האחריות לזקנינו - למי? למדינה, לעמותה או לעיריה? מאמר זה נכתב בעקבות פרסום תוכנית המשרד לענייני גמלאים בנושא הטיפול בזיקנה
אחת הרעות החולות של מערכת שלטונית ש"פשטה את הרגל", הינה הנסיון, לעיתים הבלתי פוסק, להעביר את האחריות לנושאים מסויימים משטח השיפוט של המדינה למקומות אחרים, שבם, לכאורה, ינתן לנושאים אלו טיפול טוב יותר, אמין יותר, מקצועי ומסור יותר.
הדוגמאות הבולטות הינן העמותות למיניהן, המשמשות כתחליף למשרד הרווחה, דרך משל, כמו אלו"ט המנסה ללא הצלחה לטפל בילדינו האוטיסטים במקום משרד הרווחה, או הנסיון להטיל על העיריות, כ"לבנת היסוד במערכת שלטונית" את האחריות לנושאים שונים. במאמר אעסוק בתוכנית המשרד לענייני גימלאים, בשמו החדש, לטיפול בזקנינו, להעביר את האחריות לעיריות, תוך נסיון להפריט חלק מהשרותים שינתנו לזקנים.
הנסיון הוא נסיון נואל, שמעיד הן על חוסר מחשבה והבנה במושגי יסוד כ"מדינה ואחריותה" או "הפרטה או הלאמה" מצד אחד, ומצד שני הוא מדאיג, כי הריח הפוליטי המפוקפק העולה ממנו הינו ריח חזק מדי והוא מעלה תהיות רבות באשר לרצינותה של התוכנית, ההגיון שבה ובכלל עולה השאלה: האם מי שמנסה כיום לטפל בזקנינו אכן מסוגל לעשות זאת?
לצערו של כותב מאמר זה, התשובה היא "לא" באופן חד משמעי. התוכנית שמתיימרת למפות את זקנינו מיותרת כבר מציון מטרתה הראשונה, קרי מיפוי הזקנים בערים השונות – למען השם, הרי קיים במשרד לענייני גימלאים מדור שלם המחזיק את נושא "האזרח הותיק" והמנפק את 750,000 התעודות לזקנינו – עצם החזקת המידע והרישום הינו מיפוי ואין צורך בביצוע מיפוי נוסף, אלא אם כן, כפי שציינתי ברישא של דברי מסתתרת תחבולה פוליטית של עשיית הון פוליטי על בסיס מיפויים של תומכים פוטנציאליים לראשי המשרד הנוכחיים? האמנם?
התוכנית מתיימרת לתת לעיריות את הטיפול בזקנים ובכך קיימת כאן התנערות מאחריותה של המדינה תוך הפעלת מעמסה נוספת על כתפי העיריות, שלא תוכלנה לעמוד בנטל כזה ומכאן שהנזק יהיה לזקן ומשפחתו!!!
בנוסף לכך, הרמיזה הגלויה, בתוכנית, להפרטת שרותים לזקנים היא לעג לרש לכל אלו הלוחמים, לדוגמה, באי הפרטת בית האבות הסיעודי לנפגעי נפש ניצולי השואה בפרדסיה – אסור ולא ניתן לבצע הפרטה של השרותים לזקנים כמו שרותי הסיעוד האחרים תוך הבנה שבכך אנחנו פוגעים ב"חוליה החלשה" ב"שרשרת המזון" בחברה הישראלית, קרי בהורים שלנו – אין ואסור להפריט את השרותים לאנשים אלו (ראה את המחאה החברתית שכנראה אינה מובנת לכולנו). ה
כתובת היחידה עבורם צריכה להיות המדינה ולא עיריה כזו או אחרת, או נציג של התוכנית בעיריה (זו בעצם ההוצאה התקציבית המתוכננת וזו כוונתם האמיתית של "הוגי" התוכנית שהינו, כנראה, קוניוקטורה פוליטית של סגנית שר כזו או אחרת).
המשרד לענייני גימלאים ראוי שיאבק על מימוש האינטגרציה כרעיון יסוד, בריכוז כלל סמכויות הטיפול בזקן הנמצאת במשרדי הרווחה, הבריאות, ביטוח לאומי, ניצולי השואה וגם חינוך מבוגרים, אליו למשרד, ולא יעודד סגרגציה – ביזור יתר של השרותים לזקן, שגם היום כבר מפוזרים, שלא לצורך, בעשרות משרדים שונים, ואת זה יש לעשות, עם לב ונשמה, עם חזון ועם מקצועיות, שהיום נעדרת מהמתיימרים לנהל את הנושא החשוב הזה תחת הסיסמה המאד ברורה: "אל תשליכני לעת זיקנה". זה לא מנטרה מ"כוכב נולד". זה אנחנו וחיינו.
הכותב הוא ד"ר אבי ביצור, סא"ל במילואים, לשעבר סמח"ט צנחנים, רע"ן ביצורים ומפקד ביה"ס לאב"כ. מנכ"ל המשרד לענייני גימלאים בממשלת ישראל לשעבר, מרצה בכיר במחלקה למדעי המדינה בבר-אילן, ובתוכנית לחברה, בטחון והגנת העורף במכללה האקדמית בית-ברל, וראש ביה"ס למינהל ציבורי במכללת רחובות.
