קפה שהתייקר, רחובות חסומים, עבודות בנייה שלא נגמרות וחברים שעוברים זה אחר זה לפרדס חנה — כל אלה כבר אינם אוסף פרטים אקראיים אלא תופעה שלמה, שאנה מסלוב בחרה להתבונן בה ולהפוך לשיר.
וזו אינה הפעם הראשונה. כמו ב״זמן״, ״אמא אומרת״ ו״ויפאסנה״, גם כאן היא לוקחת חוויה מורכבת ורחבה ומזקקת אותה לסיפור קליל ומדויק. היכולת הזאת, להפוך מציאות סבוכה לשיר עמוק אך תמיד קליל וקרוב ללב, היא חתימתה המוזיקלית של מסלוב והקול הייחודי שהיא מביאה לנוף האינדי הישראלי.
האווירה המוזיקלית הבורלסקית מוסיפה לשיר אירוניה עצמית רבה. בזכותה גם הבעיות העירוניות המוכרות והכואבות ביותר מתקבלות בחיוך, כמו קריצה למציאות שקל מאוד לזהות בה את עצמך. העיבוד של יואב אור, בשילוב גיטרה, בס, קלידים ואקורדיון, יוצר סאונד חי ותזזיתי שמחזיק את ההומור ומדגיש את הסאטירה. התוצאה היא שיר עכשווי, קליט ובעל אמירה.
את הז׳אנר שבו היא כותבת מגדירה מסלוב כ״רוקאפופס״ — מונח שהגיע מרוסיה של שנות ה-90, ושבו תיארו שם מוזיקה אסתטית ומלודית המשלבת רוק ופופ.
אנה מסלוב עלתה לארץ לפני כעשר שנים ממוסקבה, שם עבדה כתסריטאית בטלוויזיה ושם גם החלה ליצור ולהופיע עם שירים משלה. בישראל למדה שפה חדשה במקביל להיכרות עם המוזיקה המקומית, התאהבה בסצנת האינדי הישראלית וחזרה אל החלום להיות מוזיקאית — והתעקשה לכתוב ולשיר בעברית, למרות המבטא.
