ענף התיירות הוא מנוע הצמיחה העיקרי של מאות מדינות ברחבי העולם. מדינה שמבינה את הפוטנציאל של התיירות יכולה להגדיל משמעותית את ההכנסות, לחשוף את עצמה ולשפר את מעמדה הבינלאומי. יחד עם זאת, החשיפה לתיירות היא גם עניין תרבותי. יש מדינות שבכלל לא פתוחות לתיירות ובהן אפילו טיול קצר יכול להפוך לסיוט מתמשך.
הדוגמא הכי טובה למקום שאינו נגיש לתיירים היא רוסיה. המדינה בעלת השטח הגדול בעולם היא גם ככל הנראה שזו שהכי פחות כדאי לטייל בה לבד. תושבי "הדב הרוסי" לא כל כך מתחברים לקונספט הזה של התיירות, וגם נציגי הממשל לא בדיוק מעודדים אותו. המצב הזה היה קיים מאז ומעולם, אך מתום המלחמה הקרה הייתה ציפייה לשינוי מסוים. השינוי כאמור לא התרחש והיום הדרך היחידה לטייל שם היא באמצעות טיול מאורגן לרוסיה ולסביבה.
מה קורה במזרח ובדרום אמריקה?
יבשת אסיה משופעת במדינות קטנות וגדולות, וההבדלים ביניהן באים לידי ביטוי לעיתים קרובות בפתיחות כלפי תיירים. תאילנד למשל היא מדינה קלאסית לטיול ואפשר להסתדר בה גם בלי לדעת מילה באנגלית, בעוד וייאטנם נחשבת למאתגרת יותר ולא רק בגלל תנאי השטח. גם מינאמר עלולה להציב קשיים לתיירים מן השורה ובדרך כלל נהוג להגיע אליה רק כחלק מטיול ארוך יותר ולזמן קצר בלבד.
כמו כן, אי אפשר לציין מקומות לא נגישים ביבשת אסיה בלי להזכיר את יפן. למרות שיש מיליוני תיירים שמבקרים ביפן מדי שנה, רובם חוזרים עם חוויה יחסית טראומטית. הסיבה העיקרית לכך היא שהיפנים לא מדברים אנגלית. קשה מאוד לתקשר עם היפנים ופערי התרבויות בין תושבי המדינה לבין תיירים ממדינות מערביות צפים על פני השטח במהירות.
כך תתגברו על הבעיה
בדרום אמריקה המצב קצת שונה. יש ביבשת המון מדינות שמנסות להתחבב על תיירים, אבל תשתיות ישנות והיעדר משאבים מקשים על כך. בניקרגואה למשל קיימים בתי הארחה, המחירים נוחים ואפשר לבלות בחופשה עם חברים או בני זוג, אבל היא פחות נגישה לתיירים בהשוואה לארגנטינה או ברזיל.
אם בכל זאת החלטתם להגיע למדינה שנחשבת לא נגישה לתיירים, תוכלו לפתור את הבעיה כאמור באמצעות טיול מאורגן. אופציה אחרת היא ליצור קשר עם נציגים מקומיים ולהגיע מלכתחילה עם אנשים שמכירים את המקום. כך אפשר לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: גם לארגן טיול מקורי ומאתגר, וגם לראות מקומות שאף תייר אחר לא מכיר. עם זאת, כדאי תמיד להתאים את אופי הטיול לצרכים שלכם.
