גבר מבאר שבע שהתגרש לאחרונה מאשתו חויב בנשיאת תשלומים בסך של 210,000 ש"ח לטובת האישה. הבעל טען כי הסכום לא הגיוני ולאחר מספר ערכאות והגשת ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מצד עורכי דינו של הגבר, הוחלט להפחית את הסכום ל-27 אלף שקלים בלבד.
מיכּה, ילדה ישראלית בת שבע, נחטפה בחודש יולי אשתקד על ידי אמה לצרפת. לאחרונה החליט בית משפט לענייני משפחה בצרפת כי על האם להחזיר את הילדה החטופה לישראל, אך האם לא מקיימת את פסק הדין והרשויות הצרפתיות והישראליות לא עוזרות לאב להחזיר את ביתו.
פסק דין אמיץ ניתן בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד לאחר שכבוד השופטת ענת אלפסי, נדרשה להכריע בסוגיית מזונות הילדים והחליטה לפטור אב לארבעה מתשלומי המזונות.
סוגיית נישואיהם של בני זוג תושבי אשדוד אשר נישאו לפני כעשר שנים, בנישואין אזרחיים בהודו (היא יהודיה, הוא מוסלמי-הודי), נדונה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד לאחר שהאשה גילתה כי בעלה בוגד בה.
במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג נולדו להם שלושה ילדים. לאחר נישואיו קיבל הבעל בתחילה מעמד של תושב ארעי ולאחר כמה שנים קיבל אזרחות מלאה מכוח נישואיו לאישה. האישה תבעה את הבעל ובטענתה ציינה כי הוא טס להודו לנסיעת עסקים בתחום הנדל"ן, שם הכיר בחורה שוויצרית והתאהב בה. לדבריה, עם שובו ארצה, לא סיפר דבר לאישתו, ובכל הפעמים הבאות שטס להודו, הוא גרם לאישתו לחשוב כי טס לנסיעות עסקים נוספות אולם התברר לה כי בכל פעם שאמר כי הוא טס להודו הוא טס למעשה אל מאהבתו בשוויץ. האישה החוקית הוסיפה כי קיימה עם המאהבת שיחה בינלאומית וזו, האחרונה, אכן התוודתה בפניה על הקשר שיש לה עם בעלה.
בבית המשפט ביקשה האשה פיצוי בסך 200,000 ש"ח ועיקר טענותיה כי בעלה הבטיח לה לחיות איתה לעולמים, ניצל את תמימותה ובגד בה. התובעת דרשה פיצוי מוגדל לאור העובדה כי למרות שיש פער גילאים גדול וניכר בינה ובין בעלה היא נישאה לו לאור הבטחותיו והתחייבויותיו כי אהבתם תהא ניצחית. התובעת לא חסכה בפירוט אודות מה שקרה לה מאז שגילתה את הבגידה ובכלל זאת תיארה את ההתמוטטות הנפשית שעברה, את העובדה כי הרגישה שהנתבע שיחק ברגשותיה, ניצל את אהבתה התמימה והוליך אותה שולל, תוך שהוא גורם לה לאבד אמון במין הגברי.
מנגד, שכר הבעל את שירותי "שחף ושות' - חברת עורכי דין", המומחים לגירושין, על מנת להתגונן מפני התביעה. הגם שהבעל הודה בניהול רומן מחוץ לנישואין, כב' השופטת רותם קודלר עיאש מבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, דחתה את התביעה של האישה וקיבלה את טענותיו המשפטיות של הבעל. בין היתר נקבע בפסק הדין כי "מטעמים של מדיניות שיפוטית שבבסיסם רתיעה של המשפט להיכנס אל תוך מערכות יחסים אינטימיות בינאישיות ובינזוגיות, אין להכיר בעילת תביעה בנזיקין של ניאוף או בגידה".
בית המשפט הבהיר תוך שהוא חוזר על הלכות בית המשפט העליון כי התחייבות בין בני זוג לקבל על עצמם את האיסור של "לא תנאף" היא במישור החברתי-מוסרי-דתי, אך אין לייבאה לתוך המשפט: "הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג ועוולת הרשלנות אינה 'הנוסע השלישי' הנחבא בין הסדינים בבחינת זר אשר עלול לפתע להתעורר מתרדמתו ולרמוס את הפינות האינטימיות-רגשיות ביותר של בן אנוש".
באי כוחו של הבעל, עוה"ד גיל שחף ועוה"ד ניצן שיקלי מ"שחף ושות' - חברת עורכי דין" הצליחו להוכיח לבית המשפט כי חרף התנהגותו הבוגדנית של הבעל הרי שהאישה בחרה להמשיך ולחיות עימו מתוך אהבתה אליו, להאמין לשקריו וללכת שבי אחריו. כך או אחרת קבע בית המשפט כי טענתה של התובעת שהתמוטטה נפשית מהתנהגותו של הנתבע אינה מתקבלת על הדעת שעה שהיא עצמה בחרה להמשיך ולחיות עימו ולשמור לו אמונים הגם שידעה כי הוא מנהל רומן עם אישה אחרת. מ"שחף ושות' - חברת עורכי דין", המומחים לגירושין נמסר כי הם מביעים סיפוק רב מפסק הדין.
תביעה רגישה ומיוחדת הוגשה לאחרונה בבית משפט השלום באשדוד: אם לארבעה, תושבת העיר, הגישה תביעה נגד פקידת הסעד לסדרי דין - אשר הוסמכה על ידי בית המשפט לענייני משפחה.
טענותיה של האישה נסבו סביב תפקודה הלקוי של פקידת הסעד אשר הגיעו לדבריה, לכדי רשלנות מקצועית. לטענת האישה, פקידת הסעד לא מילאה אחר הוראות בית המשפט, לא נהגה כפי שפקידת סעד מקצועית אמורה לנהוג, היא לא בדקה את כלל הבדיקות שהיה עליה לעשות, והביאה להטעייתו של בית המשפט - ותוצאתם נזקים רבים.
לטענת פקידת הסעד, מאחר והיא עובדת ציבור לא ניתן לתבוע אותה אישית ועיריית אשדוד היא זו שצריכה להיות הנתבעת. הנושא טרם הוכרע על ידי בית המשפט.
לשיטתו של עוה"ד גיל שחף, הבעלים של שחף ושות' - חברת עורכי דין, המומחים לגירושין: "סביבת העבודה בה עובדות פקידת הסעד כפי שבאה לידי ביטוי בעבודת צוות הבדיקה מביאה לידי אי אחידות בסטנדרטים בעבודתן של פקידות הסעד, כאשר פעמים רבות הוראות משרד הרווחה אינן מתקיימות בעת עריכת תסקירים ולעתים ניתן למצוא גם רשלנות מקצועית בוטה אשר יש לה השלכות על חייהם של הורים ושל ילדים". עוד מוסיף עוה"ד שחף כי "הגם שחלפו שש שנים מאז שנכתב הדוח ומאז שניתנו בו המלצות רבות בנוגע לתפקודן של פקידות הסעד טרם נראה כל יישום בשטח והציבור, בחלק מהמקרים, נפגע, והדבר מצער ביותר".
בעניין זה, משתף עוה"ד שחף, בתובנות כלליות לגבי תפקודן של פקידות הסעד ומסביר כי "בשנת 2008 מונה צוות בדיקה לבדוק את עבודתן של פקידות הסעד, כאשר בראש צוות הבדיקה עמדה פרופ' ורד סלונים נבו. במסגרת הדוח אשר הוגש הוסברו הדברים הבאים:
"עריכת תסקיר בעניין הסדרי החזקה והראיה בין הורים גרושים לילדיהם היא מטלה שמתבצעת אפריורית בתנאים מתוחים וקשים. כאשר הורים גרושים (או מתגרשים) מצליחים להגיע להסכמה בכל הנוגע להסדרי המשמורת והראייה של הילדים, אין בתי המשפט נזקקים לחוות דעתן של פקידות הסעד. רוצה לומר, שברובם המכריע של המקרים מהווה עבודתה של פקידת הסעד נדבך חשוב בהכרעה קשה בין שני הורים יריבים וניצים, והיא מתבצעת בדרך כלל באווירה מתוחה וטעונה ברגשות שליליים עזים. בשים לב לטיב הסוגיה שעומדת במוקד התסקירים, ניתן להניח שבדרך כלל יקשה על פקידת הסעד להגיע לתוצאה שתעורר שביעות רצון והשלמה בקרב שני ההורים גם יחד.
"בתי המשפט לענייני משפחה מייחסים בדרך כלל הערכה מרובה לפקידות הסעד ובמרבית המקרים הם נוטים לקבל באופן מלא את כל הקביעות וההמלצות שנכללות בתסקיריהן. זאת ועוד, לא פעם נתקלות פקידות הסעד גם בציפייה או בתביעה, מפורשת פחות או מפורשת יותר, להכריע בכל הדילמות והספקות שמוצגות על ידן בתסקיר, ולא להעבירן להכרעת בית המשפט. מצב דברים זה מעצים את הציפיות ואת המתח של ההורים שבמוקד התסקיר ביחס לעבודתן של פקידות הסעד, ועלול לגרום לתחושות תסכול וכעס במקרה של תסקיר מאכזב מבחינת אחד מהם או שניהם.
"מערך פקידות הסעד פועל מזה שנים בתת תקן. קשה לתאר את העומס הרב שמוטל על שכמן של פקידות הסעד, על כל ההשלכות הקשות שעלולות להיות לעומס מעין זה על תפקודן. על רקע זה פועלות פקידות הסעד על פי תקן, המגדיר את היקף התסקירים שניתן להנפיק בפרק זמן קצוב מבלי לפגום באיכותם ומבלי שפקידות הסעד יחרגו מהרמה המקצועית שהן מחויבות לה. יהיו הסיבות אשר יהיו - עבודתן של פקידות הסעד והגשת התסקירים לבתי המשפט מתבצעות פעמים רבות זמן רב לאחר שהתגלה הצורך לחקירה ולהגשת תסקיר, ולא פעם גוררת אחריה עובדה זו הסלמה והחמרה בסכסוך שקיים ממילא בין ההורים וביחסיהם של ההורים עם הילדים.
"קיימת סתירה מובנית בתפקידן של פקידות הסעד לענייני סדרי דין. פקידות הסעד במקצוען הן עובדות סוציאליות. מיומנותן ושחבורן המקצועיים מתמקדים בראש וראשונה באבחון ובטיפול תוך יצירת יחסי אמון עם המטופל. לעומת זאת, שעה שהן עמלות על עריכת תסקיר מתמקדות פקידות הסעד בחקירה ובאיסוף מידע לשם העברתו לגורם חיצוני - בית המשפט - על מנת שזה יעשה במידע שימוש ויכריע בעזרתו בגורלם של המטופלים. מדובר אפוא במטלה הכרוכה בהתנגשות, ולמצער בדיסונאנס קשה, עובדה היוצרת מתח בין פקידת הסעד לבין המשפחה ומעוררת דילמות אתיות וטיפוליות קשות במהלך ההתערבות.
"פעמים רבות אין פקידות הסעד מסיימות את תפקידן עם הגשת התסקיר והן מתבקשות על ידי בית המשפט להמשיך ולפקח על האופן שבו מקיימים ההורים הפרודים את הסדרי הראייה. מטלה זו מוסיפה נטל כבד על פקידות הסעד ומגבירה את המתח בינן לבין ההורים".
אב אשר לא ראה את בתו במשך ארבע שנים וחצי גילה דרך הפייסבוק כי היא שוהה בחופשה בישראל. האב מנהל הליכים משפטיים בסוגיית חטיפתה לארה"ב ובסוגיית קיום הסדרי ראייה עימה במשך כשנתיים וחצי, במהלכם האם אינה מאפשרת כל הסדרים בין האב לקטינה! פרקליטיו של האב, עוה"ד גיל שחף ועוה"ד שרון זהבי-דידי ממשרד עורכי הדין שחף ושות', טוענים כי הקטינה נתונה תחת הסתה קשה ובלתי פוסקת כנגד האב כך שזו כיום מסרבת לראותו.
מדובר במקרה חריג ביותר של ילדה שנחטפה מאביה פעמיים: בפעם הראשונה נחטפה פיזית מישראל לארה"ב בהיותה במשמורת האב עת שהתה בביקור אצל סבה מצד האם. בפעם השנייה נחטפה פורמאלית עת בימ"ש בארה"ב נתן צו אימוץ השולל זכויות האב על הילדה תוך התעלמות מוחלטת מעמדת האב אשר התנגד מכל וכל לאימוץ הקטינה והתעלמות מוחלטת מההליכים המתנהלים בערכאות השיפוטיות בארץ. יצוין כי כיום הקטינה הינה אזרחית ישראלית ועקב האימוץ אף אזרחית אמריקאית. בתוך כך יצוין כי משרד הפנים שינה רישומיו ומחק את האב כאבי הקטינה וזאת מבלי לדרוש כי יינתן פס"ד בארץ המאשר את פסה"ד שניתן בארה"ב - נושא הנמצא כעת בבדיקה מול משרד הפנים.
עם הידיעה כי הילדה שוהה בישראל פנה האב באופן מיידי אל ביה"ד לעכב יציאתה מהארץ של הקטינה על מנת להבטיח קיום הסדרי ראייה בטרם זו תשוב לארה"ב, וביה"ד בצדק נעתר לבקשה. משפניות האב ובאת כוחו לקיים הסדרי ראייה עם הקטינה נותרו בלא מענה, האב פנה לביה"ד בבקשה דחופה להסדרי ראייה עם הקטינה וממתין להחלטה בעניין זה.
למיטב ידיעת האב, ומפרסום של האם באתר בארה"ב, זו פנתה לממשל ארה"ב לצורך סיוע בביטול צו העיכוב ונראה כי עתידה להיות מלחמת סמכות בין ביהמ"ש בישראל לביהמ"ש בארה"ב בעניין זה.
בני הזוג התגרשו בשנת 2004, כאשר בהסכם הגירושין נקבע כי הקטינה תהא במשמורת האם. לאורך כל השנים עד למועד החטיפה עשתה האם כל שביכולתה לשלול קיומו של האב ולהסית הקטינה כנגדו. בשנת 2010, גילה האב במקרה כי האם טסה לארה"ב והשאירה את הקטינה אצל הוריה, מיד פנה לביה"ד הרבני וביקש משמורת זמנית על הקטינה. המשמורת הזמנית ניתנה לו. סב הקטינה (אביה של האם) ביקש לקחת את הילדה אליו לשבת, האב הסכים ושלח את הקטינה אל הסב ביום שישי בצהריים, אלא שבדיעבד גלה האב כי מדובר היה בתרגיל זדוני ומתוכנן מראש עת הסב דאג לכך שהקטינה תהא אצלו על מנת שהאם תוכל להבריחה לארה"ב מבלי שהאב יידע על כך. רק ביום שבת בצהריים גילה האב לתדהמתו כי הקטינה כבר עלתה על טיסה לארה"ב.
האב פנה למשטרה והגיש תלונה על חטיפה, ברם, עקב חוסר יכולת כלכלית לא יכול היה לפעול להשבת הקטינה עפ"י אמנת האג שכן כחודש בטרם החטיפה היה מעורב בתאונת דרכים קשה בעקבותיה איבד מקור פרנסתו. האב חסך כספים מכל מקורותיו במשך שנתיים והשתמש בכל כספי הביטוח שקיבל עבור התאונה לצורך קבלת ייצוג משפטי אלא שעד שהצליח לממן עו"ד מרכז חייה של הקטינה כבר היה בארה"ב והיה בלתי אפשרי לדרוש להשיבה לארץ. במעמד זה עתר בתביעה דחופה לקביעת הסדרי ראייה עם הקטינה בביה"ד הרבני האזורי באשדוד לו הייתה הסמכות לדון במשמורת הקטינה בעבר. כמו כן עתר לתביעה לביטול מזונות הקטינה עת אינו מקבל זכויותיו כאב ואינו רואה את הקטינה וכן תביעה נזיקית על החטיפה כנגד האישה וכנגד אביה אשר סייע לה במעשה החטיפה.
מזה כשנתיים וחצי מתנהלים הליכים בבית המשפט ובבית הדין, במהלכם האישה עושה כל שביכולתה לסכל את זכויותיו של האב, מבזה החלטות שיפוטיות הן של ביהמ"ש והן של ביה"ד, ההליכים המשפטיים עדיין נמצאים בשיאם עת במהלך כל תקופה זו האם אינה מאפשרת קיום הסדרי הראייה בין האב לקטינה ומבזה החלטות ביה"ד המורות לה להביא הקטינה ארצה למפגש עם אביה. לפני כשנה, בשיאם של ההליכים המשפטיים, גילה האב כי לתדהמתו כי בעלה של האם אשר הינו אזרח אמריקאי הגיש לביהמ"ש בארה"ב בקשה לאמץ את הקטינה. האב אשר לא יכול היה לממן ייצוג בארה"ב הגיש בעצמו תגובה בכתב בה התנגד מכל וכל לאימוץ והודיע כי מנהל הליכים כאן בארץ בנוגע לקטינה. ביהמ"ש בארה"ב התעלם מתגובתו ונתן צו אימוץ על הקטינה תוך שהוא שולל לחלוטין את זכויות האב על הקטינה - בכך נחטפה הקטינה פעם נוספת מהאב באופן פורמאלי.
יובהר כי מיד לאחר שהאב גילה בדבר הגשת הבקשה לאימוץ פנה לביה"ד באשדוד אשר יקבע כי הוא בעל הסמכות לדון בכל עניין הנובע מאפוטרופסות הקטינה. ביה"ד קבע כי הסמכות לדון במשמורת הקטינה נתונה לביה"ד בישראל תוך שקבע שביה"ד בארץ אינו יכול לקבוע בדבר ההליכים בביהמ"ש בארה"ב. בכך נותר האב מול שוקת שבורה בהתייחס להליכים המתנהלים בארה"ב כאשר כאמור, הגיש תגובתו בכתב וביהמ"ש בארה"ב התעלם מכך ושלל אבהותו. אם לא די בכך, האם אף הצליחה לשנות את שמה של הקטינה במשרד הפנים לשם משפחתו של בעלה האמריקאי ולמחוק את האב כאביה של הקטינה. ויובהר כי לא ברור איך עשתה כן מבלי לנקוט בהליך המאשר את פסק האימוץ האמריקאי כאן בארץ. עוד יובהר כי לאור העובדה כי הוגשה הבקשה לצו אימוץ ולאור העובדה כי בעלה של האם סירב לבטלה, ביהמ"ש לענייני משפחה ביטל חיוב האב במזונות הקטינה ממועד הגשת הבקשה לצו אימוץ.
פרקליטיו של האב, עוה"ד גיל שחף ועוה"ד שרון זהבי דידי משחף ושות' - חברת עורכי דין, המומחים לגירושין, טוענים כי הקטינה נתונה תחת הסתה קשה ובלתי פוסקת כנגד אביה כך שזו כיום מסרבת לראותו ומבהירים כי לאורך כל ההליכים המשפטיים, האב פנה לביה"ד בבקשות לקיום הסדרי ראייה בינו לבין הקטינה, אולם האם סיכלה ניסיונות אלו פעם אחר פעם וביזתה החלטות ביה"ד פעם אחר פעם. פניות האב לביה"ד לחייב האב בביזיון ביה"ד נותרו ללא החלטה.
עוה"ד שרון זהבי דידי מ-שחף ושות' – חברת עורכי דין: "לפני מספר ימים ולאחר ארבע וחצי שנים שהאב לא ראה את בתו, גילה לתדהמתו דרך הפייסבוק כי הקטינה נמצאת בארץ. פנינו מיד לביה"ד וביקשנו לעכב יציאתה של הקטינה וזאת על מנת להבטיח כי יוכל לראותה בטרם תטוס חזרה לארה"ב ולהבטיח קיום הסדרי ראייה עתידיים בינו לבין הקטינה. פניות האב נותרו ללא מענה ונוצר מצב מעוות לפיו הקטינה מעוכבת בארץ והאב אשר לא ראה אותה במשך ארבע וחצי שנים ומשווע לראותה אינו יכול לעשות כן. אנו ממתינים להחלטת בית הדין בדבר קיום הסדרי הראייה".
