פרשנות שטח | יום ראשון, 4 באוקטובר 2026
שבוע של שיאים שליליים
המספרים מהשבוע האחרון מראים מטבע שמאבד אחיזה. ב-28 בספטמבר דיווח אל-ג'זירה הערבי ש"הדולר האמריקני נסחר בשוק המקביל ב-253,500 תומאן", כלומר יותר מ-2.5 מיליון ריאל. היורו נסחר באותו יום ב-287,300 תומאן והליש"ט ב-335,300 תומאן. למחרת כתב אתר הכלכלה של אלערבייה שהמטבע "צולל לשפל חדש" ושהדולר כבר עבר את רף 2.5 מיליון הריאל. אתמול ושלשום נשבר הרף הזה שוב ושוב, וביום ראשון בבוקר דיווחו כלי תקשורת בפרסית שפועלים מחוץ לאיראן שהדולר עבר 2.7 מיליון ריאל.
לפני שנה בדיוק עמד השער על כ-1.1 מיליון ריאל לדולר. בתחילת 2026 הוא עמד על כ-1.5 מיליון. ב-2 בספטמבר נקבע שיא של 2.2 מיליון, ובתוך פחות מחודש נוסף עוד חצי מיליון ריאל. לשם השוואה, ב-2018 קיבלו בשוק החופשי כ-35 אלף ריאל לדולר. בתוך שמונה שנים איבד הריאל כמעט את כל ערכו.
השער הרשמי של הבנק המרכזי עדיין עומד על כ-1.5 מיליון ריאל לדולר, כמעט מחצית מהשער בשוק החופשי. הפער הזה הוא אחת הבעיות המוכרות ביותר בכלכלה האיראנית. מי שמקורב לשלטון ונהנה מ"דולר מסובסד" מרוויח מכל ירידה של הריאל, ומי שקונה מצרכים בשוק משלם את המחיר המלא. ברחובות טהרן, כמו לאורך כל המשבר, השער שקובע הוא השער שמתפרסם באתרי המעקב הבלתי רשמיים, ולא זה של הבנק המרכזי.
המצור: לראשונה מאז 1979 אין נפט במכליות
הסיבה העיקרית לקריסה היא המצור הימי האמריקני שהוטל מחדש באמצע יולי. לפי נתוני מעקב ספנות שפורסמו בעיתונות הכלכלית הבינלאומית, בחודש שעבר לא הועמסה מכלית נפט איראנית אחת. זו הפעם הראשונה שזה קורה מאז המהפכה האסלאמית ב-1979. לפני המלחמה העמיסה איראן כ-2 מיליון חביות ביום. באוגוסט ירד ההיקף לכ-220 עד 255 אלף חביות ביום, ועכשיו הוא הגיע כמעט לאפס.
כשהמצור התחיל היו בים, במכליות, כ-90 מיליון חביות נפט איראני, רובן בדרך לסין. לפי ההערכות המלאי הזה ייגמר באמצע אוקטובר, כלומר בעוד ימים ספורים. אחר כך יכולה טהרן לקוות רק לתשלומים על משלוחים קודמים, שעשויים להגיע עד דצמבר. בתחילת ספטמבר אמר שר האוצר האמריקני, סקוט בסנט, שנשארו לאיראן רק כ-30 מיליון חביות זמינות למכירה לסין.
המשמעות לתקציב חמורה. מכירות הנפט מממנות בדרך כלל כשליש מתקציב המדינה. הן גם מקור מימון מרכזי למשמרות המהפכה ולרשת השלוחים האזורית של טהרן. בלי ההכנסות האלה נשאר המשטר עם שתי אפשרויות: להדפיס כסף, ולהגביר בכך עוד את האינפלציה, או לקצץ, ולהסתכן בהתפרצות חברתית.
פזשכיאן: "אנחנו לא מצליחים להוציא אפילו את הכסף שלנו"
הודאה בולטת במיוחד הגיעה מהנשיא מסעוד פזשכיאן. בראיון לרשת אמריקנית לפני נאומו בעצרת הכללית של האו"ם אמר שאיראן לא מצליחה להוציא את הכסף שלה ממדינה שסיפקה לה סחורות. הדברים כוונו בבירור לסין, הלקוחה העיקרית של הנפט האיראני. בנקים סיניים חוששים מהסנקציות המשניות של וושינגטון ומעכבים העברות לטהרן. כך יוצא שגם החביות שכבר נמכרו לא הופכות לדולרים בקופת הבנק המרכזי.
הנשיא כבר דיבר על המצוקה בגלוי. בסוף אוגוסט אמר ש"אנחנו מבינים שיש עכשיו הרבה בעיות בחברה", והודה שאין מספיק כסף לייבוא דלק ומוצרי יסוד. גם יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף, שמזוהה עם הזרם השמרני, הזהיר שמדינה לא יכולה לשרוד אם אזרחיה "רעבים", גם כשיש לה כוח צבאי. ביום ראשון הודתה גם דוברת הממשלה, פאטמה מוהג'ראני, שהממשלה "מכירה בכך שמשפחות מתמודדות עם קשיים כלכליים" ו"פועלת כדי להקל על הלחץ על חיי האנשים".
הדבר החריג הוא הנימה. במשך שנים האשים המשטר בכל קפיצה של הדולר "מלחמה פסיכולוגית של האויב" ו"ספסרים". עכשיו גם הבכירים כבר לא מכחישים שהכלכלה קורסת. הם רק מתווכחים מי אשם.
אינפלציה של 90% וסלסלת מזון שהוכפלה
לפי נתונים רשמיים איראניים שצוטטו בכלי תקשורת בערבית, האינפלציה החודשית בין 23 באוגוסט ל-22 בספטמבר הייתה 3.9%. האינפלציה השנתית, נקודה לנקודה, נאמדת ב-83.8% עד כמעט 90%, תלוי במקור. מחירי המזון והמשקאות עלו באוגוסט ב-127.5% בהשוואה לשנה הקודמת. משפחה איראנית ממוצעת משלמת היום על סל קניות בסיסי יותר מכפול ממה ששילמה לפני שנה, בזמן שהשכר כמעט לא זז.
לפי התחזיות התוצר יתכווץ השנה ב-5.4%, ויש הערכות שמדברות על התכווצות של יותר מ-10% מאז המלחמה. הסחר החיצוני ירד בעד 35%. היצוא והיבוא שאינם נפט ירדו בכ-25% עד 30% בחמשת החודשים הראשונים של השנה האיראנית. באזור התעשייה של אספהאן מספרים בעלי סדנאות שהעסקים ירדו בכ-30% לעומת השנה שעברה, ושכוח הקנייה של הלקוחות "צנח בחדות".
במשבר הדלק המצב מסוכן במיוחד. איראן מייצרת כ-115 מיליון ליטר בנזין ביום וצורכת כ-129 מיליון. את הגירעון היומי של כ-14 מיליון ליטר השלימו עד עכשיו בייבוא, והמצור חסם אותו. מחירי הבנזין הם נושא נפיץ במיוחד באיראן. ההחלטה להעלות אותם בנובמבר 2019 הציתה את גל המחאה הקטלני ביותר בתולדות הרפובליקה האסלאמית עד אז.
בורחים לכל מה שאינו ריאל
בינתיים איראנים מנסים להיפטר מהריאל בכל דרך. לפי דיווחים מהשטח בתקשורת בפרסית, הבורסה בטהרן שוברת שיאים. זה לא קורה בגלל הצמיחה. המשקיעים פשוט מעדיפים להחזיק מניה, כל מניה, ולא מזומן שמאבד ערך. מחירי הזהב והדולר שוברים שיאים, ובתערוכת הרכב בטהרן היו קונים רבים שמנסים להפוך חסכונות למכונית לפני שהם נשחקים. נגד הרובל הרוסי, המטבע של בעלת הברית הקרובה, איבד הריאל 29% מתחילת השנה.
אבל רק מעמד הביניים העליון יכול להגן על עצמו כך. המשפחות שבמרכז ובתחתית מספרות על קיצוצים בהוצאות על מזון, דיור ותרופות, ועל חסכונות שנגמרים. אלה בדיוק השכבות שיצאו לרחובות בגלי המחאה של 2017, 2019 ו-2022.
הזירה הפוליטית: מו"מ, העשרה ומאבק פנימי
הלחץ הכלכלי משפיע ישירות על הוויכוח הפנימי סביב המשא ומתן עם וושינגטון. לפי אל-ג'זירה, הדיונים בין טהרן לוושינגטון עוסקים בפתיחה מחדש של מצר הורמוז ובהסרת המצור והסנקציות על הנפט. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ דחה הצעת הסלמה-לאחור איראנית, אבל העריך שהשיחות יימשכו. בשוק החופשי בטהרן כל ידיעה על התקדמות או קיפאון במגעים משפיעה מיד על השער.
בפרלמנט הקולות הנצים חזקים. חבר הפרלמנט עלירזא סלימי הזכיר שהמג'לס חוקק חוק בעניין העשרת אורניום ל-60%, וש"איראן לא תוותר על ההעשרה". סגן יו"ר הפרלמנט חמידרזא חאג'י-באבאי אמר שאפשר לנהל מו"מ מוצלח עם ארה"ב רק "מעמדת כוח". חבר הפרלמנט עלי ח'זריאן תקף את המשלחת שנסעה לניו יורק וטען שהביקור הציג את איראן כ"חלשה, מפולגת ולהוטה לנהל מו"מ". במקביל אישר דובר משרד החוץ, אסמאעיל בקאאי, שטהרן שוקלת הצעה רוסית לקבל לחזקתה את האורניום המועשר ל-60%, אבל "ההחלטה הסופית תתקבל לפי האינטרס הלאומי". דובר הצבא, מוחמד אכרמי-ניא, הודיע שאיראן פועלת להאריך את טווח הטילים שלה, אחרי שהסיקה במלחמה ששדרוג "נדרש".
במילים אחרות, הממשלה האזרחית מסמנת נכונות לגמישות, ומוקדי הכוח השמרניים בפרלמנט ובמערכת הביטחון מנסים לסגור את המרחב הזה. כל צד משתמש בשער הדולר כראיה: הממשלה טוענת שבלי הסכם הכלכלה תקרוס, והנצים טוענים שהתקפלות רק תעודד את וושינגטון להחמיר את הלחץ.
הבידוד מתהדק
במקביל למצור הימי, טהרן מאבדת עוד ועוד צינורות פיננסיים. באמצע ספטמבר ביטלה טורקיה את רישיון הפעילות של בנק מלת האיראני. איחוד האמירויות, אחד מצינורות הסחר וההעברות החשובים של איראן, הקפיא עסקאות והשעה טיסות של חברות תעופה איראניות. שלושה שדות תעופה בעיראק השעו טיסות איראניות אחרי סנקציות של משרד האוצר האמריקני, וקולומביה ניתקה את יחסיה עם טהרן. סקוט בסנט כינה את הצעדים "הבידוד הכלכלי המתואם ביותר בהיסטוריה העולמית".
ההשפעה המצטברת ניכרת בשוק המטבע. כל מסלול שנסגר, בין אם סניף בנק באיסטנבול, חשבון בדובאי או קו טיסה לבגדאד, מקטין את היצע הדולרים בטהרן ומעלה את מחירם.
פרשנות: שעון חול שמתרוקן
המשטר האיראני שרד בעבר סנקציות קשות, מחאות עממיות ומלחמה. הפעם הבעיה שונה. לאורך כל המשברים הקודמים הנפט המשיך לזרום, גם אם בהנחה ודרך צי של מכליות "צללים". עכשיו, לראשונה מאז 1979, הברז נסגר כמעט לגמרי, והמלאי שבים נגמר בעוד ימים.
לטהרן יש כמה מנופים: איומים על מצר הורמוז, הפעלת שלוחים אזוריים והצעות ביניים בתיק הגרעין. אבל אף אחד מהם לא ימלא את הקופה מחר בבוקר. ההחלטה שעומדת בפני המשטר כבר אינה תיאורטית: להתגמש מול וושינגטון כדי להציל את הכלכלה, או להתבצר ולהמר על כך שהציבור יספוג עוד שנה של אינפלציה של 90%. הניסיון של העשור האחרון מראה שהציבור האיראני סובלני, אבל הסבלנות שלו מוגבלת. כשמחיר הלחם, הבנזין והתרופות עולה מהר יותר מהשכר, הרחוב חוזר להיות גורם בהחלטה.
השבועות הקרובים יהיו מכריעים. אם המכליות האחרונות יפרקו בלי שיגיעו תשלומים חדשים, והמגעים עם וושינגטון יישארו תקועים, רף 3 מיליון הריאל לדולר עשוי להישבר כבר באוקטובר. בטהרן כבר אומרים שזה לא משבר מטבע, אלא משבר של המדינה כולה.
