באחד המחקרים המקיפים מסוגו נמצא כי מי שסובלים ממחלת לב כלילית, ויש להם אפילו כרס קטנה, נמצאים בסיכון גבוה יותר למוות ממי שהשומן מצטבר במקום אחר בגופם. ההשפעה נתגלתה אפילו בקרב מי שמדד מסת הגוף שלהם (BMI - Body Mass Index) שלהם תקין. ממצאי המחקר של Mayo Clinic פורסמו בגיליון 10 במאי של כתב העת Journal of the American College of Cardiology
החוקרים ניתחו נתונים ביחס ל-15,923 בני אדם שסובלים ממחלת לב כלילית (coronary artery disease). מקור הנתונים היה מחמישה מחקרים שונים שנערכו ברחבי העולם. החוקרים מצאו כי מי שסובלים ממחלת לב כלילית ומהשמנת יתר במרכז הגוף (central obesity), אשר נמדדת לפי היקף המתניים והיחס בין המתניים לירכיים, נמצאים בסיכון גבוה פי שניים למוות. הסיכון שווה ערך לעישון של חפיסת סיגריות ליום או שיעור כולסטרול גבוה מאוד, במיוחד בקרב גברים.
ממצאים אלה עומדים בסתירה לפרדוקס של ההשמנה - ממצא שעולה ממחקרים רבים אך נותר עד כה בגדר חידה, שעל פיו סיכויי ההישרדות של מטופלים בעלי מדד מסת גוף גבוה ומחלות כרוניות דוגמת מחלת לב כלילית גבוה יותר בהשוואה למטופלים בעלי משקל רגיל.
"אנו חושדים שהפרדוקס של ההשמנה נובע מכך שמדד BMI אינו מדד טוב לשומן בגוף, משום שהוא אינו ממחיש את חלוקת השומן בגוף" אמרה ד"ר תייס קוטינהו, המחברת הראשית של דוח המחקר ועמיתה לקרדיולוגיה ב-Mayo Clinic. "מדד BMI ממחיש רק את היחס בין המשקל לגובה, אך נראה כי לחלוקת השומן בגוף חשיבות גבוהה יותר".
ד"ר פרנסיסקו לופז-חימנז (Francisco Lopez-Jimenez, M.D.), החוקר הראשי במחקר ומנהל התוכנית לקרדיו-מטבוליקה (Cardiometabolic Program) ב-Mayo Clinic, מסביר מדוע שומן מסוג זה עלול להיות מסוכן יותר: "הוכח כי שומן בקרביים פעיל יותר מבחינה מטבולית. הוא אחראי ליותר שינויים בכולסטרול, בלחץ הדם וברמת הסוכר בדם. מי שהשומן מצטבר במקומות אחרים בגופם, ובעיקר ברגליים ובעכוז, אינם מצויים בסיכון גבוה יותר".
על פי החוקרים, על הרופאים לייעץ למטופלים שסובלים ממחלת לב כלילית ומדד מסת הגוף שלהם תקין, להפחית ממשקלם אם היקף המתניים שלהם גדול או אם היחס בין מתניהם לירכיהם גבוה. על פי ד"ר קוטינהו, קל מאוד לערוך את המדידה: "על הרופא לקחת סרט מדידה ולהקדיש דקה מזמנו כדי למדוד את היקף המתניים והיקף הירכיים של המטופל".
במחקר נותחו ממצאים ביחס למטופלים מארצות הברית (רוצ'סטר, מינסוטה וסן פרנסיסקו, קליפורניה), דנמרק, צרפת וקוריאה. מאחר והממצאים מתייחסים לקבוצות אתניות שונות, הממצאים משקפים טוב יותר את המציאות, על פי ד"ר קוטינהו.
צוות החוקרים כלל גם את ד"ר קשיש גואל, ד"ר דניאל קוררה דה סה, ד"ר רנדל תומס (Randal Thomas, M.D.), ד"ר ורוניקה רוג'ר (Veronique Roger, M.D., M.P.H) וד"ר וירנד סומרס (Virend Somers, M.D., Ph.D.), כולם מ-Mayo Clinic; ד"ר שרלוטה קרגלונד, ד"ר לארס קובר וד"ר כריסטיאן תורפ-פדרסן מריגשספיטלט, קופנהאגן, דנמרק; ד"ר אלקה קניה מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו; ד"ר ג'ונג-סיאון פארק, ד"ר סנג-הי לי וד"ר יונג-ג'ו קים, כולם מבית החולים האוניברסיטאי יאונגנם בדגו שבקוריאה; וכן ד"ר איב קוטין וד"ר לוק לורגיס מ-CHU Bocage, דיג'ון, צרפת.
