פוליטיקה

ביום שבת האחרון (28/12/13) הגיעה ח"כ תמר זנדברג (מרץ) לסיור בכפר אקרית שבצפון הארץ. חה"כ זנדברג, הוזמנה לסיור ע"י עקורי הכפר, שבאפריל 1949 פונו בתיאום עם כוחות צהל לתקופה של שבועיים ומאז לא הורשו לשוב לביתם, למרות הבטחות שניתנו ע"י ממשלות ישראל השונות והמלצת בג"צ לפעול לתיקון הנושא.

נציגי העקורים הציגו לחה"כ זנדברג את הכנסייה ובית העלמין שעדיין משרתים את חברי הקהילה ופרטו את המכשולים העומדים בפניהם במאבקם ארוך השנים לשוב לאדמתם. בתום הסיור, הבטיחה חה"כ זנדברג לעקורי אקרית  כי היא וחבריה בסיעת מרץ י יעזרו להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי.  בסיום המפגש אמרה: "צריך מדיניות שמקדמת את הנושא. סיעת מרץ תתגייס ותוביל את המאבק ביחד עם הציבור".

נעמי אשקר יו"ר קהילת אקרית: תמיכתה של חה"כ זנדברג מהווה מבחינתנו צעד נוסף במאבק ההיסטורי שבני קהילת אקרית מנהלים במטרה לשוב לביתם. הצהרתה מצטרפת לדבריהם של חברי כנסת נוספים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, ביניהם הח"כים עמרם מצנע, משה מזרחי, דב חנין ואחרים שמביעים נכונות ותמיכה במאבק הצודק שאנו מנהלים כבר שנים ארוכות.  כולי תקוה כי ממשלת ישראל תהיה מספיק אמיצה כדי לסיים את העוול ההיסטורי שנמשך 65 שנה.

כל הבוחן את הסכסוך הישראלי - ערבי מבין כי הסכסוך כולל חלקים צפופים ודחוסים וממדיו ניצבים זה על זה, זה בצד זה, כשהם כוללים עובדות ומיתוסים, אמיתות ושקרים ורוויים בתעמולה ובדיס-אינפורמציה. הספר "קו החריש והאש - מאה וחמישים שנות סכסוך על ארץ ישראל" מפי ד"ר יובל ארנון אוחנה, מרצה וחוקר במחלקה לישראל במזרח התיכון באוניברסיטת אריאל בשומרון, בוחן את הסכסוך. מלבד הדרך המתבקשת של סקירת ההתפתחות הכרונולוגית, נכתב בספר בעיקר על ממדי הסכסוך, זיהויים, ובחינתם, כאשר כל ממד מתאר בראשיתו את העמדה הערבית, ובסיומו את המענה הישראלי. ממדי הסכסוך השונים נבחנו ב-3 מעגלים, על פי מרכזיותם ב"מפת" הסכסוך.

במעגל ההיקפי נבחנו הממד הדמוגרפי והוויכוח החריף באשר למרכזיותו. בחינתו של ממד זה העלתה כי למרות דימויו המאיים הריהו שולי בלבד, מאחר והמאבק סביבו התנהל על השגתה של מסה דמוגרפית קריטית – ומאבק זה כבר הוכרע בינתיים והגיע לידי סיום. ממדים נוספים שנבחנו במעגל זה הינם ממד המשפט הבין לאומי – הבוחן את שאלת הלגיטימציה של מדינת ישראל וגבולותיה והממד התרבותי לפיו בולטת אי הבנתה של ישראל כי הצד הערבי מבחין באופן חד בין סלאם (שלום) לבין תטביע (נורמליזציה), ומכאן נגרם תסכול ישראלי ממושך וקשה, בשל השלום הקר. ובנוסף נבחן גם הממד החברתי של הסכסוך.

במעגל המרכזי נבחן הממד האסלאמי מראשית האסלאם ועד לימינו. לימודו של ממד זה מעלה כי נושא זה אכן בוער היום בעצמה גבוהה, אך במשך עשרות שנים נמצא דווקא בשוליים, כאשר הדגישו מדינות ערב כיעד דווקא את הערביות ולא את האסלאם. הספר בוחן את סוגי הג'האד, ושיטותיו, ואת יכולת עמידתה של ישראל נגדו, לרבות בפני פיגועי ההתאבדות.בנוסף נבחן הממד המדיני וזה הצבאי. עוד בוחן הספר במרכז המעגל את ליבת הסכסוך- שאלת האדמה, הפליטים, ו"זכות השיבה". בחלק זה נבחן הפיצול הפנימי החריף בחברה הפלסטינית בין הפליטים, המכונים על ידי הפלסטינים ח'ארג' ("חוץ"), לבין החמולות יושבות הקבע המכונות דאח'ל ("פנים"), ומשמעויותיו הפוליטיות מרחיקות הלכת של פיצול זה, המשפיעות על "זכות השיבה". בנוסף עולה כי בריחת הפליטים ב- 1948 לא הייתה הראשונה, שכן עשרות אלפי פלסטינים נמלטו מארץ ישראל עוד בימי המרד הערבי של 1936 - 1939, נמלטו ושבו ארצה כשחלף המרד. תקדים זה השפיע על היציאה ההמונית ב- 1948, שכן סברו כי ישובו בקרוב, כפי שארע בעבר. בנוסף, עולה בממד זה ההבחנה בין שני גופי האו"ם המטפלים בפליטים, ותפקידה של אונרו"א.

הממד ההיסטורי (מי עשה מה, ומתי) בוחן את צמיחתן של שתי התנועות הלאומיות, הציונית – עד ימי הרצל, והפלסטינית, בשני גליה – בימי המופתי ובימיו של ערפאת. לאלו נוספו פרקים העוסקים בהסכמי השלום, המקומות הקדושים, לוח אירועים מאז ראשית הסכסוך (1860) ועד ימינו, וכן מילון מונחים ערביים.

לאורכו של הספר ניכרות התמורות הרבות שחלו בסכסוך וככל שרבות הן התמורות, וככל שחריפות הן, ניכר כי בסופו של דבר נותר גרעינן הקשה כשהיה: מאבק על אותה פיסת אדמה קטנה בין מטולה לאילת, ובין הים למדבר. האם קיים מתווה שיאפשר להגיע אי פעם למערכת של "חיה ותן לחיות"? פרק הסיכום, המהווה בבואה של ליבת הסכסוך ומתמודד גם עם המצב ביו"ש, מנסה לתת מענה לשאלה ולהגיע לפתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני. לטענת המחבר הסדר שלם ומלא אינו ככל הנראה בר השגה, אולם השגת דו קיום הינו מצב אפשרי, דרך קיום מצב פוליטי ודיפלומטי בו שני הצדדים של העימות יחלקו הסכמה ארעית ולא רשמית על הפסקה של העימות, מתוך נכונותם להגיע או לציית להסדרים מסוימים שיבטיחו את מסלולם התקין של חייהם.

ביום שבת האחרון הגיע ח"כ משה מזרחי (העבודה) לסיור בכפר אקרית שבצפון הארץ. מזרחי, חבר בוועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת הוזמן לסיור ע"י עקורי הכפר, שנאלצו לנטוש את המקום באפריל 1949 ומאז לא הורשו לשוב לביתם, למרות הבטחות שניתנו ע"י ממשלות ישראל השונות והמלצת בג"צ לפעול לתיקון הנושא.

נציגי העקורים הציגו את העובדות לחה"כ מזרחי שמצדו גילה הבנה רבה לאנשי הכפר והבטיח כי יעלה את הנושא על סדר היום. בסיום המפגש אמר: "צריך לעשות תיקון היסטורי ומחר בבוקר."

ניעמי אשקר נציג עקורי אקרית: המאבק ההיסטורי שבני קהילת אקרית מנהלים רחוק מלהגיע  לסיום.  המפגש שקיימנו עם ח"כ משה מזרחי הוא עוד משב רוח מרענן, כולי תקווה שחברי כנסת נוספים יביעו תמיכה במאבקנו ונוכל סוף סוף לשים את עוולות העבר מאחורינו".

ח"כ מצנע יצא אל המפגינים ואף נשא דברים: " קהילות הכפרים איקרית  ובירעם, הוכחתן את נאמנותכן למדינה ולא נלחמתם בחיילי צהל במלחמת השחרור. ההבטחות כלפיכם, התושבים המוחים, לא קוימו למרות הפניות לבתי המשפט והעוול כלפיכם גדול ומתמשך. אני תומך במאבקכם שכן הוא מאבק צודק ויש להפרידו מהפוליטיקה, ומצטרף לקריאתכם לצדק. עוד לא מאוחר".

גם חבר הכנסת דב חנין הביע תמיכה במחאת העקורים ואמר: את העוול הזה אפשר וצריך לתקן בלי לפגוע באיש ולהשיג בכך צדק וביטוי לרצון טוב.

כאמור, הכפרים הנוצריים אקרית ובירעם, השוכנים בגליל העליון, פונו בנובמבר 1948, חצי שנה לאחר קום המדינה. הפינוי בוצע בתאום עם צה"ל, תוך הבטחה שהתושבים יוכלו לחזור לבתיהם תוך שבועיים.

מאז ועד היום מנהלים תושבי אקרית ובירעם מאבק ציבורי למימוש הבטחות הצבא, מנהיגי המדינה לדורותיהם, המלצות וועדת שרים בעניינם משנת 1995 והחלטת בג"ץ.

ביום פתיחת מושב החורף של הכנסת ה-19 עלו מאות מאנשי קהילת אקרית ובירעם לדורותיהם לירושלים, להפגין מול משכן הכנסת במחאה על העוול ההיסטורי שנמשך מזה 65 שנה.

נעמי אשקר יו"ר עמותת קהילת אקרית: "מודה לח"כ שהגיעו לתמוך במאבקנו הצודק, במשך למעלה משישה עשורים אנו מקיימים מאבק ציבורי במטרה ליישם החלטת בג"ץ ולממש את זכותנו הצודקת לבניית בתינו על אדמתנו. אנו מצפים שמקבלי ההחלטות יקשיבו לקולנו ויבינו את כאבם של עקורי הכפרים. הגיע העת לעבור מהבטחות למעשים.

"עיר לכולנו", תנועת האופוזיציה החברתית בעיריית ת"א-יפו בה פועלים רבים מפעילי המחאה החברתית, תערוך מחר הפגנה לציון שנתיים ליום בו שלח רון חולדאי את פקחי העירייה לפרק את אוהלי המחאה החברתית ברוטשילד, ה- 3 באוקטובר. במסגרת ההפגנה יוקמו מחדש אוהלים בשדרות רוטשילד, ייפרסו על הקרקע מחצלות שישמשו למעגלי שיח, כמיטב המסורת של המחאה החברתית. השאלה: האם חולדאי יפנה אותם גם הפעם, לפני הבחירות?

במסיבת עיתונאים שהתקיימה באלבי, מעוז פעילי "עיר לכולנו", דרשו ראשי התנועה הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר ובדיקה של מבקר המדינה בנושא הניסיון לסגירת ה"אלבי". במהלך המסע"ת התקבלה הודעה על כך שהעירייה חזרה בה מהבקשה לסגירת המקום, האלבי ישאר פתוח. הערב ב-20:00 תקיים "עיר לכולנו" מסיבת ניצחון ב"אלבי" (הגדוד העברי 8 ת"א)

ח"כ לשעבר (עבודה) קולט אביטל, שהתמודדה כמועמדת מפלגת העבודה בבחירות האחרונות לנשיאות, תצביע בבחירות הקרובות למרצ. אביטל אמרה ליו"ר מרצ, זהבה גלאון, כי לא תוכל להצביע לעבודה מאחר וזו הפכה למפלגת מרכז, וכאשת שמאל תצביע למרצ