ייתכן ונכשלתי במשימה הלאומית, לתמוך בבעלי למען הכלל. כנראה שאני לא שייכת לזן הנדיר של נשים המוכנות להקריב כל כך הרבה בשביל כל כך מעט בעל. אלה העומדות בצריח ולהן אני רוצה להצדיע בלי כומתה על הראש, בלי נשק בצד הגוף, אך עם שירת התקווה שתימצא יום אחד הדרך לאפשר לכן לחיות לצד, לישון ליד, לקום עם מי שהחליט לשמור עלינו אך יכול גם לשמור על הילדים בערב
