בשורת השוויון ההורי פרצה לתודעה בשנת 2008 כאשר פורסם דו"ח הבינים של ועדת שניט לבחינת האחריות ההורית בגירושין ופרידה, אשר המליצה על ביטול חזקת הגיל הרך, ושוויון הורי. בשנת 2012 עדיין ישנם שופטים אשר לא הפנימו ולא קראו את הדו"ח. בחיפה, השופטת אספרנצה אלון אשר צברה תלונות אין ספור מגברים וארגוני אבות, ממשיכה להתנהג כאילו אין שניט ואין שוויון. החלטה מקוממת במיוחד, מתאריך 7/3/2012 בתמ"ש 11995-09-09 המגלה לכאורה משוא פנים מובהק לטובת נשים, מעוררת חמתם של ארגוני הגברים, אשר דורשים העברתה לבית משפט שאיננו משפחה
תלונות הוגשו בנציבות תלונות השופטים. בארגוני הגברים מבטחים כי תלונות יוגשו נגד כל השופטים אשר ממשיכים להפלות בין גבר לאישה.
בתמ"ש 1195-09-09 מדובר בזוג הורים ולהם 2 ילדים בני 7 ו 5. הקרע ביחסים חל ב 2009 ואז קוימו 6 דיונים בבית המשפט, חלקם במעמד צד אחד, והתקבלו 9 תסקירים מפקידת הסעד. בדיון הראשון האישה קיבלה משמורת זמנית, כרגיל וכפי שהיה מקובל בזמנו.
בדיון השלישי נקבעה משמורת משותפת, ולכאורה, לפי הטענות, שופטת אפקטיבית הייתה צריכה לסיים את התיק כבר אז. אולם כנהוג בתיקי משפחה, משאירים את התיק פתוח, כדי לתת לאישה אפשרות להתחרט, אם ההסדרים אינם מוצאים חן בעיניה, וכאן באות פקידות הסעד, אשר משמשות סוכנות של האישה, מדריכות אותה, ממלאות משאלותיה, ודואגות להבטיח שטובת הילד תהיה שקולה לטובת האישה.
כך למעשה מרוקנים את המשמורת המשותפת מתוכן, כאשר האישה מקבלת את הכוח לגרום לביטולה בכל רגע נתון. מכאן המצב החל רק להתדרדר באמצעות תלונות שווא שאותה אישה הגישה. עצם טיבם של תלונות השווא, שהם נשק יום הדין אשר טורף את הקלפים בכול רגע נתון, ומאפשר לאישה לשנות את מערכת היחסים בשיחת טלפון אחת שמקפיצה שלושה ניידות, וגורמת מיידית לניתוק בין האבא לילד.
נתק בין האבא לילד יכול להיגרם מכמה סיבות שכולן אינן באשמת האבא: למשל, במהלך ההמתנה לתסקיר של פקידת סעד שבמקרה זה ארכה 4 חודשים, (ובת"א אורכת 7-8 חודשים) אין ביקורים או הסדרי ראייה. סיבה נוספת היא תלונות השווא. גברים בעבודות רגישות אינם יכולים להסתכן בתלונת שווא כי פירושה פיטורין כמעט וודאיים.
סיבה אחרת היא המאסת התהליך ע"י פקידת הסעד אשר מלקטת רכילויות ולשון הרע נגד הגבר בכוונה להבריח אותו ולגרום לו להרים ידיים. הפיתרון האולטימטיבי של פקידות הסעד לתקופת נתק היא המלצת חידוש הקשר במרכז קשר.
מרכזי קשר הם מקומות ידועים לשמצה, שנואים ביותר על כל האבות, בהם האבא מקבל שעה בשבוע במבנה סגור בתנאים של בית כלא כאשר פקידת סעד נותנת לגבר הוראות הפעלה ובוחנות אותו בתנאים מלאכותיים וכפויים.
כאן באה השופטת אספרנצה אלון אשר לטעמי מתקשה לעכל את העובדה שגברים לא רק שהם בשלים למשמורת משותפת, הם גם זכאים לכך. אחרי ששופטת זו העמידה את הגבר באין ספור מכשולים, בחינות, תסקירי פקידות סעד ועדכוני פקידות סעד, ואחרי ששלפה השופטת את נשק יום הדין, מבחן מסוגלות הורית, למי שכבר היה במשמורת משותפת, זמנית אמנם, והגבר צלח את המסוגלות הורית ללא רבב, עדיין מתקשה השופטת פשוט להורות להורים לחלוק את זמני ההורות.
ראו: "בענייננו, הוגש לבית המשפט אבחון של שני ההורים. האב, על פי האבחון, הינו בעל בוחן מציאות תקין המפגין בד"כ תפיסה תקינה ושיפוט תקין. מתוך ממצאי האבחון אין עדות להעדר מסוגלות הורית מצד האב. יש לאב פוטנציאל תקין לשמש הורה מגדל ומטפח עבור ילדיו".
אם כך, מה מונע את חידוש הקשר מיידית? תשובה: מרכז קשר. השופטת אלון קבעה שכתנאי לחידוש הקשר עם הילדים על האבא להגיע ל"מפגש היכרות" עם מנהלת מרכז הקשר ובמשך תקופת מבחן לאסוף את הילדים ולהחזירם למרכז הקשר".
מכיוון שכל קשר עם מרכז קשר פירושו תיוג של הגבר כמסוכן או אלים, בא כוח האב הודיע לשופטת שאבא זה איננו מסכים למרכז הקשר כי "קיימת אצלו רתיעה אולי מוצדקת ו/או אובססיבית ממרכז קשר ויוצרת אצלו הרגשה כי איננו אב נורמטיבי ובלתי מוכן".
הנה לפנינו גבר שעבר את כל מסכת הייסורים הכרוכה במגעים עם פקידות סעד, ואשר עצם קיומם של פקידות הסעד בתמונה הוא שגרם לניתוק הילדים מהאבא, שהרי הן שדרשו את מבחן המסוגלות ההורית, והתברר שדרישתן הייתה מיותרת לחלוטין. אילו הייתה השופטת אלון קוראת את דו"ח שניט הייתה רואה כי הומלץ שמעתה ואילך לא ימונו פקידות סעד, מבלי שבית המשפט קיים דיון הוכחות מדוע בכלל יש לערב פקידות סעד בין ההורים.
מכיוון שהשופטת איננה מוכנה להודות שטעתה לאורך כל הדרך, כתבה השופטת: "מצופה מהאב דווקא משום היותו אב נורמטיבי כי יפעל בהתאם להנחיות מרכז הקשר ויחדש את הקשר בינו לבין ילדיו, בהתאם להחלטתי, ויפה שעה אחת קודם".
לגבי התנגדותו של האבא למרכז קשר כתבה השופטת כי אב שמתנגד למרכז קשר הוא אב ייחודי: "עם כל ההבנה לייחודו של האב, ובלשונו של ב"כ "לרתיעתו המוצדקת ו/או אובבסיסיבית ממרכז קשר, על האב לפעול כפי שהורה נורמטיבי פועל ומקיים החלטות שיפוטיות גם כאשר אין הן לרוחו".
בקואליציה למען הילדים והמשפחה, ובארגוני הגברים והאבות מתרעמים מאוד על פסיקות מעין אלה: "השופטת אספרנצה אלון לא הפנימה שימים חדשים הגיעו, ואבות לא זקוקים יותר לרישיונות של פקידות סעד או לפיקוחים של מרכזי קשר. האבא עבר את כל המבחנים והוציאו לו את המיץ . אבא שמתנגד למרכז קשר הוא לא אבא "ייחודי", כל האבות מתנגדים למרכז קשר. האבות זכאים לממש אבהותם בלי מרכזי קשר, ואבא שמתנגד למרכז קשר הוא לא חריג בנוף. גם כך שיעור הנשירה ממרכז קשר בשל ייאוש והמאסת ההליכים הוא בין 20% ל 25%. נעלם מהשופטת שאימא מסורה אמורה לתת את הילדים לאבא מרצון, בלי להכשיל, בלי להטריד ובלי פקידות סעד או מרכזי קשר".
אטימותה של השופטת למצוקתם של האבות, ולמרוץ המכשולים בדרך למימוש האבהות מתבטאת בהצמדת המילה "ייחודי" לאבא נורמטיבי שלא נמצא בו כל דופי, והוא מסרב לכל קשר עם נשות מרכזי הקשר. נשאלת השאלה, מה תעשה השופטת אם האבא יתמיד ויתעקש שלא להיפגש עם נשות מרכז הקשר? מה האלטרנטיבה המוסרית של השופטת?
מחד, הילדים חייבים קשר עם האבא, כי היום ברור שהילדים ניזוקים מהעדר קשר אבא, מאידך, אם האבא מסרב לפגוש את פקידות הסעד במרכז הקשר, לילדים לא יהיה קשר עם האבא. מה עושים? עד היום, כל שופטי בית המשפט למשפחה לא היססו לנתק ילדים לחודשים, שנים ואף לכל החיים, כעונש לאבא שדורש כי יכירו בזכויותיו.
לשופטת אלון כנראה קל ונוח להצמיד לאבא זה תווית של אבא "ייחודי", אולם הפטרנליסטיות בה היא דורשת מהאבא להיכנע לדרישות, על מנת לספק את תאוות הנקם של האישה, תשאיר את הילדים ללא אבא. בקיצור, השופטת נכנסה למלכודת מוסרית.
האבא בתיק זה הסביר: "אני הייתי ההורה המטפל העיקרי במשך כל חיי הנישואין. מהרגע הראשון ניתנו המלצות למשמורת משותפת אבל בפרקטיקה זוהי כותרת חסרת תוכן. האבא בבתי המשפט למשפחה משמש דחליל כאשר כל המערכת עובדת להשביע את רצון האישה. כל בקשה של האישה מקבלת תשומת לב מיידית ובהולה, אפילו במעמד צד אחד. כל בקשה של האבא נסחבת חודשים ושנים. שופטי המשפחה מבזים ומשפילים את האבות, מכשלים את רצף הקשר ההורי, מפריעים להם, מנתקים אבות מילדים, מאיימים בהוצאות והגדלת מזונות, ופשוט עושים מה שבא להם. ראו לדוגמא את אספרנצה אלון שאפילו לאחר שניט מתנהגת כאילו אנחנו עדיין בימי הביניים".
לכאורה, לשופטת אספרנצה אלון היסטוריה של משוא פנים לטובת נשים. כך למשל ב 2008 נשיאת ביהמ"ש העליון השופטת דורית ביניש פסלה את השופטת אלון (שסירבה לפסול את עצמה), מלדון בתיק הליכי גירושין של אישה שעבדה אצלה בעבר כשכירה במשרד עוה"ד שאותו ניהלה בטרם מונתה לשופטת. כלומר, היה ברור שהשופטת הייתה מוכנה לשבת ולדון כשופטת בתיק גירושין של מי שהייתה עובדת שלה, וברור שהתכוונה להשתמש בכוח משרתה כדי לעזור לחברתה.
ב 2009 נתנה פס"ד שערורייתי בו פסקה פיצויים לאישה ערבייה שחותנה בשידוכין, וכשבעלה ניסה לקיים איתה יחסי מין, טענתה היא נגעלת מריחם של גברים. אלון פסקה כי גברים חייבים לתת לנשים מפרט מלא של כל ההיסטוריה האישית, אינטימית ורפואית שלהם, שאם לו כן זו "הפרת חוזה", ופסקה סך שערורייתי של 180,000 ₪.
במשך שנים מוצפים ארגוני האבות תלונות אין ספור לגבי שופטת זו. נטען נגדה שהיא פמיניסטית רדיקלית שהפכה את אולם המשפט בית מטבחיים לגברים.
הכותב הוא אלי דניאל, דובר הקואליציה למען הילדים והמשפחה
