הסבב הנוכחי התחיל ביום שני, 19 באוקטובר, באולם שבמתחם הנשיאותי באנקרה. נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן נאם בכינוס השנתי של המוח'תארים, ראשי השכונות והכפרים, שנערך ביום שבו טורקיה מציינת את "יום המוח'תארים" מאז 2016. זה היה אמור להיות אירוע פנים-טורקי שגרתי, עם נתונים על העלאת קצבאות ותשלום דמי ביטוח לאומי לראשי הכפרים. אבל כמו בנאומים רבים שלו בחודשים האחרונים, ארדואן הסיט את הדיון אל הזירה האזורית ואל ישראל.
"מסוריה מגיעות בשורות טובות", אמר ארדואן לפי הדיווח באתר הטורקי "א-חבר". מיד אחר כך הוסיף: "ישראל הציונית עושה כל שביכולתה כדי לערער גם את המצב שם". בהמשך אמר כי "התקיפות של ישראל נגד הפלסטינים נמשכות ללא הפוגה, למרות ההסכמים שנחתמו". על לבנון אמר שהמצב "קודר".
"הם ימשיכו להתעסק איתנו"
במרכז הנאום עמד הדימוי שעיתונות ערבית וטורקית ציטטה שוב ושוב: טורקיה חיה בתוך "טבעת אש" (ateş çemberi). ארדואן מנה את המוקדים: מלחמת רוסיה-אוקראינה, "שתיכנס בקרוב לשנתה החמישית" סמוך לגבול הצפוני של טורקיה; המתיחות סביב איראן, "שעוד לא שככה לגמרי כשפרצה מלחמה חדשה בתימן"; ותקיפות החות'ים על סעודיה, שלדבריו כללו פגיעה בנמל התעופה של ריאד שבה נהרגו מוסלמים רבים, ובהם עולי רגל לעומרה, ונפצעו מאות. "לא נפלנו למלכודות ולא נגררנו לפרובוקציות", אמר, ותיאר ממשלה שעובדת "מסביב לשעון" כדי להרחיק את הלהבות מגבולות טורקיה.
ארדואן שילב את החזית החיצונית במה שהוא מציג כמזימה רחבה נגד טורקיה. "הם ימשיכו להתעסק איתנו", אמר, ופירט את הכלים שבהם, לדבריו, ישתמשו יריביה: "סוכניהם מבפנים", ביטוי שקשר לתנועת גולן (FETÖ), "הלובי שלהם מבחוץ", "המתנקשים הכלכליים", "השליחים שלהם בתקשורת הבינלאומית" ו"המנגנונים שלהם ברשתות החברתיות". הוא קרא להיזהר מ"משחקים אפלים ומלוכלכים" והבטיח שטורקיה "לא תכופף את ראשה". ביורוניוז בערבית ציינו שארדואן לא ציין את ישראל בשמה בחלק הזה, אבל ההקשר הבהיר למי הוא מכוון. הוא קשר את הלחץ על טורקיה לתמיכתה ב"מדוכאים" באשר הם, והציג זאת כהמשך "דרך האבות".
נתניהו: "איננו במאה ה-16"
התגובה מירושלים הגיעה בשני שלבים. לפי יורוניוז בערבית, נתניהו אמר ביום ראשון, בתדריך ביטחוני, שהוא מקווה שהמחלוקות עם טורקיה לא יידרדרו לעימות ישיר, וכי מניעת התרחיש הזה היא יעד בפני עצמו. באותה נשימה אמר שהוא היה מברך על חזרת היחסים לרמת ההתקרבות שהייתה בעבר, אבל אינו מאמין שזה אפשרי "כל עוד ארדואן בשלטון". לדבריו, ממשלתו מתייחסת ברצינות להצהרות של ארדואן ומביאה בחשבון את כל התרחישים האפשריים.
ביום שלישי, 20 באוקטובר, החריף נתניהו את הטון בראיון לערוץ 14. לפי אל-ג'זירה, שהסתמכה על העיתונות הישראלית ועל סוכנות הידיעות הטורקית אנאדולו, טען נתניהו שארדואן שואף להחזיר את האימפריה העות'מאנית ושטורקיה רוצה לשלוט בירושלים. "כפי שאתם יודעים, איננו במאה ה-16", אמר, והזכיר שהעות'מאנים שלטו באזור כארבע מאות שנה. לדבריו, היום קיימת "מדינה יהודית" שיש לה כוח, אמונה ועצמאות, ולכן ישראל "אינה מוכנה להיכנע". הוא הוסיף שישראל לא תיכנע ל"ציר סוני קיצוני בהובלת טורקיה", וטען שהיא קרובה להשמדת "הציר השיעי הקיצוני". את הראיון סיים בקריאה לאנקרה להכיר במאזן הכוחות ולהימנע מעימות עם ישראל.
אנקרה: "אין לזה שום ערך"
אנקרה הגיבה בתוך שעות. דובר מפלגת השלטון AKP, עומר צ'ליק, דיבר אחרי ישיבת הוועד המרכזי של המפלגה בראשות ארדואן. לדבריו, נתניהו משתמש ברטוריקה נגד ארדואן במערכת הבחירות שלו, על רקע הירידה בפופולריות שלו. צ'ליק אמר שלהצהרות הישראליות נגד טורקיה ונגד הנשיא "אין שום ערך", וכינה אותן "מלאות אשליות ומבוססות כולן על שקרים". הוא האשים את מה שכינה "רשת רצח העם" הישראלית בניסיון לחבל במעבר לשלב השני של הסכם הפסקת האש בעזה. עוד אמר שטורקיה פועלת בכל דרך נגד השתלטות על אדמות פלסטיניות בגדה המערבית, ושארדואן מוביל בנושא דיפלומטיה אינטנסיבית.
הקו הזה תואם את מה שארדואן עצמו אמר לפני כחודש בתשובות כתובות לשבועון האמריקני "ניוזוויק", שפורסמו ב-25 בספטמבר. "בישראל מלבים שיח שגוי שמציג את טורקיה כמקור איום חדש", כתב אז. "אנו מעריכים ששיח זה קשור לתהליך הפוליטי הפנימי ולאווירת הבחירות בישראל." הוא הוסיף משפט שנועד לקהל הבינלאומי: "לטורקיה אין איבה כלפי העם הישראלי או כלפי שום חברה. ההתנגדות שלנו היא למדיניות שאנו רואים כמנוגדת לחוק הבינלאומי ולצעדים שמעמיקים את חוסר היציבות באזורנו". ובמשפט שנוגע ישירות לטענות על עימות צבאי: "טורקיה אינה בונה את מדיניות החוץ שלה על תרחישי מלחמה בלתי נמנעים".
רקע: חודשיים של הסלמה
חילופי הדברים השבוע הם רק השלב האחרון בהידרדרות מתמשכת. כבר בסוף אוגוסט הכריז ארדואן שטורקיה היא "מדינה גדולה" שלא תיכנע ל"מדינה קטנה שנוצרה באזור". בספטמבר, אחרי נאומו בעצרת הכללית של האו"ם, תקף אותו שר הביטחון ישראל כ"ץ. באותו חודש פרסם נתניהו סרטון בחירות שבו הופיעו ארדואן, חמינאי וזוהראן ממדאני. ב-11 באוקטובר איים כ"ץ לחסל את בכיר חמאס ח'ליל אל-חיה והאשים את ארדואן בתמיכה בתנועה.
לאורך כל התקופה מתקשורת הערבית עולה גורם נוסף שמטריד את ישראל: "הסכם מכה". זהו הסכם ההגנה המשותפת שטורקיה חתמה עם פקיסטן וסעודיה, ולפי סעיף 51 של מגילת האו"ם הוא מגדיר מתקפה מזוינת על אחת משלוש המדינות כמתקפה על כולן. ארדואן טרח להבהיר בספטמבר שההסכם "אינו מכוון נגד איראן או ישראל". אבל ההסכם, בצירוף התקיפות החות'יות על סעודיה והדיווחים על כוונה בריטית לפרוס מטוסי קרב לממלכה, יוצר מארג אזורי חדש שבו טורקיה כבר אינה שחקנית שולית.
סוריה: זירת המבחן האמיתית
מתחת לרטוריקה, הזירה שבה האינטרסים של שתי המדינות מתנגשים בפועל היא סוריה. ארדואן כתב לניוזוויק שהתקיפות הישראליות בסוריה "פוגעות בבירור" בריבונותה, ובנאום השבוע הציג את ישראל כמי שמנסה לסכל את מה שהוא רואה כהתייצבות חיובית שם. ביום חמישי, 23 באוקטובר, דיווחה אל-ג'זירה על הפגנות בכמה מחוזות בסוריה לאות סולידריות עם קוניטרה ודרעא ונגד התקיפות הישראליות. מבחינת אנקרה, אלה עדות לכך שישראל מעוררת התנגדות בתוך סוריה. מבחינת ירושלים, כל התבססות טורקית בדרום סוריה נתפסת כקו אדום.
ניתוח: עימות מילולי בשירות שני מסעות בחירות
כל צד מאשים את האחר בכך שהוא מנצל את העימות לצרכים פנימיים, ושניהם צודקים במידה מסוימת. בישראל מתנהלת מערכת בחירות, ונתניהו מציג את ארדואן כאיום הבא אחרי איראן, כפי שהעיתונות הטורקית ציינה שוב ושוב. ארדואן משתמש בדימוי "טבעת האש" כדי לגייס את הציבור הטורקי סביב הממשלה, ומחבר בין אויבים חיצוניים לבין "סוכנים מבפנים", "מתנקשים כלכליים" ו"מנגנונים ברשתות", בתקופה שבה הכלכלה הטורקית מוסיפה ללחוץ על הבוחרים.
ובכל זאת, השפה עצמה השתנתה. נתניהו מדבר בגלוי על "תרחישים" ועל "ציר סוני בהובלת טורקיה", ובכך מציב את טורקיה, חברת נאט"ו, באותה קטגוריה שבה הציג עד היום את איראן. ארדואן מקפיד לומר שאין לו איבה לעם הישראלי ושאין "מלחמה בלתי נמנעת", אבל הוא מכנה את ישראל "ציונית" בנאום רשמי ומציג אותה כמקור חוסר היציבות באזור. שני המנהיגים מבהירים שאינם רוצים עימות ישיר. ככל שהרטוריקה מתקרבת לשפה של קווים אדומים, בעיקר בדרום סוריה, קשה יותר להבטיח שההבהרות האלה יחזיקו מעמד.
בינתיים, התרגיל העות'מאני של נתניהו והדימוי של ארדואן על אש שמקיפה את טורקיה משרתים את שני הצדדים: כל אחד מהם מציג לציבור שלו אויב ברור, בזמן ששאלת הסדר החדש בסוריה, בעזה ובמפרץ עדיין פתוחה.
