ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה לנופלים בשירות החוץ שנערך ב 26 באפריל 2017: " לשירות החוץ שלנו מורשת מפוארת. היא מכילה עשייה דיפלומטית ענפה והישגים יוצאי-דופן. אבל, לצערנו, לאורך המורשת הזאת, כפי שראינו עתה, שזורים גם אירועים כואבים שמוכתמים בדם.

רה"מ בנימין נתניהו בטקס האזכרה לנופלים בשירות החוץ. צילום: עמוס בן גרשום לע''מ
רה"מ בנימין נתניהו בטקס האזכרה לנופלים בשירות החוץ. צילום: עמוס בן גרשום לע''מ

שישה עשר מטובי אנשינו - שליחים, עובדי המשרד, קציני ביטחון ובני משפחה – נפלו קורבן למתקפות רצחניות. חלק ניכר במתקפות טרור. אנשי הטרור אוחזים בהשקפה קנאית שמערערת על עצם זכותה של מדינתנו להתקיים. ביניהם כל נציג ישראלי רשמי הוא כתובת, כתובת מועדפת, והם יודעים היטב שהדיפלומטים הישראלים פועלים לבסס את מעמדנו בזירה הבינלאומית. הם בעצם מייצגים את המדינה. נציגינו רוקמים קשרים, מטפחים יחסים, נאבקים בגילויי האיבה והודפים השמצות ועלילות. יש כאן סמל מוחשי של הריבונות שלנו, שמנקר את עיניהם של מבקשי רעתנו ולכן הם שואפים לקעקע אותו, בניגוד לנורמות שקיימות מאז העולם העתיק, שבו הדיפלומטים, השגרירים, היו חסינים לפחות רוב הזמן, לפגיעות קטלניות.

אני יכול לומר לכם את המובן מאליו: איומים עדיין קיימים, התראות ישנן, אבל למדנו במהלך השנים להדוף את ההתקפות הללו, לקטוע אותן באיבן. זרועות הביטחון שלנו משקיעות מאמץ כביר, חובק עולם, להתמודד איתן, וברוב רובם של המקרים אנחנו גם מצליחים.

הפעולות שלנו מצילות חיים. הן שומרות על חיי אנשינו, עליכם, ומסייעות להגן גם על אנשי שירות החוץ של מדינות אחרות. מדינת ישראל מנעה הרבה מאוד פיגועים בשגרירויות זרות, במדינות אחרות, ולמרות זאת, כפי שהסיפור האישי של כל אחד ואחד מהשישה עשר מראה, ידענו טרגדיות קורעות לב. והקיר הזה, שאנחנו נאספים לפניו כל שנה, הוא העדות לכך.

התבוננתי קודם לכן בשמות הנופלים, ומנכ"ל המשרד, יובל, סיפר לי שוב על כל אחד ואחד, וגם השופט רובינשטיין הכיר רבים מהם. כולם מלח הארץ, אוהבי המדינה, מוכשרים ומצטיינים בתחומם. הם פעלו כמיטב יכולתם לבצר את חומת הריבונות הישראלית – ריבונות שאותה רכשנו במאמץ גדול, בקורבן גדול, לפני שבעה עשורים. יד זדונית נשלחה לעברם וגדעה את חייהם הפוריים. ארבעה מהנופלים למשל נפלו בבואנוס איירס, בפיצוץ הנורא לפני 25 שנים.

בחודש שעבר קיימנו טקס זיכרון לארבעת החללים בפיגוע המחריד בבניין שגרירות ישראל. איראן היא זו שמשכה אז בחוטי הטרור והיא ממשיכה לעשות זאת היום – בהיקף הרבה יותר רחב. היו בעבר מדינות שהעלימו עין מפעילות הטרור על אדמתן, ואני יכול לציין שזה משתנה. ולראיה, נשיא ארגנטינה, מאקרי, נתן ביטוי לכך בטקס הזה גם בדברים שהוא אמר לי אישית. מדינות רבות הפנימו שהמגיפה הזאת לא תפסח עליהן ושצריך להתייצב שכם אל שכם מול כוחות הטרור שהיום מובילים בעולם את המאבק שלהם בחברות החופשיות, בתרבות, תחת הדגל של האיסלאם הקיצוני על שני פלגיו – זה המונהג על ידי איראן וזה המונהג על ידי דאע"ש.

מדינת ישראל הייתה ותהיה ראש חץ במאבק העולמי בטרור. מחוללי הטרור לא ירתיעו אותנו, ומבצעיו לא יִינָקוּ. במקביל, נמשיך להרחיב את יחסי החוץ שלנו. בשנים האחרונות, אתם בוודאי יודעים, ישראל נהנית מפריחה מדינית עצומה, חסרת תקדים. אנחנו נחשבים ככוח עולמי עולה, ואני רוצה לשבח אתכם, נשות ואנשי משרד החוץ, על התרומה הגדולה שלכם, הבולטת, לשגשוג הדיפלומטי. אתם עושים עבודה מקצועית חשובה, יומיומית, לביצור מעמדנו הבינלאומי ולהרחבת השפעתה של ישראל בעולם וקשרינו הבינלאומיים. המעמד הזה נרכש על ידי גורמים שונים. בראש ובראשונה על ידי העוצמה הכלכלית-טכנולוגית שלנו שמדהימה את העולם, ועל ידי היכולת המודיעינית-צבאית שלנו שמשרתת מדינות רבות לשמור על ביטחונן ושני הדברים גם יחד חוברים ליכולת שלנו לייצר קשרים בהיקפים שהיום כמעט חובקים את כל מדינות העולם. נשארו מעט מאוד מדינות שאין לנו קשרים רשמיים איתן, וגם בין אלה שנותרו יש לנו קשרים שהולכים ומתרחבים, כמובן גם עם המעצמות הגדולות ביותר בתבל. אבל הכוח הזה מושתת על העמדה המוסרית שלנו. אני לא מתכוון לכך שאנחנו רק מוסריים בעיני אחרים, כלומר אנחנו נתפסים כמדינה דמוקרטית ולעתים מושמצים, כמובן, כלא דמוקרטיים וכלא שומרי זכויות אדם. אני מתכוון קודם כל לעמדה המוסרית הפנימית שלנו, ליכולת שלנו להאמין בצדקתנו ולהיאבק על צדקתנו נגד אלה שמגדפים אותנו.

אחרון הנופלים פה, השגריר ארגוב, ייצג עבורי תמיד דוגמה ומופת לדיפלומט שנאבק על הצדק ועל האמת שלנו, ולא מרכין ראש. אני נכנסתי לתפקיד הדיפלומטי הראשון שלי בזמן מלחמת לבנון הראשונה, לאחר ששלמה ארגוב נקטל באכזריות כל כך גדולה ואני הרגשתי חובה להמשיך להחזיק את הלפיד הזה. הוא לא נפל וכולנו חייבים להחזיק אותו מול אלה שמקטרגים ומשמיצים את מדינתנו ואת חיילינו.

יקירינו, נופלי שירות החוץ הם אינם איתנו, אבל הם בהחלט חלק מהעשייה הדיפלומטית העולמית שלנו ופועלם נושא פירות גם בהיעדרם. שאיפתם לראות את ישראל צועדת קדימה ועולה מעלה-מעלה מתגשמת ומתמלאת. אני יודע שעבורכם, בני המשפחות, כאב האובדן הוא אינסופי וצריך לחיות עם זה עד יומכם האחרון. והפצע בנשמה נותר כשהיה. כולנו משתתפים עמכם במשא היגון. משפחת משרד החוץ לדורותיה מאמצת אתכם אל לבה והעם כולו מושיט לכם יד מנחמת. נזכור את הנופלים ונמלא אחר מבוקשם – להבטיח את עתידה, ביטחונה, שלומה ושגשוגה של מדינתנו האהובה.

יהי זכרם ברוך" .

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS