המסמך נכתב על ידי ד"ר דיאנה בוגין, עמיתת תוכנית "ממשק – ממדע למדיניות" מבית האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, בשיתוף גורמי המקצוע במשרד. מטרתו לאפשר למשק החשמל הישראלי לעמוד ביעד הלאומי של 30% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות עד שנת 2030, ובהמשך ביעדים של 35%–40% עד שנת 2035.
הרגולציה במקום הראשון ברשימת החסמים
סקר מקיף וראיונות עומק שנערכו מול יזמים בתחום מצאו כי שוק האגירה הישראלי נמצא בתנופה, אך מתקדם בעיקר לפי מכסות נקודתיות שקובעת רשות החשמל ולא לפי יעדים לאומיים מתואמים. היזמים דירגו את המורכבות הרגולטורית מול משרדי הממשלה כחסם הקריטי ביותר, 29% מכלל החסמים, ואחריה את אי-הוודאות הכלכלית (23%) ואת זמני החיבור הארוכים לרשת (22%).
ארבעה מהלכי-על
המסמך מציע ארבעה מהלכים אסטרטגיים. הראשון הוא מעבר מניהול לפי מכסות נקודתיות לניהול אסטרטגי המבוסס על יעדים לאומיים, לצד הסדרים כלכליים מבוססי שוק, פרסום מפות עומסים דינמיות של הרשת והקמת מנגנון מעקב ובקרה שוטף.
השני הוא בניית תשתית רגולטורית אחידה והאצת הליכי ההקמה: הקמת צוות ייעודי בהובלת משרד האנרגיה והתשתיות שיטפל בחסמים בפרויקטים ספציפיים מול הרגולטורים, קביעת זמני מענה מחייבים לרגולטורים, פרסום דרישות רגולטוריות עתידיות לשימוע ציבורי מראש, והבטחת תקופת היערכות מוגדרת בכל שינוי ברגולציה או בתקינה.
המהלך השלישי עוסק באגירה במתח הנמוך, בבתים ובעסקים, כמשאב גמישות וחוסן מקומי. בכלל זה תיבחן הסדרת אגירה בבניינים משותפים כתחליף נקי לגנרטורים מזהמים, וכן שילוב אגירה ככלי חוסן ביישובי קו העימות ובמוסדות חיוניים כמו בתי חולים, מתקני התפלה ובסיסי צה"ל.
הרביעי הוא היערכות לפתרונות אגירה ארוכת טווח ועונתית: ניתוח צורכי המשק לאגירה של מעל 12 שעות, לשמירה על יציבות המערכת בתקופות של "בצורת מתחדשות", כלומר פרקי זמן ארוכים עם מעט שמש ורוח. לצד זאת מוצעים מנגנונים כלכליים ייעודיים לפרויקטים כאלה, המשך פיתוח אגירה מבוססת מימן ותחליפי דלק, ובכלל זה אחסון תת-קרקעי ויוזמת "עמק המימן", והקמת "ארגז חול רגולטורי" לבחינת טכנולוגיות חלופיות בסביבת ניסוי מבוקרת לפני התרתן בהיקף רחב.
למה אגירה חשובה דווקא בישראל
רוב ההספק המתחדש בישראל מבוסס על אנרגיה סולארית, ולכן החשמל נוצר בעיקר בשעות הצהריים בעוד הביקוש מגיע לשיאו בערב, אחרי שקיעת השמש. אגירה בסוללות מאפשרת לשמור את עודפי החשמל של שעות היום ולהשתמש בהם בערב, ובכך גם להקל על העומסים ההולכים וגוברים ברשת.
נוסף על כך, ישראל היא "אי אנרגטי" שאין לו חיבור לרשתות של מדינות שכנות בעת מחסור. מצב זה הופך את מתקני האגירה לרכיב תשתיתי קריטי להבטחת אמינות האספקה, החוסן הלאומי והרציפות התפקודית במצבי חירום. במשרד מציינים כי המסמך מהווה צעד ראשון בגיבוש המדיניות הלאומית, והוא פתוח כעת להערות הציבור.
