כמעט שנה ורבע אחרי חתימת הסכם שארם א-שייח' באוקטובר 2025, הכוח הרב-לאומי שאמור לייצב את רצועת עזה מתחיל סוף-סוף לקרום עור וגידים. לפי דיווחים שפורסמו ביום שני ביורוניוז בערבית ובאתרי חדשות ערביים, ממשלת ישראל אישרה לארצות הברית להכניס חוד חנית של כ-250 חיילים זרים, כשלב ראשון לקראת פריסה עמוקה יותר בתוך הרצועה. גורמי ביטחון סיפרו כי במהלך השבועיים האחרונים נצפו קצינים צבאיים זרים, בליווי כוחות אמריקניים, בסמוך לגדר הגבול.
אלא שמאחורי הנתונים היבשים מסתתר סיפור גדול בהרבה: לפי אותם דיווחים, המכשול המרכזי שמעכב את הקמת הכוח הוא דווקא אנקרה. הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן מפעיל לחץ כבד על וושינגטון כדי שטורקיה תיטול חלק במשימות בתוך עזה – וישראל מתנגדת לכך "בתוקף", ומטילה בפועל וטו על השתתפות טורקית.
מי בפנים ומי בחוץ
על פי הפרסומים בערבית, הרשימה הנוכחית של המדינות שהביעו נכונות להשתתף כוללת את אינדונזיה, מרוקו, אוגנדה ואלבניה. קזחסטן הציעה סיוע רפואי ולוגיסטי, וקוסובו הציעה סיוע ביטחוני ומשטרתי. זוהי קואליציה מגוונת, ברובה של מדינות מוסלמיות או בעלות אוכלוסייה מוסלמית גדולה – בדיוק הפרופיל שוושינגטון חיפשה כדי להעניק לכוח לגיטימציה בעולם הערבי. טורקיה, החברה המוסלמית הגדולה בנאט"ו ומי שהייתה אחת מערבויות הסכם שארם א-שייח', אינה ברשימה.
הנימוקים הישראליים, כפי שהם מובאים במקורות הערביים, ברורים: מדיניותה של אנקרה, הצהרותיו של ארדואן, והעובדה שטורקיה מארחת את הנהגת חמאס. יורוניוז בערבית אף ציטטה הערכות ישראליות שלפיהן מטה חמאס בטורקיה הוא שכיוון את הפיגוע ליד חברון לפני יותר משבועיים, שבו נהרגו שני חיילים ישראלים. מבחינת ירושלים, נוכחות של חיילים טורקיים בעזה פירושה מגן עבור חמאס, ואולי גם בסיס להשפעה טורקית קבועה על גבולה הדרומי.
בסיס אמריקני על הגדר
במקביל לוויכוח הדיפלומטי, השטח כבר משתנה. לפי הדיווחים, צבא ארה"ב מעביר כלי רכב וציוד לבסיס ישראלי לשעבר הסמוך לגבול הרצועה, בגזרת החטיבה הדרומית של אוגדת עזה, שנמסר לידי האמריקנים. הבסיס עובר שדרוג: מגדלי תצפית, גדר היקפית חדשה, תאורה ומערכות מעקב, ושמירה חמושה אמריקנית מסביב לשעון. בין הציוד שהועבר: נגמ"שים, רכבים מוגני מוקשים מסוג MRAP ורכבי פינוי רפואי.
הפרויקט המעורר ביותר הוא זה שמכונה במקורות הערביים "העיר האמירתית" – תוכנית שאושרה בישראל להקמת "עיר נקייה מטרור" על חורבות חלקים מרפיח. לפי הדיווחים, המטרה היא להעביר אליה עשרות אלפי פלסטינים לאחר סינון ביטחוני, והכוח הבינלאומי הראשוני יהיה אחראי לאבטחת סביבתה. השלב הראשון מוגדר כפיילוט מוגבל, וטרם נקבע לו מועד.
אבל לא כולם במערכת הביטחון הישראלית רגועים. גורם ביטחוני שצוטט ביורוניוז בערבית הזהיר:
"לא מן הנמנע שיום אחד אוגדת עזה ופיקוד הדרום יתעוררו ויגלו כוח זר רב-לאומי שמספר חייליו עולה על מספר חיילי האוגדה"
– גורם ביטחוני ישראלי, בציטוט יורוניוז בערבית
החשש, כך נמסר, גבר על רקע תוצאות הבחירות האמצעיות בארה"ב ואפשרות של שינוי מדיניות בוושינגטון שיאיץ את קצב הפריסה – גם בניגוד לרצון ירושלים.
ארדואן: "ההסכם אינו מיושם"
הצד הטורקי של המשוואה נחשף ביום חמישי האחרון, בפורום TRT World העשירי באיסטנבול. ארדואן, שעלה לבמה מול כ-150 דוברים מ-43 מדינות, לא חסך במילים. "הסכם השלום בעזה, שגם אנחנו תרמנו לחתימתו, למרבה הצער אינו מיושם", אמר, לפי הדיווח בעיתון "חורייט" ובסוכנות אנדולו. "המערכת הבינלאומית פשטה את הרגל". המוסדות הבינלאומיים שתפקידם להבטיח שלום, הוסיף, "צופים מהיציע" במה שקורה בעזה.
ארדואן הציג שורת נתונים: לדבריו, מאז אוקטובר 2023 נהרגו בעזה כ-75 אלף בני אדם, רובם ילדים ונשים, ונפצעו 176 אלף. בשנה האחרונה בלבד, לטענתו, נהרגו 1,500 ונפצעו כמעט 5,500. יותר משני מיליון אזרחים חיים באוהלים, ויותר מ-270 עיתונאים נהרגו. הוא אף הרחיק לגדה המערבית וטען כי באוקטובר לבדו נרשמו יותר מ-3,000 תקיפות של מתנחלים, ודיבר על "טרור המתנחלים". את הביקורת על טורקיה עצמה דחה: אנקרה, אמר, "לא תיכנע למבצעי תודעה" שנועדו להכפיש אותה בזירה הבינלאומית.
קאלין חושף: מה לא קוים
את הפרטים הקונקרטיים סיפק דווקא איש המודיעין. איברהים קאלין, ראש שירות הביון הטורקי MIT ומי שהיה מעורב אישית במגעים מול חמאס, פירט לפי אל-ג'זירה ואנדולו את סעיפי ההסכם שנותרו על הנייר. ההסכם, הזכיר, נועד לעצור את הפעולות הצבאיות, לשחרר חטופים ואסירים, להכניס 500 עד 600 משאיות סיוע ביום, ולהוביל לנסיגה ישראלית – ובהמשך להקמת ממשל פלסטיני, כוח ביטחון בינלאומי ושיקום.
לפי קאלין, רוב הסעיפים לא יושמו: יותר מ-1,800 פלסטינים נהרגו בתקיפות ישראליות מאז החתימה, אף שכל החטופים הישראלים הושבו. ישראל עדיין שולטת בכ-60% משטח הרצועה, והוועדה הלאומית שאמורה לנהל את עזה תקועה בקהיר בהמתנה לאישורים ולערבויות ביטחוניות. השיקום לא החל, כשכ-65% מהמבנים והתשתיות הרוסים. לגבי הכוח הבינלאומי עצמו, קאלין טען כי לא ניתן היה לפרוס אותו באזור החיץ משום שהתקיפות הישראליות נמשכו. הוא הוסיף כי חמאס הסכים שלא להשתתף בממשל ברצועה ולהתפרק מנשקו – ויתור מדיני, לדבריו, שישראל לא השיבה עליו בצעדים משלה.
"טבעת אש" ומלחמת מילים
הקרע סביב עזה הוא רק חוליה אחת בשרשרת. לפני שלושה שבועות הזהיר ארדואן כי טורקיה חיה בתוך "טבעת אש", והאשים את ישראל בניסיון לערער את יציבותה של סוריה ושל האזור כולו. יום קודם לכן, לפי יורוניוז בערבית, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הוא מקווה להימנע מעימות ישיר עם טורקיה, אך ששיקום היחסים הקודמים נראה לא סביר כל עוד ארדואן בשלטון. נתניהו אף האשים את ארדואן בקריאה להשמדת ישראל ולהחזרת ירושלים לשלטון טורקי.
על הרקע הזה, השאלה מי יישא נשק ברחובות עזה איננה טכנית. עבור ארדואן, השתתפות בכוח הבינלאומי היא כרטיס כניסה לשולחן שבו יוכרע עתיד הסוגיה הפלסטינית – ודרך להפוך את התפקיד הטורקי כמתווך וכערב להסכם להשפעה ממשית בשטח. עבור ישראל, נוכחות טורקית היא קו אדום, משום שהיא עלולה להפוך את הכוח הבינלאומי ממנגנון לפירוק חמאס לחגורת ביטחון סביבו.
מה הלאה
בטווח הקרוב, נראה שירושלים מצליחה לבלום את אנקרה: הכוח הראשוני מורכב ממדינות שישראל יכולה לחיות איתן, והבסיס האמריקני מבטיח לה שותף בכיר בכל צעד. אבל התמונה רחוקה מלהיות סגורה. טורקיה ממשיכה לפעול בערוצים מקבילים – בסוף השבוע שוחחו בכירים מקהיר ומאנקרה על התפתחויות האזור ומזרח הים התיכון, ומצרים, שמארחת את ועדת הניהול הפלסטינית, היא שחקנית שקשה לעקוף. ואם הבחירות האמצעיות בארה"ב אכן ישנו את מאזן הכוחות בוושינגטון, ייתכן שהלחץ של ארדואן ימצא אוזן קשבת יותר.
בינתיים, דבר אחד ברור: המאבק על "היום שאחרי" בעזה כבר איננו רק מאבק בין ישראל לחמאס. הוא הפך לזירת התמודדות ישירה בין ירושלים לאנקרה – ועל כל חייל זר שנכנס לרצועה, ארדואן ידאג להזכיר שהוא היה אמור להיות שם.
