"גל עכור מציף עכשיו את כל העולם המערבי. זה התחיל בבריטניה, ארץ שאומרים עליה שהיא מולדת הדמוקרטיה, מולדת של עם סביר במיוחד. העם הזה הצביע במשאל-עם לפרוש מהאיחוד האירופי, שהוא תמרור בדרך הקידמה האנושית, גוף שקם מהריסות מלחמת-העולם השניה הנוראה. מדוע? השד יודע. ממש בלי סיבה. בבחירות בארצות-הברית קרה דבר שלא-ייאמן: אדם שבא משום-מקום נבחר לנשיא. אדם ללא שום ניסיון פוליטי, בריון, שקרן מקצועי, בדרן. זהו כעת האיש החשוב ביותר בתבל, "מנהיג העולם החופשי".
המחזה בנמל-התעופה בן-גוריון השבוע היה מדהים למדי. יותר מאלף אוהדים נלהבים באו לקבל את פניהם של שני ספורטאי הג'ודו שזכו באולימפיאדה במדליות ארד. הייתה זאת קבלת-פנים סוערת מאוד. הקהל התלהב, נדחק, צרח, דחף, נופף באגרופים. הג'ודו אינו הספורט הפופולרי ביותר בישראל. חובבי-הספורט שלנו ממלאים את מגרשי הכדורגל, וגם את מגרשי הכדורסל. אבל דווקא בשני ענפי-ספורט אלה אין ישראל זוכה בתהילה עולמית. על כן הפכו המוני ישראל לפתע לחובבי ז'ודו (ויש הקוראים לו "יהודו"). מי שלא השתגע משמחה נחשב כמעט לבוגד. אבל לא שמענו דבר על אלופי הג'ודו שזכו במדליות הזהב והכסף. האם בכלל היו כאלה? אנחנו יכולים רק לתאר לעצמנו מה היה קורה אילו כללה המשלחת האולימפית הישראלית גם ספורטאים ערבים. ע-ר-בים? במשלחת שלנו?
