מקהלת הצבועים שהתנפלה על עמרי שרון עקב הצטרפותו למטה ציפי ליבני, מאוסה ובזויה היא כאחת. אדם שיורשע בשוד, רחמנא ליצלן רשאי על פי החוק בתום 7 שנים מיום סיום ריצוי עונשו, להיבחר כראש ממשלה בישראל. מופתעים? זהו החוק! החוק, לא הצביעות
המקהלה המתוזמרת שעטה על עמרי שרון היא ראיה נוספת לחוסר ההבנה למהותה של חברה מתוקנת אצל חלק מהמתיימרים להנהיג אותה. עמרי שרון חטא, נשפט ושילם את מחיר הטעות בישיבה בכלא. איך אומרים אצלנו? כמו גבר! ללא נהי וללא בכי כפי שהיה נוהג לומר אביו.
הוא איננו מבקש כעת להיבחר לשום משרה ציבורית, אלא לקחת חלק פעיל בתהליך בחירות פנימיות במפלגתו. אילו התייעץ איתי הייתי אומר לו להתרחק מהפוליטיקה הפנים מפלגתית הזו אשר בהכרח תייצר לו אויבים ישנים-חדשים.
איזה מסר קנטרני ונקמני מועבר כאן? בחברה הומאנית, לאדם שריצה את עונשו ומבקש להיות אזרח פעיל בחברה, יש זכות מלאה לכך! משמעות חזרתו של אדם לחיים בחברה לאחר ריצוי עונש שהושת עליו, איננה רק בהתירנו לו להיות חוטב עצים ושואב מים ובהתניה נוספת שיואיל לסתום את פיו ולהתרחק מן החיים המפלגתיים, דווקא חזרתו לפעילות ציבורית היא המעשה הנכון האזרחי והמתקן ביותר. מה עוד, שהחוק מתיר זאת באופן מוחלט!
המרחק בין חיים בחברה סלחנית והומאנית אשר בה העיקרון המשפטי הוא ״כל מה שלא נאסר - מותר לעשותו", לבין חיים בחברה צרת אופקים, נקמנית וצבועה אשר בה ישלוט העיקרון הפשיסטי הפסול לאמור "כל מה שלא הותר אסור לעשותו״, מרחק זה מתקצר והולך אצלנו באופן מדאיג.
ראוי שיאמר לכל הצבועים העוסקים בעניין זה: רדו מעמרי שרון! האיש שילם את חובו לחברה במלואו, והוא רשאי לעסוק בכל דבר אותו החוק איננו אוסר עליו ובכלל זה פעילות בחיים ציבוריים.
לעניין הוויכוח בשאלה שהתעוררה בין ליבני לשאול מופז: מי מהם איננו ראוי להנהגה, כטענתם האחד כלפי רעהו אענה: גם זה וגם זו צודקים.
הכותב הוא יואב בלום, פובליציסט, חבר מרכז הליכוד, סגן יו"ר הקונגרס היהודי העולמי בישראל, יו"ר תנועת בית"ר בעבר.
