מסמך מדיניות ומחקר משותף של המרכז למדיניות סביבתית במכון ירושלים לחקר ישראל עם המשרד להגנת הסביבה בנושא התמוטטות המצוק החופי – התמודדות ומשמעויות כלכליות וסביבתיות – אושר ואומץ היום בישיבת הממשלה כהצעת החלטה של הממשלה שאימצה את מסקנות המסמך וגיבוש דרכי הפעולה

כלים

המחקר שהחל על ידי המרכז למדיניות סביבתית במכון ירושלים לחקר ישראל בשנת 2006 באחריותם של ד"ר עמוס ביין, ד"ר עמיר אידלמן בשיתוף עם גלית כהן מהמשרד להגנת הסביבה עובד למסמך המדיניות הנוכחי שהממשלה אימצה ועוסק בהתמוטטות מצוק החוף ונסיגת חזיתו מזרחה בתהליך מתמשך וממליץ על מדיניות להתמודדות עם התופעה. מהמסמך עולה כי צירוף של פיתוח עירוני, תעשייתי ותיירות יוצרים קונפליקט בין בעלי עניין לבין האינטרס הציבורי לשימור חופים לרווחת הכלל. הרשויות המקומיות הנוגעות בעניין מבקשות לקדם תוכניות לייצוב המצוק ומבקשות סיוע ממשלתי לטיפול בבעיה. מורכבות הבעיה והאינטרסים הסותרים יחד עם העלויות הגבוהות הכרוכות בהתמודדות הביאו את משרד ראש הממשלה יחד עם יוזמי המחקר לקדם הכנת מסמך מדיניות שיטפל בנושא בראיה רב תחומית ומאוזנת. מעבר להיבטים הפיסיים, ההנדסיים והכלכליים מטפל המסמך במעטפת המשפטית המתייחסת לחבות הרשויות להכיל את הסיכון ולמזער נזקים באזורים ספציפיים, וזאת מבלי לקבוע את אופן חלוקת הנטל בהוצאות הכספיות הכרוכות בכך.

המחקר נעזר ביועצים בתחום הגיאולוגיה והאוקינוגרפיה (המכון הגיאולוגי וחקר ימים ואגמים), הנדסה ימית וחופית, כלכלה, משפט וסביבה. במסגרתה מופה המצוק החופי והוגדרה רצועת סיכון שבה במהלך המאה הנוכחית צפויה להתרחש התמוטטות המצוק בפועל ו/או לא יתאפשר שימוש בטוח מבחינה הנדסית ובטיחותית. הנזק הישיר והעקיף בערכים מהוונים שיגרם בגין ההתמוטטות והסיכונים הנלווים מוערך במאות מיליוני שקלים.

מהמסמך שלווה בועדת היגוי רחבה בראשות משרד רוה"מ עולה כי בפני מקבלי ההחלטות עומדות שתי דרכי פעולה, שיכול שתינקטנה ביחד או לחוד בהתאם לצורך ולעניין: האחת, הקמת הגנות פיסיות לשם ייצוב המצוק ומניעת ההתמוטטות לפי סדרי עדיפויות והשנייה רגולציה כולל פינוי הדרגתי ומושכל של נכסים המצויים ברצועת הסיכון ומניעה של בניית נכסים חדשים באזורים המועדים. עלות ההגנה הפיסית בעיקר על האזורים בהם נגרם עיקר הנזק והסיכון לנפש נאמדת בכ-225 מליון ₪, ועולה מהותית על עלות ההגנות למניעת הנזק וגם על עלות הרגולציה.

המסמך ממליץ ליישם בהדרגה הגנות פיסיות על מצוקים רק באותם שטחים שבעורפם שטחים מבונים, ואתרים ארכיאולוגיים ייחודיים בעלי ערך לאומי ובינלאומי שאורכם הכולל כ- 11-13 ק"מ. בין היתר הגנה על המצוק מהמרינה של אשקלון וצפונה, כ-2 ק"מ, מהמרינה של הרצליה ועד מצפון לאפולונייה – כ-4.1 ק"מ מצפון לנחל פולג ועד נחל אלכסנדר – כ-12.5 ק"מ וכן סיוע נקודתי בגבעת אולגה, בחוף פלמחים ובמקומות נוספים.

ההגנה הפיסית המומלצת משלבת הגנות ימיות, ייצוב גיאוטכני של המצוק והסדרת הנגר העילי באמצעות פתרונות המתחשבים ומשתלבים בסביבה החופית והמקומית. בשאר חלקי המצוק הנמשכים על למעלה מ-30 ק"מ מומלץ על התערבות מינימאלית בלבד שעיקרה רגולציה ואזהרה מפני סיכון. הקריטריון המרכזי לסדרי עדיפויות בישום ההגנות המוצעות הוא אינטנסיביות השימושים והתועלת למשק ולציבור. כלומר, האזורים שבהם יש להתמקד בעדיפות ראשונה ואשר ישמשו גם כפיילוט הם אזורים עירוניים רוויים והחופים הצמודים להם. ישום הגנות באזורים אלה ימנע את הנזקים הכבדים לנכסים ברצועת הסיכון, יבטיח חופים רחבים ובטוחים לציבור רחב ויאפשר מימוש הפוטנציאל התיירותי והעירוני הכולל.

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS