התנועה של הספר הנפלא הזה היא כל הזמן קדימה ("הביטי קדימה / ולא אל העץ הכרות / פן תהיי / נציב מלח") – להיות בתנועה, לנוע ולהתנועע, לא עוד להביט אל הכרות, אלא על הצומח, לא להפוך לנציב מלח כאשתו של לוט שהביטה לאחור; אלא לדבוק במסע, גם במחיר קריעת המסכה וגילוי האמת ("טקס / קריעת המסכה / שלנו / ושלך / אולי זה יעזור / ותעזוב סוף סוף / תלך לדרכך"). אולי אז ניתן יהיה לחוש את התגשמותו של הנדר להיות חופשי, לא לרצות איש, בשקט של כמעט חצות. יקיר בן-משה
נדר
בַּחֲתִירָה
בְּגַב
אוֹ בֶּטֶן
אַל תַּרְפִּי
גַּם אִם לַמַּיִם
רֵיחַ שֶׁתֶן
כִּי הִנֵּה הַשֵּׁפֶל חָלַף
וְתוֹר הַגֵּאוּת יַגִּיעַ
מִפְרָשׂ יִצְמַח
מֵעֲלִיָּה וְחֶדֶר,
בְּשִׁיּוּט —
לִבֵּךְ יִלְחַשׁ אָז נֶדֶר:
כְּלוּם —
לֹא לִרְצוֹת
אִישׁ —
לֹא לְרַצּוֹת
וְכָל הַיָּם שׁוֹמְעִים
בַּשֶּׁקֶט
שֶׁל כִּמְעַט חֲצוֹת
וכל הים שומעים, ספרה הרביעי של חגית, חותם את הטטראלוגיה של יצירתה עד כה. קדמו לו ילדת הזכוכית (הוצאת פרדס, 2013), במקום לבלוע מים (הוצאת פרדס, 2015), ו- ולא היה בה מום (הוצאת פרדס, 2015).
חגית ורדי גדלה בקיבוץ אלונים שבעמק יזרעאל ומזה 24 שנים חיה בארצות הברית, במדיסון, וויסקונסין. היא החלה לכתוב לפני כארבע שנים כאשר התבקשה, במסגרת סדנת תנועה, לכתוב "אסוציאציות חופשיות שאיש לא יקרא", ומאז הכתיבה היא חלק חשוב בחייה.
ספרה השני "במקום לבלוע מים" וספרה השלישי "ולא היה בה מום", שיצאו במקביל, נוגעים בצדדים שונים של חייה. "ולא היה בה מום", הפואמה לקריינית ולמקהלה מדברת, נכתבה כיומן בתקופה בה עברה טיפול בשיטת Internal Family System . בשיטה טיפולית זאת נפגש המטופל עם חלקים מתוכו אשר עוצבו בתקופות שונות בחייו ומשפיעים על אישיותו והתנהגותו בהווה. הפואמה פותחת צוהר לתהליך שעברה המחברת לאחר פגישתה עם חלקים שלא הייתה מודעת להם קודם, ואשר הכריחו אותה לעסוק בצדדים אפלים של עברה. בכתיבה כנה ואותנטית חושפת חגית את הרגשות המציפים אותה במהלך עיבוד חוויות העבר.
בעבר נתנה ביטוי לרגשותיה דרך הנגינה בחליל כסולנית, בהרכבים קאמריים ובתזמורת הקאמרית הקיבוצית. כיום חגית היא מורה בשיטת פלדנקרייז במסגרת התכנית לרפואה אינטגרטיבית באוניברסיטת וויסקונסין במדיסון. החיבור לגוף, שהחל עם לימודי שיטת פלדנקרייז הוביל אותה להשתתף בסדנת התנועה, אשר בעקבותיה החלה לבטא במילים דברים שעד אז נגעה בהם באמצעות הנגינה בחליל.
חגית נשואה לאורי ורדי, פרופסור לצ'לו באוניברסיטת וויסקונסין-מדיסון, ולהם בן ושתי בנות.
