ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס אזכרה ממלכתי לנשיאים וראשי ממשלות שהלכו לעולמם. רה"מ נתניהו: "כיום אנו מתברכים ביחסי גומלין עם למעלה מ-160 מדינות והמספר הזה הולך וגדל. בשבוע הבא מדינה נוספת תודיע על כינון יחסים עם מדינת ישראל"

ראש הממשלה בנימין נתניהו
ראש הממשלה בנימין נתניהו

 

ראש הממשלה בנימין נתניהו השתתף הערב בטקס אזכרה ממלכתי לנשיאים וראשי ממשלות שהלכו לעולמם.

השנה פרס נשיא המדינה הוקדש להנצחת הנשיא יצחק נבון ז"ל ופרס ראש הממשלה הוקדש להנצחת ראש הממשלה משה שרת ז"ל. הענקת הפרסים באירוע הם מטעם המועצה להנצחה במשרד ראש הממשלה.

דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אנחנו מעלים היום את זכרם של ראש הממשלה השני משה שרת והנשיא החמישי יצחק נבון. אבל אנחנו חייבים קודם לכן להשתתף באמירתו של נשיא המדינה המזכירה לכולנו את יקירנו, שמעון פרס זכרונו לברכה, שעדיין קשה לכם, בוודאי כמו שקשה לי, להסתגל להליכתו מאיתנו. משום שהחיוניות של שמעון, והעשייה של שמעון, והפעילות של שמעון, כל כך מאירה את חיינו במשך שנים כה ארוכות, שאני חושב, אדוני הנשיא, שכשנבוא לטקס שמנציח את שמעון פרס אנחנו נידרש להרבה זמן.

בכל אופן, בין שני האנשים שאנחנו מעלים את זכרם היום יש קשרים מענייינים. אף על פי שהיו אנשים שונים, היו הרבה דברים שמחברים.

קודם כל שניהם התגאו, ובצדק, בשורשיהם: נבון כנצר ליהדות ספרד, שרת כבן למשפחה ביל"ויית. שניהם גם היו אנשי הדר, תרשו לבן של תנועת ז'בוטינסקי להשתמש במונח הזה, לגבי שני אנשי תנועת העבודה. אלה היו שני אנשי הדר, הם התבלטו לא רק בגינונים אלא גם בשפה הַצֶחָה שלהם. גם בעברית – וגם בערבית. אבל היום אני מבקש לעמוד על שלושה דברים נוספים, מרכזיים, המחברים בין משה שרת ליצחק נבון. שניהם שיקפו מחויבות עמוקה לעצמאות ישראל, שניהם הותירו אחריהם מורשת חשובה שהיא חלק מסיפור התקומה, העצמאות הזאת. לשניהם היו רגעי שיא שביטאו מורשת זו.

ראשית, המחויבות לעצמאות ישראל: משה שרת התחנך מילדותו על ערכי ההגשמה הציונית. הוא היה בן המחזור הראשון של גימנסיה 'הרצליה', לימים אמי למדה שם, אז אני יודע כמה למוסד הזה הייתה השפעה עצומה על בוגריו. הוא פעל עם חבריו להקל על מצבם של אנשי היישוב במלחמת העולם הראשונה, ובתקופת השלטון הבריטי, עיקר עיסוקו היה במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית.

שרת שאף לקדם את הקמת 'הבית הלאומי', שהובטח לנו לפני 100 שנים בהצהרת בלפור. הוא מילא תפקיד מרכזי במשא-ומתן עם הבריטים על הגדלת מכסות העלייה לארץ, אבל בד בבד הוא תרם להתעצמות היישוב בתוך הארץ – בהתיישבות ובהגנה. הייתה לו תרומה בולטת להקמת יישובי 'חומה ומגדל', למפעל הנוֹטרוּת ולמשטרת היישובים העבריים.

שרת תמיד נִמְנָה עם הכוחות המתונים ביישוב, שביקשו בכל דרך למצות כל סיכוי להסדר עם שכנינו הערבים. אבל הוא גם הסתכל סביבו. בפרעות תרפ"ט, ובייחוד ה'מאורעות' שפרצו ב-1936, פרצו בכל הארץ ונמשכו כמה שנים, העמידו גם אותו בפני שורש הסכסוך - הסירוב העקבי של שכנינו להכיר בזכות קיומה של מדינה יהודית בארץ-ישראל, בזמנו זה היה להכיר אפילו בנוכחות יהודית בארץ ישראל. הדבר הזה כמובן לא ביטל את המאמצים שהוא ובני דורו עשו להקמת אותה מדינה. לאחר מלחמת העולם השנייה, שרת ייצג אותנו בוועדת החקירה, בעצם היו כמה ועדות חקירה שונות של האו"ם בעניין עתיד הארץ.

הוא פעל נמרצות כדי שתתקבל תכנית 'החלוקה' בכ"ט בנובמבר 1947, ולזירוז ההכרעה על הקמת המדינה. הנה מה שהוא אמר: "עם שאיבד במשך שש שנים שישה מיליונים – לא יורתע בַּנִיסָיוֹן להשריש את עצמו בַּנקודה היחידה על פני האדמה שהוא מאמין שהיא שייכת לו". דברים כדורבנות.

יצחק נבון, שגדל בירושלים של ימי המנדט, ראה גם הוא בעצמאות ישראל את מצפן חייו. ערב מלחמת השחרור, נבון התמנה לראש המחלקה הערבית ב'הגנה' – באזור ירושלים. המחלקה הזאת הביאה מודיעין חשוב שסייע למאמץ המלחמתי. הכרזת המדינה תפסה אותו בעיצומם של הקרבות הקשים בירושלים, ונפילת הרובע היהודי הייתה פצע פעור, כך הוא תיאר אותו, פצע פעור שיתרפא רק כעבור 19 שנים במלחמת ששת הימים. עד אחרית ימיו הוא התפעל מ"הפלא", כך הוא אמר, של הקמת מדינת ישראל, גם אנחנו אם נחשוב על כך. עצמאות אינה מעשה חד-פעמי, היא תהליך מתמשך, שמחייב להבטיח את חוסננו כלפי פנים וכלפי חוץ ויצחק נבון האמין בזה בכל כוחו.

מעבר למחויבות לעצמאות ישראל, כל אחד מהם – שרת ונבון – הותיר מורשת לאומית שממשיכה להשפיע על סיפור התקומה. שרת, כשר החוץ וכראש הממשלה, יש אפשרות למזג בין שני התפקידים כפי שאתם יודעים, פילס נתיבים לדיפלומטיה הישראלית בְּאֶרֶץ לא זרועה. הוא נִיצַח על המגעים להכרת מדינות העולם בישראל. משרד החוץ בהנהגתו טווה קשרים עם עשרות מדינות, ועם הפזורה היהודית. שני אלה היו בסיס חשוב להמשך. כיום אנו מתברכים ביחסי גומלין עם למעלה מ-160 מדינות והמספר הזה הולך וגדל. בשבוע הבא מדינה נוספת תודיע על כינון יחסים עם מדינת ישראל. בשנה האחרונה ביקרתי בחמש יבשות, לא כולל את דרום אמריקה, כולל במעצמות המובילות בעולם – ארה"ב, רוסיה, סין – וכמובן בארצות נוספות: בריטניה, אוסטרליה, מדינות אפריקה, מדינות מוסלמיות, אזרבייג'ן, קזחסטן.

בשבוע שעבר, אדוני הנשיא, כשאני הייתי בסין – אתה היית בווייטנאם, ועוד לפני כן היית בהודו. הודו וסין, וייטנאם, וראש ממשלת הודו יגיע הנה בקרוב לביקור חשוב מאוד, ביקור ראשון, ביקור חשוב אפילו הייתי אומר היסטורי. כל אלה מסמלים שינוי דרמטי במעמדנו הבינלאומי, לרבות עם עמי אסיה. אבל צריך לזכור ששרת, יחד עם בן-גוריון, הוא שהניח את היסודות למגעינו עם ארצות אסיה. לפני שנים רבות קראתי את ספרו 'מִשוּט באסיה', על משקל משלות בארץ, ספר מרתק שלא נס ליחו.

הוא כותב שם בין היתר על סינגפור, שגם בה ביקרתי לפני שבועות אחדים ושראש ממשלתה ביקר כאן לראשונה לפני שנה. מאז ימי שרת ועד היום – מרכיב ההדדיות ביחסינו הבינלאומיים הולך ומתחזק. כמעט מדי יום מגיעים לישראל חברי משלחות מחו"ל, לפעמים זה פעמיים ביום, ובפיהם מסר אחד: אנחנו מבקשים את קרבתה של ישראל, אני רוצה שתדעו מה הם אומרים: אנחנו מבקשים את קרבתה של ישראל כי יש לכם עוצמה – עוצמה כלכלית-טכנולוגית, עוצמה מודיעינית וצבאית. אנחנו גם מסבירים להם שיש לנו גם עוצמה מוסרית. אבל הם באים ומחפשים את שני הדברים הללו. אנחנו מטפחים בשיטתיות את שתי העוצמות הללו תוך כדי מאבק הסברתי בעולם כדי להסביר את צדקת דרכנו.

באמצעות טיפוח כלכלה חופשית ויזמות אנחנו מפתחים את ישראל כמעצמה טכנולוגית עולמית. על ידי בנייה בלתי פוסקת של כוחו של צה"ל וזרועות הביטחון, כוחם של צה"ל וזרועות הביטחון אנחנו הופכים את ישראל לגורם משמעותי לא רק במזרח התיכון אלא גם, להשקפתם של משקיפים בינלאומיים חשובים שמדרגים אותנו בין עשר המדינות החזקות בעולם מבחינה ביטחונית. אפשר להתווכח על הדירוג, אבל אין ספק שישראל מבחינת יכולתה הטכנולוגית ויכולתה הביטחונית היא חזקה הרבה הרבה מעבר למספרנו ומשקלנו היחסי. טיפוח העוצמות הללו מביא גם עוצמה מדינית ומעמד בינלאומי חסר-תקדים למדינת ישראל. זה כמובן שונה מאוד ממצבנו הדיפלומטי בשנות ה-50, כשהמדינה עדיין הייתה צעירה ושברירית. אבל אנחנו חבים תודה למאמצים בראשית הדרך של מנהיגים דוגמת שרת.

שרת הקים את שירות החוץ של מדינת ישראל. הוא כיהן כראש ממשלה פחות משנתיים. לא היה לו קל, בלשון המעטה, להיכנס לנעליו של דוד בן-גוריון. היו ביניהם מחלוקות ועימותים. אבל שרת דבק בַּרָצוֹן לחזק את מעמדה הבינלאומי של ישראל – תוך הושטת יד לשלום אל שכנינו והקפדה על עקרונות מוסריים. כך הוא ייזכר. יצחק נבון גם הוא הותיר מורשת מרשימה. קודם כל הוא הותיר מורשת תרבותית: הלָדינו, שירי הַרוֹמָנְסֵרוֹ, המחזה הנפלא 'בוסתן ספרדי', תולדות יהדות ספרד וכבר סיפרתי שנבון הכיר היטב את מחקריו של אבי, פרופסור בנציון נתניהו ז"ל ושוחחנו על מחקרים אלו לא פעם.

אני זוכר את נבון בשנים האחרונות לחייו בחידוני התנ"ך - חד, צלול, מלא הומור. על פי בקשתו יזמתי את חידון התנ"ך למבוגרים, שמתקיים כל שנה בחג החנוכה. מלבד זאת הייתה לנבון מורשת ברוכה של תרומה למדינה בתפקידים הציבוריים המגוונים שהוא מילא וכמובן, גולת הכותרת הייתה כהונתו כנשיא. הוא היה נשיא עממי שחתר להגשים יעד כפול: מצד אחד, לחזק את המכנה המשותף בין כלל האוכלוסיות והעדות בישראל, מצד שני לאפשר ביטוי ייחודי לכל שבט ולכל עדה ואדוני הנשיא, כפי שאמרת, אין סתירה - יש הלימה. הוא נטע גאווה בתושבי השכונות וערי הפיתוח, והוא עודד את רוחם של תושבי הצפון כשנורו קטיושות מלבנון. נבון האמין שאותה רוח של פתיחות וכבוד הדדי בתוכנו – היא אחד מהמפתחות החשובים לשלום עם שכנינו.

המורשת של שני האישים הללו, שרת ונבון, השתרעה כל אחת על פני עשרות שנים, אבל אני חושב שאפשר לזהות רגעי שיא בפועלם. רגע מיוחד שכל אחד מהם התרפק עליו, אירוע שהגשים מאוויים אישיים ולאומיים. אני מאמין שבשביל משה שרת, רגע זה היה נאום הבכורה שלו במליאת עצרת האו"ם במאי 1949, ולמחרת –טקס הנפת דגל ישראל לפני בניין העצרת.

ישראל הצטרפה לשורות האו"ם, ושרת נאם בלהט על סמל המגן-דוד שמבטא את הקוממיות הלאומית שלנו. 31 שנים לאחר מכן, ב-1980, הגיע רגע מיוחד של הנשיא נבון, הוא מתייחס אל כך בספרו בהרחבה – ביקורו במצרים לאחר חתימת הסכם השלום. הוא התקבל שם באהדה גלויה, פגש בנציגי העם ונציגי השלטון, נאם ברוח הפתיחות והסובלנות שדגל בה בפני הפרלמנט המצרי, והצליח למוטט - למוסס לפחות, למוטט זו אמירה מרחיקת לכת כי המשקעים הם כה גדולים וההתססה וההטפה נגדנו כל כך מתמשכת - אבל באותו רגע, הוא הצליח למוסס חומות של ניכור וחשדנות.

אני חושב שהביקור הזה הותיר בו חותם בל-יימחה. עד היום הוא נוסך בנו תקווה, כיצד המזרח התיכון יכול להיראות בלי כוחות הקנאות שהופכים אותו למרחב שותת-דם. בשנים אלו ובימים אלו ממש אנו מהדקים את הקשרים שלנו עם הגורמים המתונים באזור – לא רק כדי להדוף את גורמי האסלאם הקיצוני, איראן ודאעש, אלא גם כדי לפתוח נתיבים לשלום. משה שרת ויצחק נבון הכשירו נתיבים משעבוד לריבונות, תרמו נדבכי-יסוד לבניין עצמאותנו והשאירו מורשת עשירה ליחסי החוץ וליחסי הפנים שלנו.

מעשיהם יהיו חקוקים לנצח בתולדות ישראל המתחדשת.

יהי זכרם ברוך.

 

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS