טיול בוייטנאם: המדריך המלא - מהאנוי ומפרץ הא לונג ועד הוי אן וסייגון

למה דווקא וייטנאם?

נתחיל במספרים, כי הם מדברים בעד עצמם: קערת פו מהבילה ברחוב עולה שקלים בודדים, לילה בבוטיק הוטל נעים נסגר ב-30-50 דולר, ומסאז' של שעה עולה פחות מארוחת המבורגר בתל אביב. אבל וייטנאם היא הרבה מעבר ליעד זול. יש בה שמונה אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו, קו חוף באורך אינסופי, תרבות קפה מהמפותחות בעולם (נסו קפה ביצה - כן, קפה עם קצף ביצה מתוק - ותודו לי אחר כך), וסצנת אוכל רחוב שנחשבת בעיני רבים לטובה באסיה כולה. הטיסות מישראל נוחות מתמיד עם קונקשן אחד בלבד, והוויזה מוסדרת אונליין בקלות. תוסיפו לזה תחושת ביטחון אישי גבוהה מאוד לתיירים - וקיבלתם יעד כמעט מושלם גם למטיילים ותיקים וגם למי שזו הפעם הראשונה שלו באסיה.

איי הסלע הקסומים של מפרץ הא לונג (צילום: Vyacheslav Argenberg, ויקישיתוף, CC BY 4.0)

האנוי: בירה עם נשמה של כפר

את המסע מתחילים כמעט תמיד בהאנוי, הבירה בת אלף השנים. הרובע העתיק - 36 הרחובות ההיסטוריים שכל אחד מהם נקרא על שם המקצוע שפעל בו - הוא כאוס מענג של קטנועים, דוכני אוכל, מקדשים זעירים וחנויות שנשפכות אל המדרכה. הדרך הטובה ביותר לחוות אותו היא פשוט ללכת לאיבוד: לשבת על שרפרף פלסטיק נמוך עם קערת פו בו (מרק האטריות הלאומי), לצפות בנשות השוק עם כובעי הקש החרוטיים, ולתת לעיר לסחוף אתכם.

במרכז העיר שוכן אגם הואן קיים, "אגם החרב המושבת", שבלבו ניצב מגדל הצב הקטן - הסמל של האנוי. הגיעו אליו מוקדם בבוקר, כשסביב האגם מתאמנים מאות מקומיים בטאי צ'י, וזה אחד המחזות היפים שתראו. משם קל להמשיך למאוזוליאום של הו צ'י מין, למקדש הספרות בן אלף השנים (האוניברסיטה הראשונה של וייטנאם), ולרחוב הרכבת המפורסם - סמטה צרה שבה חולפת רכבת ממש בין בתי הקפה, במרחק נגיעה מהאספרסו שלכם.

מגדל הצב באגם הואן קיים בלב האנוי (צילום: Khoitran1957, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0)

מפרץ הא לונג: שייט בין אלפי איים

שלוש שעות נסיעה מהאנוי, ואתם באחד הנופים המפורסמים בעולם: מפרץ הא לונג, אתר מורשת עולמית שבו כמעט 2,000 איי סלע גיריים מזדקרים מהמים הירוקים כמו שיניים של דרקון. האגדה המקומית מספרת שדרקון ירד מההרים והתיז באלפי פנינים שהפכו לאיים - וכשהערפל הבוקרי מרחף בין הצוקים, קל להאמין לה. הדרך הקלאסית לחוות את המפרץ היא הפלגת לילה על סירת עץ: שייט בין האיים, ביקור במערות נטיפים ענקיות, קיאקים בלגונות נסתרות וארוחת פירות ים על הסיפון בשקיעה. טיפ חשוב מניסיון: אל תתפתו להצעה הזולה ביותר. ההבדל בין סירה ב-80 דולר לסירה ב-150 דולר הוא ההבדל בין חוויה בינונית לזיכרון לכל החיים. מי שרוצה גרסה שקטה יותר של אותו נוף בדיוק - מפרץ לאן הא הסמוך והפחות מתויר הוא הסוד השמור של המקומיים.

סאפה: טרקים בין טרסות האורז

בקצה הצפוני של המדינה, על גבול סין, מסתתרת סאפה - עיירת הרים שמוקפת בכמה מהנופים החקלאיים היפים בעולם. טרסות האורז מטפסות כאן על צלעות ההרים במדרגות ירוקות אינסופיות, ובין הכפרים חיים בני מיעוטים אתניים - המונג השחורים, הדאו האדומים ועוד - ששומרים על אורח חיים ולבוש מסורתיים. הדרך הטובה ביותר לחוות את האזור היא טרק של יום-יומיים עם מדריכה מקומית בין הכפרים, כולל לינה אצל משפחה מקומית: ארוחת ערב ביתית, שיחות סביב האש וקימה אל ים עננים בעמק. העונה הכי יפה היא ספטמבר-אוקטובר, כשהאורז מבשיל וההרים נצבעים זהב.

טרסות האורז הירוקות של סאפה בצפון וייטנאם (צילום: Christophe95, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0)

הוי אן: העיירה שעצרה את הזמן

אם יש מקום אחד בוייטנאם שכולם מתאהבים בו, זו הוי אן. עיר הנמל ההיסטורית שבמרכז המדינה, אתר מורשת עולמית נוסף, היא תמונה חיה מהמאה ה-17: בתי סוחרים צהובים עם קורות עץ עתיקות, גשר יפני מקורה בן 400 שנה, ובלילה - אלפי פנסי נייר צבעוניים שנדלקים מעל הסמטאות והנהר. הוי אן היא גם בירת התפירה של וייטנאם: מאות חייטים יתפרו לכם חליפה, שמלה או מעיל בהזמנה אישית תוך 24 שעות במחירים מגוחכים. בין מדידה למדידה אפשר לקפוץ לחוף אן באנג הסמוך, לצאת לשיעור בישול בכפר הירקות המסורתי, או פשוט לשכור אופניים ולדווש בין שדות האורז שמסביב לעיר. תזמנו את הביקור לליל ירח מלא אם אתם יכולים - אז נערך פסטיבל הפנסים, העיר מכבה את החשמל ואלפי עששיות צפות על הנהר.

הבתים הצהובים של העיר העתיקה בהוי אן (צילום: Steffen Schmitz, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0)

הו צ'י מין סיטי ודלתא המקונג: הדרום התוסס

את המסע מסיימים בדרום, בהו צ'י מין סיטי - סייגון בפי כולם. זו וייטנאם במהירות כפולה: גורדי שחקים מנצנצים מעל שווקים קולוניאליים, עשרות אלפי קטנועים בכל צומת, וחיי לילה שלא מפסיקים לנשום. חובה: מוזיאון שרידי המלחמה (מטלטל אבל חשוב), מנהרות קו צ'י שבהן הסתתרו לוחמי הווייטקונג, והתצפית מקומה 52 של מגדל ביטקסקו בשקיעה. ומכאן, יום או יומיים בדלתא של המקונג ישלימו את התמונה: שווקים צפים שבהם הסוחרות חותרות בין הסירות, כפרים על גדות תעלות, ומטעי פירות טרופיים שאפשר לקטוף ישר מהעץ.

קו הרקיע הזוהר של הו צ'י מין סיטי בלילה (צילום: Tran Van Ngoc, ויקישיתוף, CC0)

הואה ונין בין: תוספות למי שיש זמן

בין האנוי להוי אן שוכנת הואה, הבירה הקיסרית האחרונה של וייטנאם, ובה העיר האסורה המקומית - מתחם ארמונות מוקף חומה וחפיר ששימש את שושלת נגוין עד 1945. חצי יום בין השערים המוזהבים, המקדשים והקברים הקיסריים שלאורך הנהר הבשום הוא שיעור היסטוריה יפהפה, והנסיעה מהואה להוי אן דרך מעבר ההרים האי ואן - עם הנוף שנחשב לאחד הכבישים היפים באסיה - היא בונוס בפני עצמו. ומצפון, שעתיים מהאנוי, מחכה נין בין - "מפרץ הא לונג היבשתי": שיט סירות חתירה בין צוקי סלע, מקדשים בתוך מערות ושדות אורז שמשתקפים במים. מי שקצר בזמן ומוותר על סאפה, ימצא כאן את הנוף הכפרי הווייטנאמי המושלם במרחק נגיעה מהבירה.

שיעור קצר במטבח הווייטנאמי

אי אפשר לכתוב על וייטנאם בלי פרק אוכל, כי האוכל כאן הוא חצי מהחוויה. מעבר לפו המפורסם, חפשו את הבאן מי - הבאגט הווייטנאמי במילוי פטה, ירקות כבושים וכוסברה, ירושה צרפתית שהפכה למקומית לגמרי; את הבון צ'א ההאנויאני - קציצות חזיר על הגריל עם אטריות ועשבי תיבול (המנה שאובמה אכל עם אנתוני בורדיין על שרפרף פלסטיק); את הקאו לאו, מנת האטריות שמכינים אך ורק בהוי אן עם מים מבאר עתיקה; ואת הגוי קון - ספרינג רולס טריים שטובלים ברוטב בוטנים. צמחונים יסתדרו מצוין: התרבות הבודהיסטית הולידה מסורת שלמה של אוכל צמחי, וכמעט בכל עיר יש מסעדות קום צ'איי שכולן ירק. ושיעור בישול אחד - עדיף בהוי אן, עם סיבוב שוק בבוקר - יהפוך את המזכרת הכי טובה מהטיול לכזו שנשארת במטבח שלכם לתמיד.

מסלול מומלץ לשבועיים

המבנה המנצח הוא מצפון לדרום (או להפך): שלושה ימים בהאנוי וסביבתה, לילה-שניים בהפלגה במפרץ הא לונג, יומיים-שלושה בסאפה או בנין בין הקסומה (עם נופי הקארסט על היבשה), טיסה פנימית למרכז - שלושה ימים בהוי אן עם קפיצה להואה הקיסרית, טיסה לסייגון ליומיים, וסיום ביום-יומיים בדלתא של המקונג. הטיסות הפנימיות זולות ותכופות, ומי שיש לו זמן יכול להחליף חלק מהן ברכבת הלילה - חוויה בפני עצמה.

כמה זה עולה? תקציב לדוגמה

וייטנאם היא מהיעדים המשתלמים באסיה. לינה זוגית נעימה עולה 30-50 דולר ללילה, ומלונות חמישה כוכבים נסגרים ב-100-150. ארוחת רחוב עולה 2-4 דולר, ארוחה במסעדה טובה 10-15 דולר לאדם, וביר האנוי - הבירה המקומית מהחבית - עולה פחות משקל וחצי לכוס. הפלגה מאורגנת בהא לונג עם לינה עולה 120-180 דולר לאדם, וטיסה פנימית כ-40-60 דולר. בשורה התחתונה: זוג יכול לטייל בנוחות גמורה ב-100-130 דולר ליום לזוג, והמטיילים החסכנים יסתדרו גם בהרבה פחות.

טיפים פרקטיים לפני שממריאים

מתי לטוס? וייטנאם ארוכה, והאקלים משתנה מקצה לקצה: הצפון נעים במרץ-מאי ובספטמבר-נובמבר, המרכז יבש בפברואר-אוגוסט, והדרום חם כל השנה עם עונת גשמים במאי-אוקטובר. ויזה: מסדירים e-Visa אונליין כמה ימים מראש. כסף: המטבע הוא דונג, והמזומן עדיין מלך בשווקים ובדוכנים - משכו מהכספומט בהגעה. תחבורה: אפליקציית Grab (הגרסה המקומית של אובר) היא הדרך הבטוחה והזולה להתנייד בערים, כולל על קטנוע. חציית כביש: הסוד הוא ללכת לאט ובקצב אחיד - הקטנועים יעקפו אתכם, מבטיחה. אוכל: אל תפחדו מדוכני הרחוב - איפה שיש תור של מקומיים, שם האוכל הכי טוב והכי טרי. ואם אתם מחפשים עוד השראה ליעד הבא, המדריכים שלנו לטיול בפורטוגל ולטיול הגדול בגאורגיה מחכים לכם.

רגע לפני שאורזים - טעימה בווידאו

שני סרטונים שיעשו לכם חשק לעלות על מטוס: מדריך מקיף לכל וייטנאם, ואוסף טיפים חשובים למי שמגיע בפעם הראשונה:

וייטנאם היא לא יעד שמצטלם יפה ונשכח - היא נכנסת מתחת לעור. הריח של הפו בבוקר, הערפל על מפרץ הא לונג, הפנסים של הוי אן והחיוך של מוכרת הבאן מי בפינת הרחוב ילוו אתכם עוד הרבה אחרי הנחיתה בחזרה. עוד מדריכים ליעדים ברחבי העולם מחכים לכם בערוץ הטיולים בעולם שלנו. נסיעה טובה - או כמו שאומרים בהאנוי: צ'וק מאי מאן!