ישראל מאמצת, אפוא, דפוס אינפלציה בשירותי רפואה המתקרב לדפוס האמריקאי וזונחת דפוס המאפיין את 22 המדינות המפותחות (להוציא את ארה"ב) החברות בארגון ה-OECD - ארגון אליו הצטרפה ישראל בימים אלה. בין מדינות אלה נמצאות צרפת וקנדה, אשר לגביהן יש נתוני מחירים השוואתיים. יצוין כי המדינות המופיעות במחקר דומות מבחינת דפוסי תחלואה ומשתמשות באותן טכנולוגיות רפואיות. לכן, אין לשייך את ההפרשים המוצגים בעליות מחירים להבדלים בתחלואה ובאיכות טיפול.
הישגיה של מערכת הבריאות בישראל, שהיו טובים עד כה לפי כל אמת מידה – רמת בריאות האוכלוסייה, שביעות רצון ועלויות – נחשפים, אפוא, בעשור האחרון, לסיכון הולך וגובר כתוצאה מהעלייה בחלקה של ההוצאה הפרטית במימון המערכת, המקרבת את ישראל, בהיבט זה, לארה"ב ומרחיקה את ישראל מ-22 המדינות המפותחות האחרות החברות בארגון.
חלקה של ההוצאה הציבורית בישראל במימון שירותי הרפואה הוא בסדר גודל של כ-57 אחוז, השיעור הנמוך בין המדינות המפותחות של OECD, להוציא את ארה"ב, והקרוב ביותר אליה. סביר להניח שעם יישום הרפורמה של הנשיא אובמה במערכת הבריאות האמריקאית בחמש השנים הקרובות -- אשר מסמנת מגמה הפוכה למגמה הישראלית, בהיבט של מעורבות המדינה במימון הרפואה – חלקה של ההוצאה הציבורית בארה"ב לשירותי רפואה אף ידביק את חלקה בישראל. או אז יהיה חלקה של ההוצאה הציבורית במימון שירותי רפואה בישראל הנמוך ביותר בעולם המפותח.
מצב הדברים חושף את המערכת הישראלית, בדומה לאמריקנית, לכשלי ואי-שכלולי שוק. אלה בעייתיים במיוחד בישראל, נוכח ההסדר הייחודי לפיו יש עידוד ביקושים לשירותים פרטיים מתוך המערכת הציבורית באמצעות הביטוחים המשלימים. הדבר מעודד רופאים מומחים לעזוב את משמרתם במערכת הציבורית לטובת שירות במימון פרטי. הציבור נמצא משלם גם עבור השירות הציבורי – גם כאשר זה לא ניתן – וגם עבור השירות הפרטי. בנוסף, המערכת נחשפת להשקעות בתשתיות פרטיות מקבילות לאלה הציבוריות ולאימוץ טכנולוגיות בצורה בלתי מבוקרת בשוק הפרטי. גם התשתיות וגם הטכנולוגיות עלולות להיות בלתי יעילות ואף מיותרות. השינויים מתבטאים באינפלציה של מחירים בשוק שירותי הרפואה הפרטי, אשר גולשת גם למערכת הציבורית, כפי שעלה בדיוני בוררות השכר בין הממשלה וההסתדרות הרפואית.
אינפלציה זו מבטאת אובדן יעילות ופגיעה בשוויוניות. הציבור משלם יותר אך אינו מקבל יותר שירות באותה מידה. ההוצאה על שירותי רפואה לנפש בישראל, המביאה בחשבון את מבנה הגילים של האוכלוסייה במחירי התוצר, עולה בקצב גידול ההכנסה או התוצר, כ-30 אחוז על פני התקופה, אולם האינפלציה היחסית בשירותי הרפואה מבטלת, במידה ניכרת, את העלייה בהוצאה על שירותי רפואה לנפש מתוקנת לגיל. הוצאה זו עלתה במונחים ריאליים בכ-10 אחוז בלבד. בהיבט של שוויוניות, עם עליית מחירים, יחסית למחירים אחרים ולהכנסה, פוחתת גם הנגישות לשירות, הנפגעת מלכתחילה מהצורך הגובר במימון פרטי לצורך רכישת שירות רפואי.
יתרה מזו, השינויים במחירים עלולים לאותת, בבחינת "לחץ דם גבוה", את אשר עלול להתבטא בסופו של דבר בפגיעה בבריאות הציבור ובהישגיה. זה סיפורה של ארה"ב לעומת מדינות מפותחות אחרות, לרבות ישראל עד כה. למרות עליונותה של המערכת האמריקאית מבחינה טכנולוגית ומבחינת רמת המשאבים שהיא משקיעה במערכת הבריאות, ביצועי מערכת זו נחותים לפי כל אמת מידה.
את המחקר ערכו: פרופ' דב צ'רניחובסקי, ראש תכנית מדיניות בריאות במרכז טאוב ופרופסור במחלקה לניהול מערכות בריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ד"ר "גיא נבון">גיא נבון , מחלקת המחקר, בנק ישראל, ד"ר רוני גמזו, כיום מנכ"ל משרד הבריאות. (הנייר נכתב בעת היותו חבר בתכנית הבריאות של מרכז טאוב)
