הרקע: שנה של הסלמה מבוקרת
היחסים בין טורקיה לישראל לא היו מעולם פשוטים, אבל מאז פרוץ המלחמה בעזה הם הידרדרו לשפל חסר תקדים. במאי 2024 הודיעה אנקרה על הפסקה מוחלטת של פעולות הייבוא והייצוא עם ישראל – צעד שכמעט אף מדינה אחרת באזור לא העזה לנקוט. טורקיה אף הצטרפה להליכים בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג בטענות לרצח עם, טענות שישראל דוחה מכל וכל. בחודשים האחרונים עבר מרכז הכובד של המחלוקת מעזה לסוריה ולבנון: ביוני הצהיר ארדואן כי "ביטחוננו מתחיל בדמשק ובביירות", וכי פעולות ישראל בזירות אלה "מאיימות על ביטחון טורקיה". פרשנים ברשת אל-ג'זירה כבר שאלו אז בגלוי אם "העימות הנדחה" בין שתי המעצמות האזוריות מתקרב.
על רקע זה נפתח חודש ספטמבר. ב-7 בחודש, במסיבת עיתונאים שלאחר ישיבת הממשלה באנקרה, קבע ארדואן כי "האזור לא יירגע כל עוד ממשלת נתניהו הנוכחית נמצאת בשלטון", והוסיף אזהרה שכוונה, כך נראה, גם לירושלים וגם לאתונה ולניקוסיה: "לא נאפשר שום צעד עוין שמטרתו לכתר את טורקיה. אל תטעו בשתיקתנו וביחסנו השקול – אנחנו נגן על זכויותינו". באותה הזדמנות הדגיש כי טורקיה "לא תפתח פתח לחסימת התפתחותה של מדינתנו", וכי מי שמוטרד מעלייתה לא יצליח להסיט אותה מדרכה. כלי תקשורת ערביים, ובהם האתר המצרי "מסראווי", הציגו את הדברים תחת הכותרת "ארדואן פותח באש על ישראל ומזהיר מפני כיתור טורקיה".
הנאום בניו יורק: "מחנה הריכוז הלא-אנושי ביותר של זמננו"
אבל שיא החודש הגיע בעצרת הכללית של האו"ם. בנאום שנשא ב-23 בספטמבר, על פי דיווח יורוניוז בטורקית, תיאר ארדואן את רצועת עזה כ"מחנה הריכוז הלא-אנושי והמביש ביותר של זמננו". הוא דחה את הטענה כי מותם של נשים וילדים הוא "תוצאה בלתי נמנעת של מלחמה", וקבע:
"אנו ניצבים מול מנטליות של רצח עם שלעולם אינה שבעה מהריגה"
אמר רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה, בנאומו בעצרת הכללית
ארדואן לא עצר בעזה: הוא תקף את פעולות המתנחלים בגדה המערבית ותיאר אותן כ"אלימות וטרור", והתריע על הגבלת הגישה של מוסלמים ונוצרים למקומות הקדושים בירושלים.
הרגע הדרמטי ביותר התרחש באולם עצמו: המשלחת הישראלית, ובראשה השגריר באו"ם דני דנון, קמה ויצאה מאולם העצרת בזמן שארדואן דיבר על עזה ועל ישראל. זו לא הפעם הראשונה שמחזה כזה מתרחש מול הנשיא הטורקי, אך הפעם הוא סימל עד כמה צר המרחב הדיפלומטי שנותר בין שתי המדינות.
ארדואן ניצל את הבמה גם כדי לחזור על אחת מסיסמאותיו המוכרות – "העולם גדול מחמש" – ולקרוא לביטול זכות הווטו במועצת הביטחון. לפי הדיווחים ברשת CNN בערבית, הוא דרש "לחץ גדול יותר" על ישראל וקשר ישירות בין שיתוק מועצת הביטחון לבין היעדר היכולת לעצור את המלחמה. התגובה החריגה הגיעה דווקא ממוסקבה, בת בריתה המורכבת של אנקרה: דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב אמר כי רוסיה תומכת בהרחבת מספר החברות הקבועות במועצה, אך מתנגדת לביטול הווטו, שהוא לדבריו "מרכיב חיוני" במבנה האו"ם. במילים אחרות, גם שותפותיה של טורקיה אינן מוכנות ללכת איתה עד הסוף.
פידאן: "הבידוד של ישראל יגבר"
אם ארדואן סיפק את הרטוריקה, שר החוץ הקאן פידאן סיפק את התוכנית המבצעית. בראיון שצוטט ב-26 בספטמבר בסוכנות "ספוטניק" בערבית אמר פידאן כי "הבידוד הבינלאומי של ישראל ילך ויגבר", וכי "טורקיה תמשיך לעבוד עם כל בעלות בריתה כדי להתקדם בכיוון הזה". הוא הוסיף:
"מטרתנו היא לשים קץ לטרגדיה ההומניטרית בעזה, ונעשה כל שביכולתנו כדי להשיג זאת"
אמר הקאן פידאן, שר החוץ של טורקיה
והבהיר כי בידוד כזה "מחייב מאמצים ותיאום" בין המדינות השותפות. זהו ניסוח מדוד אך חד: אנקרה אינה מסתפקת עוד בהצהרות גינוי, אלא מציגה את עצמה כמי שמארגנת קואליציה דיפלומטית נגד ירושלים – במוסדות האו"ם, בארגון שיתוף הפעולה האסלאמי ובבירות אירופה.
ניוזוויק: הסירוב לענות על שאלת המלחמה
ובכל זאת, דווקא הראיון שהעניק ארדואן לשבועון האמריקני ניוזוויק, שפורסם ב-25 בספטמבר, הוא המסמך המעניין ביותר של החודש. כשנשאל ישירות אם ייתכן עימות צבאי בין טורקיה לישראל, לא השיב הנשיא בחיוב וגם לא בשלילה:
"טורקיה אינה מעצבת את מדיניות החוץ שלה על בסיס תרחישי מלחמה בלתי נמנעים"
אמר רג'פ טאיפ ארדואן בראיון לניוזוויק
כך נמסר, לפי הדיווח בעיתון "חורייט" ובאתר "הבר 7". ומיד הוסיף: "אנו עוקבים מקרוב אחר צעדים שיינקטו נגד ביטחוננו הלאומי, זכויותינו הלגיטימיות והאינטרסים שלנו".
ארדואן גם תקף את מה שהגדיר "שיח שגוי שמלובה בישראל, המבקש להציג את טורקיה כמקור איום חדש". לדבריו, שיח זה נובע מצרכים של הפוליטיקה הפנימית הישראלית ו"אינו תורם לשלום". הוא הקפיד להבחין בין העם לממשלה: לטורקיה, אמר, אין עוינות כלפי אזרחי ישראל, אלא התנגדות למדיניות המפרה את החוק הבינלאומי ומערערת את יציבות האזור. בד בבד הדגיש את יכולתה של אנקרה לשמור על ערוצי דיאלוג עם צדדים יריבים – נכס שהוא רואה בו תנאי לתפקיד המתווכת האזורית שטורקיה מבקשת לעצמה.
בשובו מניו יורק הוסיף ארדואן, לפי העיתון "טורקיה", כי "לא די לומר 'שהמלחמה בעזה תיפסק'", ודרש מנגנוני שלום קבועים, שיקום של הרצועה ועתיד מדיני מובטח לפלסטינים. באותה נשימה התייחס לסוגיית מטוסי ה-F-35: הנשיא טראמפ, אמר, הביע כוונה חיובית להחזיר את טורקיה לתוכנית, אך אנקרה מבקשת בראש ובראשונה "מטוס קרב משלנו" – רמז ברור לפרויקט המטוס הטורקי KAAN ולמערכות ההגנה האווירית המקומיות. ובהקשר של המתיחות במצר הורמוז אמר: "מה שצריך לעשות הוא לא לפתוח חזיתות חדשות, אלא לפתוח ערוצי דיפלומטיה חדשים".
אנקרה מול ירושלים: ציר הזמן של ההסלמה המילולית, ספטמבר 2026
- 7 בספטמבר – ארדואן באנקרה: "האזור לא יירגע כל עוד ממשלת נתניהו בשלטון"
- 23 בספטמבר – נאום בעצרת האו"ם; המשלחת הישראלית יוצאת מהאולם
- 23 בספטמבר – הקרמלין: תומכים בהרחבת מועצת הביטחון, מתנגדים לביטול הווטו
- 25 בספטמבר – ראיון לניוזוויק: "טורקיה אינה בונה מדיניות על תרחישי מלחמה בלתי נמנעים"
- 26 בספטמבר – פידאן: "הבידוד הבינלאומי של ישראל יגבר"
ניתוח: שתי ידיים, אסטרטגיה אחת
קל לקרוא את החודש האחרון כרצף של איומים, אבל תמונת השטח מורכבת יותר. ארדואן פועל בשתי ידיים. ביד אחת – רטוריקה חריפה, שמכוונת לדעת הקהל הטורקית, לרחוב הערבי ולמדינות הדרום הגלובלי, ושמציבה את טורקיה כקול המוביל נגד ישראל בזירה הבינלאומית. ביד השנייה – זהירות אסטרטגית מובהקת: סירוב להתחייב לתרחיש צבאי, הדגשת הדיפלומטיה, וחיזור אחר וושינגטון סביב ה-F-35. הנשיא הטורקי יודע היטב שטורקיה היא חברה בנאט"ו, שכלכלתה תלויה במערב, ושעימות ישיר עם ישראל – בעלת בריתה הקרובה של ארצות הברית – יסכן את כל ההישגים שהשיג מול ממשל טראמפ.
הקו האדום האמיתי שארדואן משרטט אינו בעזה, אלא בסוריה. המשפט "לא נאפשר צעד עוין לכתר את טורקיה" מכוון בעיקר לנוכחות ולפעילות הישראלית בדרום סוריה, לשיתוף הפעולה של ישראל עם יוון וקפריסין במזרח הים התיכון, ולחשש הטורקי מתמיכה ישראלית בכוחות כורדיים. בזירות אלה האינטרסים של שתי המדינות מתנגשים ישירות, ושם עלולה להתרחש, אם בכלל, התקרית שתהפוך מלחמת מילים לעימות של ממש.
המשמעות עבור ישראל כפולה. מצד אחד, מאמץ הבידוד שעליו הכריז פידאן אינו איום ריק: לטורקיה יש השפעה ממשית בארגון שיתוף הפעולה האסלאמי, קשרים עם מדינות המפרץ ומעמד בזירות האו"ם. מצד שני, הסירוב המחושב של ארדואן להציב את המלחמה כאופציה מותיר פתח – צר, אך קיים – לערוצי תיאום ביטחוני, בעיקר בשמים של סוריה, שבהם שתי המדינות חייבות להימנע מהתנגשות מקרית.
סיכום: מלחמת מילים עם תקרה
ספטמבר 2026 ייזכר כחודש שבו טורקיה העבירה את העימות עם ישראל מדרגה – מגינוי להתארגנות דיפלומטית גלויה, ומביקורת על עזה לאזהרה מפני "כיתור". ועם זאת, דבריו של ארדואן לניוזוויק מלמדים שבאנקרה עדיין מבקשים לשמור על תקרה. "אל תטעו בשתיקתנו", אמר ארדואן בתחילת החודש; בסופו, התברר שגם הצעקות שלו מחושבות היטב. השאלה הפתוחה היא אם התקרה הזאת תחזיק מעמד מול התקרית הבאה בשמי סוריה, או מול ההחלטה הבאה בירושלים.
