נו, אז הם ישבו בבר, איזה כמה שעות, נו אז כנראה שהם היו קצת שיכורים, לא שיכורים מתים, מבושמים קצת, שנעים כזה, ואילת, וערב, וכנראה קצת חם באויר כזה, ורומנטי, סלש חרמני. נו אז הם יצאו משם אחרי שלוש שעות, שני אנשים שתקועים שם בלי בן זוג, אבל היצר תמיד קיים, תמיד, נו אז הם המשיכו במעלה הדשא, למלון, ביחד, הוא ליווה אותה, היא אותו, נו מה זה משנה
יש ברי מזל שגורלם באמת שפר עליהם. קחו למשל את ניצב אורי בר לב. לכל הדעות, בחור ממש אוצר: יפה, מוכשר, מצליח. וכמו שאומרים אצלנו, "מלח הארץ". הנה לא הספיק לשוב מחופשה ממושכת (בסדר בסדר, "השתלמות"), וכבר הוא מודיע בקול תרועה שהוא יוצא לעוד שישה חודשי חופשה, וזאת לא לפני שהוא טורק את הדלת ומצהיר שהוא "משעה את עצמו ומסיר מועמדותו לתפקיד מפכ"ל". במחשבה ראשונה אמרתי לעצמי: "חבל!! למה הוא עושה לנו את זה?", אלא שבמחשבה שנייה הבנתי שאורי, "ילד שלי מוצלח", הוא לא רק מוצלח, הוא גם לא פרייר. הוא לא ייתן למישהו את התענוג להשעות אותו ולהסיר את מועמדותו לתפקיד הרם. הוא יעשה את זה לבד ויצא "חופשה". המילה "חופשה" היא מילה נחמדה מאשר "השעיה"
נשיא המדינה בטקס הדלקת נר עם שוטרים מצטיינים במשכן הנשיא: "אני מאוד גאה במשטרה הזו. תקלות יש בכל מקום. הבעיה היא לא אם יש תקלות אלא איך מתגברים עליהן. אני מאמין שהמשטרה עושה מאמץ כן וראוי להערכה להתגבר על תקלות, גם מבחוץ ולפעמים גם תקלות מבפנים"
היו"ר היוצא של ועדת החינוך של הכנסת חה"כ זבולון אורלב קורא לניצב אורי בר-לב להתפטר מתפקידו. בדברים במכללה האקדמית נתניה אמר אורלב כי התנהלותו של בר-לב, גם ע"פ מה שהודה כבר, היא לא מוסרית ולא ראויה
