היא אהבה לשוט על הקנבס הגדול, לפרוס ידיים ומכחול ולעוף. לפני כ-20 שנה אובחנה כחולה בטרשת נפוצה ולא יכלה לצייר כמקודם. ואז...אבן קטנה שעמדה במקרה לצד הדרך דיברה אליה "בפנים אני פרפר" לחשה לה – מאז רחל כתבן, מפיחה חיים באבנים, נוגעת בהן מעט, לא רוצה להפריע לטבע ביצירתו, ומביאה מתוכן דמויות, חיות, ואפילו פרפרים..."זו אני" היא אומרת "פרפר האבן"
רחל כתבן (63), מורה לאמנות חיה חיים רגילים וטובים לצד בעלה ושלושת ילדיה. היא ציירה מאז ומעולם, בוגרת סמינר אורנים, למדה אצל מיכאל גרוס, אריה נבון וסימה סלונים והציגה בתערוכות רבות.
לפני כ-20 שנים אובחנה כחולה בטרשת נפוצה, וכך לאט, לאט ניטל ממנה החופש. לפני כ-11 שנים עברה לכיסא הגלגלים וממנו הקנבס נראה לה בלתי אפשרי. היא עברה "תקופת אבל" לדבריה, ואז כך במקרה נתקלה באבן לצד הדרך. היא התבוננה באבן, האבן התבוננה בה והיא ביקשה מיוני בעלה המסור, שישבור את האבן עבורה.
המראה שהתגלה לעיניה היה מדהים – עולם של שכבות, מרקם וצורות ויותר מכל, כשהיא הסתכלה על חלקי האבן השבורה התגלה לעיניה - פרפר - ממש פרפר. היא הוסיפה לו מחושים, נגעה קלות במכחול והתמכרה.
http://www.youtube.com/watch?v=3ciEBafZxaM
מאז רחל מדברת עם האבנים, כל אבן וסיפורה, כל אבן והדמות החבויה בתוכה. "יש כאלו שרואים דמויות בעננים, אני באבנים" היא אומרת.
"בהדרגה התמקדתי בצורה הבסיסית של האבן עם מינימום נגיעות. נגיעות שיעזרו לי להמחיש לכל אחד את מה שיש באבן כשהיא מוטלת עדיין על הקרקע. אני כבר רואה את הכבשה, השפן, הרימון ועכשיו אגרום לכך שגם אחרים יראו..."
פסליה קסומים, גולמיים, מינימליסטים, מותירים את האבן ובתרגומה האישי של רחל. האבנים הפכו ל"התמכרות". היא אוספת אותן, כל אבן ממקום אחר, מאזור אחר, מהארץ, מהעולם. יש נדירות יותר ויש סתם אבני דרך, יש אבני בזלת ויש אבן צור. אך כל אחת מלווה בסיפור אישי ובידה החמה של רחל.
רחל הופכת את האבנים לפרפרים, אגרטלים, חנוכיות, דמויות, כלבים, פילים, תנינים ואפילו רימונים שזורים גרעינים אדומים ועסיסיים, כל אבן היא יחידה, חד פעמית, כל אבן היא יצירה אחת ונדירה. ועכשיו לאחר שנים של חיפוש ויצירה, יוצאת רחל בתערוכה לקראת החגים.
התערוכה תיערך בין התאריכים 23-24 לספטמבר במושב בית יהושוע רח' ברקת בית משפחת אשבול.
שעות פתיחה: ו' 10.00-17.00 שבת 11.00 – 20.00.
