חלקם יחושו כבר בשבועות הראשונים שמשהו לא עובד. הם יישבו בהרצאה ולא יצליחו לעקוב, יקראו פסקה שלוש פעמים ולא יזכרו מה היה בה, יירדמו בשתיים בלילה ויקומו בשש. ההסבר הראשון שיעלה להם בראש, וגם זה שיציעו להם חברים, הוא שכנראה יש להם הפרעת קשב. לעיתים זה אכן יהיה נכון, אבל ד"ר אבשלום גליל, פסיכולוג קליני ומייסד פלטפורמת "טיפול חכם", מציע דווקא להאט: "אצל מי שחזר משירות מילואים מתמשך כדאי לעצור ולבחון את ההתנהגות והתסמינים".
כשפוסט-טראומה מתחפשת לקשיי ריכוז
לדבריו, תסמיני פוסט-טראומה וקשיי קשב נראים לעיתים כמעט זהים מבחוץ. קושי להתרכז, חוסר שקט, אימפולסיביות וקושי לארגן זמן הם סימפטומים שיכולים להיות משותפים להפרעת קשב ולאנשים שעברו חוויות רגשיות חזקות ומתמשכות. ד"ר גליל מדגיש כי הדמיון הזה מופיע גם אצל מי שאינם מאובחנים רשמית כפוסט-טראומטיים, משום שאינם עונים על מכלול האבחנה, אך מתמודדים עם סימפטומים חלקיים של טראומה מודחקת.
"בייחוד יש לשים לב כשמופיעים תסמיני קשב משמעותיים שלא היו בעבר, במיוחד אחרי חשיפה לאירועים קשים, גם אם החוויה הסובייקטיבית של אותו אדם היא שהוא מרגיש טוב ושאירועי המלחמה לא השפיעו עליו", הוא אומר. "במידה והלוחם המשוחרר מתאר שאין לו שום רגש כלפי סיטואציה של קרב, החשש להדחקה שמובילה לתסמינים אף יכול לגדול".
סטודנט שיפנה לאבחון פסיכו-דידקטי עשוי לקבל התאמות ואולי גם תרופה לקשיי הריכוז, אך לפי ד"ר גליל המקור אינו בהכרח הפרעת קשב נוירולוגית. במקרה כזה הסטודנט יצלח את משוכת הלימודים בעזרה חיצונית, אולם התסמינים "באים לאותת על כך שישנה חוויה מורכבת שאינה מעובדת מספיק". בלי טיפול מתאים, הוא מזהיר, מערכת העצבים תישאר בכוננות גם אחרי סיום הלימודים, והדחקה מתמשכת עלולה להחמיר את התסמינים בהמשך.
מתי כדאי לגשת לטיפול
ההבחנה, לדבריו, נמצאת בפרטים. מי שמתקשה להתרכז בהרצאה אבל שוקע לשעתיים בסדרה או במשחק מספר דבר אחד; מי שלא מצליח להתרכז בשום מקום, גם לא בדברים שפעם אהב, וגם לא ישן, מספר סיפור אחר. מי שמגלה שהוא בוחר תמיד את המושב הקרוב לדלת, נבהל מרעש פתאומי במסדרון או נמנע מקורס מסוים בלי לדעת בדיוק למה, כדאי שיגש לבירור מעמיק יותר.
"הימנעות היא הסימן שהכי קל לפספס, כי היא לא נראית כמו מצוקה, היא נראית כמו החלטה", אומר ד"ר גליל. הסטודנט שדוחה את המבחן, מוותר על הקורס עם המצגות ומפסיק להגיע לספרייה כי היא צפופה, מסביר לעצמו שהוא פשוט עמוס, ובפועל מצמצם את החיים סביב משהו שקשה לו לגעת בו.
שלושה אתגרים ייחודיים לחוזרים מהשירות
המעבר הישיר מלחימה או משירות ממושך אל ספסל הלימודים מייצר צירוף אתגרים. הראשון הוא הדרישות: הלימודים נשענים בדיוק על האזורים שבהם הטראומה פוגעת, ריכוז ממושך, זיכרון עבודה, עמידה בלחץ זמן וישיבה ממושכת בחלל גדול עם אנשים רבים. השני הוא העיתוי, שכן תסמיני פוסט-טראומה מופיעים לא פעם חודשים ואף שנים אחרי האירוע, ודווקא כשהלחץ יורד והשגרה חוזרת. השלישי הוא הבידוד: הסטודנט שחזר יושב לצד צעירים שלא חוו חוויות דומות, ולוחמים רבים מתארים קושי לתת מילים לחוויות קשות בפני אנשים שלא היו שם.
מה עושים
ד"ר גליל ממליץ להיות קשובים לסימנים הדקים: מחשבות חוזרות על סיטואציות מהלחימה, קושי בשינה וקושי בריכוז שלא היה קודם. אפשר להיעזר בתרופה או בהתאמות, אך לצד זאת חשוב לטפל בקושי עצמו. "ככל שהטיפול מתחיל מוקדם יותר, כך ההצלחה שלו גדולה יותר", הוא אומר, ומפנה לשיטות שנמצאו יעילות מחקרית לטראומה כגון CPT ו-EMDR, תוך התאמת סוג הטיפול והמטפל לסטודנט הספציפי.
פלטפורמת "טיפול חכם" (Mentalytics), שאותה ייסד ד"ר גליל, מציעה שאלון אנונימי שמטרתו לברר את מהות הקושי, לדייק את סוג הטיפול או האבחון הנדרש ולחבר בין המטופל למטפל המתאים לו. גליל הוא פסיכולוג קליני וחוקר, בעל דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית ומדעי המוח מאוניברסיטת בר-אילן ומרצה באוניברסיטת אריאל ובמוסדות אקדמיים נוספים.
