מדווחי היצרנים מתברר, כי השנה מכירות הדגלים מתוצרת כחול-לבן מהווים רק כ-5% מסך מכירות כל הדגלים. מאידך, יבוא הדגלים נאמד בכ-95% מסך כל המכירות. אם בעבר הקפידו על רכישת דגל "כחול לבן" תרתי משמע, היום מעניין את הרשויות המקומיות והמשרדים הממשלתיים רק המחיר.
בקרב יצרני הדגלים הישראליים אכזבה גדולה מהתנהלות של גופים סטטוטוריים (עיריות, רשויות מקומיות וכו') כמו כן לגבי משרדים ממשלתיים ומגופים מסחריים גדולים. היצרנים הישראלים מלינים שהיצור של כחול לבן הולך ופוחת והגאווה הלאומית נשחקת. עקב כך, במפעלי הדגלים הישראלים, עברו העובדים לחצי משרה, על מנת להמשיך ולהפעיל את המפעל, ולא לסגור.
כן עולה מהבדיקה בקרב היצרנים, כי לקראת יום העצמאות ה-62 של מדינת ישראל רכש הציבור הישראלי כ-500 אלף דגלי לאום (מתוכם כ-200 אלף תוצרת כחול-לבן) - מהווה ירידה של למעלה מ-40% לעומת אשתקד. ההיקף הכספי נאמד בכ-4.8 מיליון שקל.
מדיווחי היצרנים מתברר עוד, כי הזמנות דגלי הלאום מתוצרת כחול לבן מבתי המלון ובתי ההארחה, נשארו דומות לשנה שעברה והסתכמו בכ-50 אלף שקל. גבאי ציין, כי במכירות דגלי אורך (דגלים של 80 ס"מ או 1 מטר, על 4 מטר, הנתלים בד"כ בחזית הבתים המשותפים), ובמכירות של דגלי ענק המכסים בניינים שלמים - חל ירידה של 50% במכירות לעומת יום העצמאות אשתקד והם הסתכמו בכ-50 אלף שקלים.
יצרני הדגלים מדווחים, כי השנה חלו ירידות במחירי הדגלים ומחיר הדגל לצרכן במידות של 80 - עד 110 ס"מ, נע בממוצע בין 5 ל-15 שקלים.
בנוסף, מדווחים היצרנים שגם בקרב הקהילות היהודיות בעולם חלה ירידה ניכרת בהזמנת דגלים תוצרת "כחול – לבן". ירידה בשיעור של כ-90% ביצוא לארה"ב, קנדה, צרפת, איטליה, אוסטרליה, אנגליה, הולנד, ניו זילנד וצרפת. כמו כן מורגשת התעוררות ביצוא דגלים לארצות סקנדינביה. מדובר בדגלים המיועדים בעיקר למסיבות יום העצמאות ולבתי ספר יהודיים.
בין היצרנים המובילים בענף ניתן לציין את מפעל "מדיום" ומפעל "קלמן ברמן-רקמה ודגלים".
