לפי ההצעה, יקבלו חברי וועדת החוץ והביטחון דיווחים פעמיים בשנה, עובדה שתאפשר להם לנהל בצורה יעילה יותר תהליכי בקרה ופיקוח על תכנית העבודה של האגפים הללו ואופן יישומה, יעדי האגפים, אופן חלוקת תקציביהם ומימושם, פעילותם והמדדים שעל פיהם היא נבחנת, וכן על כל עניין אחר הקשור לפעילות האגפים, לפי דרישת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
בהצעת החוק נכתב כי "החברה הישראלית חבה חוב מוסרי לאלה ששילמו מחיר יקר בחייהם, בגופם או בבריאותם למען ביטחון המדינה ואזרחיה...בני המשפחות השכולות ונכי אגף השיקום." במכתב ששיגרו הח"כים היוזמים לחברי וועדת השרים לחקיקה נכתב כי "כחברי כנסת וכשליחי ציבור נוכחנו לדעת כי במהלך 10 השנים האחרונות לפחות, לא התקיימו תהליכי בקרה ופיקוח סדירים ומספקים של הזרוע המחוקקת והמפקחת על פעילות האגפים הללו. מעבר לכך, כל הניסיונות החוזרים ונשנים לקיים תהליכים מעין אלה, כנדרש מחברי הכנסת, עלו בתוהו או לקו במחסור בנתונים ובשמיעת סקירות חלקיות ושטחיות. עובדה זו, הובילה לתוצאה של כשל חמור בהתנהלות ובמתן השירות של שני האגפים הללו."
עוד נכתב כי "אם לא תעוגן חובת הדיווח של שר הביטחון וראשי האגפים לוועדת החוץ והביטחון בחקיקה, אזי תימשך ההזנחה וההפקרות בחלק מהתחומים שבהם עוסקים האגפים הללו."
ארגון נכי צה"ל וארגון "יד לבנים" הביעו את תמיכתם בהצעת החוק וגם הם שלחו מכתבים לחברי הממשלה בניסיון לשכנעם להצביע בעדה. כך למשל, כתב חיים בר, יו"ר ארגון נכי צה"ל, כי "ארגון נכי צה"ל רואה חשיבות עליונה בהעברת הצעת החוק הנדונה, אשר תאפשר קיום שקיפות מלאה כיאה וכנדרש מגופי השלטון ותמנע מצב של עבודה הנעשית "במחשכים", תוך דריסת זכויות מוקנות והתעמרות בנכים, כפי שעולה מן השטח בשנים האחרונות, לרבות אי בהירויות וסימני שאלה העולים נוכח חוסר העקביות במתן השירותים על-ידי אגף שיקום הנכים במשרד הביטחון."
