאים תחת פיקוח בינלאומי הדוק. לפי אותו מקור, שר האוצר האמריקני סקוט בסנט טען שייצוא הנפט האיראני ירד לאפס וחזה התכווצות של 25% בכלכלה. מדובר בטענה של צד במלחמה, וקשה לאמת אותה באופן עצמאי, אבל הכיוון ברור.

כשהדולרים מהנפט לא מגיעים, ההוצאה הממשלתית לא קטנה. משכורות לפקידים, לכוחות הביטחון ולמשמרות המהפכה, סובסידיות לדלק וללחם, ותקציבי שיקום אחרי ההפצצות, כל אלה ממומנים בריאלים חדשים. זו בדיוק נקודת המפגש בין המלחמה לבין האינפלציה.

"עשירים עניים": השולחן של המשפחה האיראנית

האינפלציה השנתית הרשמית, לפי נתוני הבנק המרכזי שצוטטו בניתוח, עומדת על 83.8%. סוכנות הידיעות של העובדים ILNA, כלי תקשורת ממלכתי, מדווחת על אינפלציה של 76.8% וקובעת ששכר חודשי מכסה כיום רק 20%-30% מעלות סל המוצרים הבסיסי.

אבל המספרים האלה מסתירים את העיקר: המזון. לפי נתוני המרכז לסטטיסטיקה של איראן, שהביא אתר "אל-ג'זירה נט" בתחילת אוגוסט, אינפלציית המזון בחודש תיר (21 ביוני עד 20 ביולי) הגיעה ל-128.1%. שמונה מתוך עשר קבוצות המזון העיקריות עברו את רף ה-100%. שמנים ושומנים התייקרו ב-261.5%, מוצרי חלב ב-147.1%, בשר אדום ולבן ב-145.2%, ולחם ודגנים ב-116.7%.

כתב אל-ג'זירה בטהרן, רסול אאל חאאי, שוחח עם תושבי הבירה. שילה, עובדת משרד החינוך לקראת פרישה, אמרה לו:

"מחירי המזון הוכפלו כמה פעמים, ואני כבר לא יודעת מה לבשל"

אמרה שילה, עובדת משרד החינוך בטהרן

מרים, אדריכלית בת 34, טבעה את הביטוי שמתאר את המעמד הבינוני האיראני של 2026:

"הפכנו ל'עשירים עניים'. יש לנו מכוניות יוקרה ובתים גדולים, אבל המשכורות שלנו כבר אינן מה שהיו"

אמרה מרים, אדריכלית בת 34 מטהרן

קו העוני למשפחה בטהרן נאמד באותה כתבה ב-900 מיליון ריאל בחודש.

המשבר מגיע גם לתרופות. לפי דיווח שהובא באותו אתר אופוזיציה, בהסתמך על ראש בית החולים "לוקמאן" ועל דובר איגוד הרוקחים, חובות חברות הביטוח לבתי המרקחת מגיעים ל-85 טריליון טומאן, ושיקים חוזרים בהיקף של 8 טריליון טומאן מאיימים על שרשרת אספקת התרופות. בתקופה האחרונה דווח גם על הפגנות של גמלאים ועובדים באחוואז, בטהרן ובערים נוספות על רקע יוקר המחיה.

התשובה של המשטר: למחוק אפסים

מה עושה טהרן מול כל זה? התגובה המרכזית היא קוסמטית. איראן אישרה מחיקה של ארבעה אפסים מהריאל: 2.4 מיליון ריאל של היום יהפכו ל-240 ריאל "חדשים". כפי שמציין "א-נהאר", המהלך אולי יקל על החישובים בקופה, אבל הוא לא מחזיר אף אגורה של כוח קנייה. לצד זה המשטר ממשיך לנהל מערכת של שערי חליפין מועדפים לייבוא תרופות ומוצרי יסוד. שיטה זו יוצרת פער עצום בין השער הרשמי לשער בשוק החופשי, ומזמינה שחיתות וסחר בהיתרים.

היו גם רגעים של הקלה. בסוף יולי דיווח האתר הכלכלי bne IntelliNews, על סמך נתוני הבנק המרכזי, שהאינפלציה החודשית ירדה ל-3.6%, "הסימן הברור הראשון לבלימת האינפלציה מאז פרוץ המלחמה". אלא שהנתונים החדשים על הבסיס הכספי מראים שההקלה הזו נבנתה על חול. כשהבסיס הכספי צומח בקצב של 90% בשנה, האינפלציה רק ממתינה בתור. לפי מחקר של קרן המטבע שצוטט בניתוח, כל עלייה של 1% בבסיס הכספי מתורגמת בממוצע לעלייה של כחצי אחוז באינפלציה.

כלכלת המלחמה של איראן: הנתונים המרכזיים (2026)

פרשנות: הפצצה המתקתקת היא מוניטרית

בטהרן אוהבים לדבר על "כלכלת התנגדות", הרעיון שאיראן יכולה לשרוד כל מצור בכוחות עצמה. אבל "כלכלת התנגדות" שממומנת בהדפסת כסף היא בסופו של דבר מס סמוי שהמשטר מטיל על אזרחיו. מי שמשלם אותו הם בדיוק המגזרים שהמשטר צריך יותר מכל כדי לשמור על יציבות: פקידי הממשל, הגמלאים, המורים והעובדים השכירים. אלה האנשים שיצאו לרחובות באחוואז ובטהרן.

למשמרות המהפכה ולמקורבים יש גישה לדולרים, לזהב, לשערי חליפין מועדפים ולרשתות ההברחה. לכן השחיקה פוגעת במעמד הבינוני ומעשירה את מי שמחזיק בברזים. זה בדיוק הפער שהמשטר מתקשה להסתיר, ובגללו המחאות הכלכליות באיראן הופכות כמעט תמיד למחאות פוליטיות.

בזמן שטהרן מציבה תנאים לוושינגטון ומחכה לתשובה, הזמן לא בהכרח פועל לטובתה. כל חודש בלי הסכם פירושו עוד טריליוני ריאלים חדשים, עוד קפיצה בשער הדולר ועוד משפחות שעוברות את קו העוני. מחיקת ארבעה אפסים מהשטרות לא תעצור את מכונת הדפוס. השאלה האמיתית היא מה יקרה קודם: הסכם שיפתח את ברזי הנפט, או רגע שבו הכעס ברחוב יגבר על הפחד.