פגע וברח: להעמיד לדין באשמת רצח/ עו"ד ורד כהן ורענן בר-און

עו"ד ורד-כהן ורענן בר-און

חובתו של נהג כלפי נפגע בתאונת דרכים נקבעה בסעיף 64א לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 :

(ב) נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, או עצר כאמור ולא הזעיק עזרה, דינו – מאסר שבע שנים.

(ג) נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נגרמה לאדם חבלה חמורה או שבה נהרג אדם, ולא עצר או לא הזעיק עזרה כאמור בסעיף קטן (ב), דינו – מאסר 14 שנים. "

ס"ח תשל"א מס' 619 מיום 2.4.1971 עמ' 85 (ה"ח 911)

64א. (א) נוהג רכב שתוך נהיגה גרם לתאונה, והוא ידע, או שהיה עליו לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, דינו- מאסר שבע שנים, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר-על-תנאי כעונש יחיד מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן.

(ב) נוהג רכב שתוך נהיגה גרם לתאונה, והוא ידע, או שבנסביות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסביות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי, דינו- מאסר תשע שנים, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר-על-תנאי כעונש יחיד מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן.

מיום 6.12.1979

תיקון מס' 15

ס"ח תש"ם מס' 949 מיום 6.12.1979 עמ' 22 (ה"ח 1396)

64א. (א) נוהג רכב שתוך נהיגה גרם לתאונה המעורב בתאונה, והוא ידע, או שהיה עליו לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, דינו- מאסר שבע שנים, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן.

(ב) נוהג רכב שתוך נהיגה גרם לתאונה המעורב בתאונה, והוא ידע, או שבנסביות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסביות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי, דינו- מאסר תשע שנים, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן.

מיום 9.11.2011

תיקון מס' 101

ס"ח תשע"ב מס' 2319 מיום 9.11.2011 עמ' 2 (ה"ח 394)

החלפת סעיף 64א

הנוסח הקודם:

הפקרה אחרי פגיעה

64א. (א) נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שהיה עליו לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, דינו – מאסר שבע שנים, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן.

(ב) נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שבנסיבות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי, דינו – מאסר תשע שנים, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן.

שתי החלופות שבסעיף משקפות דרגות חומרה שונות של מעשה ההפקרה. הראשונה מדברת על מצב בו הנהג המעורב בתאונה ידע, או צריך היה לדעת, כי בנסיבות המקרה עלול היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום כדי לעמוד על תוצאות התאונה. השנייה מדברת על נהג מעורב בתאונה אשר ידע, או היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם , ולא הגיש עזרה שיכול היה להגיש.

עבירת ההפקרה והעונשים שנקבעו מבטאים את כובד האחריות המשפטית והמוסרית הרובצת על נהג המעורב בתאונת דרכים. מטרת הנורמה החוקית האוסרת הפקרה הינה להבטיח מתן עזרה מיידית לנפגע, על ידי הנהג הפוגע הנמצא במקום, על מנת לשמור על גופו ועל חייו של הנפגע.

מטרה נוספת הינה למנוע מהנוהג ברכב להתחמק מאחריותו לתאונה על-סמך השערתו, כי איננו אשם או כי איש לא נפגע בה, ובכך להקל על יכולתן של רשויות אכיפת החוק לברר באופן מיטבי כיצד נגרמה התאונה ומי אחראי לה.

העבירה של הפקרה אחרי פגיעה – הינה עבירה קשה ומכוערת. בריחת הנהג תוך הפקרת הקורבן לנפשו - פוגעת בשורשי הסולידריות החברתית המינימלית הנדרשת לקיומה של חברה תקינה. בריחת נהג ממקום התאונה הינה מעשה אנטי חברתי ואנטי מוסרי מובהק. על כל אדם המעורב באירוע פוגעני מוטלת החובה לסייע לנפגע, לדאוג לשלומו ולעשות על מנת להציל את חייו.

העונש על הפקרה מעביר מסר ברור וחד משמעי הן לנהג העבריין והן לציבור הנהגים בכללותו : עליכם לעמוד בחובה המינימאלית המצופה מכל בן אנוש – כיבוד ערך חיי אדם והפגנת יחס אנושי וחמלה בסיסית כלפי האחר.

כך, רצה המחוקק, כי בתי המשפט יחמירו בעונשים על נהגים אלה, אשר בהתנהגותם הוכיחו לא רק שהם מועדים להזיק, בנהיגתם הפרועה והבלתי זהירה, אלא גם שאין להם רגש אחריות אנושי מינימלי, ומוכנים הם להפקיר חיי אדם, בניסיון למלט עצמם מאימת הדין.

למרות הוראות הדין, הברורות ומפורשות, חדשות לבקרים אנו נחשפים לפרסומים בדבר תאונות "פגע וברח". לטעמם של כותבי שורות אלה, מן הדין כי מי שפגע וברח יועמד לדין באשמת רצח, לא באשמת הריגה ! ואם לא הרג אלא פצע – ואז ברח - יועמד לדין באשמת ניסיון לרצח .

שומה על הפוגעים ובורחים ליתן את מלוא חומרת הדין, לא רק על נהיגתם הפושעת והעבריינית, כי אם גם על הפקרה בוטה, מכוונת וביודעין, של הקורבן.

במקביל, יש להחמיר בעונשו של מי אשר נמנע מלהושיט עזרה לאדם המצוי, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר יש לאל ידו להושיט את העזרה מבלי להסתכן או לסכן את זולתו.

חובה זו קבועה בחוק " לא תעמוד על דם רעך " , המחייב סיוע לאדם הנמצא במצוקה, וקובע, כי המשתמט מהחובה עובר על דיני העונשין. חוק זה הרחיב את חובת ההצלה שהייתה קודם לכן (של הורה כלפי ילדו, של נהג כלפי נפגע ושל אנשי מערכות ההצלה והביטחון), וקבע אותה כחובת הצלה כללית, המחייבת לסייע לאדם במצוקה.

חובת ההצלה – מקורה בציווי המקראי : "לא תעמוד על דם רעך" ("ויקרא", פרק י"ט, פסוק ט"ז). כפי שקובע הרמב"ם : "כל היכול להציל ולא הציל, עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'."

בחוק "לא תעמוד על דם רעך", נקבע, כי העובר על הוראותיו דינו קנס. אי קיום החוק הוא עבירה פלילית. על מנת להעניק "שיניים" ומשמעות מיוחדת לחובת ההצלה שכבר נקבעה בחוק – יש להחמיר את הענישה הפלילית הנקובה בו.

באוקטובר 2011 נפטרה פעוטה סינית, אשר נדרסה פעמיים בשוק סואן ושכבה מדממת על הכביש, מופקרת לגורלה, מבלי שאיש מבין הצופים ניסה לסייע לה. סרטון של מצלמת אבטחה, אשר תיעד את האירוע, מוכיח, כי לכל הפחות 18 עוברי אורח ורוכבי אופניים חלפו ליד הפעוטה, או ראו את המתרחש, ואף אחד מהם לא נקף אצבע כדי לסייע לה.

למרבה הצער, בישראל אין צורך בקריאת השכמה נוסח המקרה המזעזע, שכן אנו מייצרים כותרות "משלנו", מזעזעות לא פחות. כך למשל, הורשע בישראל, בעבירה על סעיף החוק "לא תעמוד על דם רעך", אדם שהיה נוכח וצפה במקרה בו אח דקר את אחיו, מספר פעמים, ובכל זאת נמנע מלהושיט עזרה לפצוע, שותת הדם, שזעק לעזרה.

יש לפעול בנחישות וללא מורא על מנת למנוע ולהוקיע מקרים מעין אלה.

שילוב בין החמרת עונשם של נהגי ה"פגע וברח", והעמדתם לדין באשמת רצח, עם החמרת עונשם של אחרים אשר לא הושיטו עזרה לאדם במצוקה, בנסיבות הקבועות בחוק "לא תעמוד על דם רעך" – דרוש והכרחי.

הכותבים הם עורכי הדין ורד כהן ורענן בר און